שאלה פילוסופית משהו ומן הסתם תקבלי אלפי תשובות כל אחד עם דעתו, נסיונו האישי, השקפת עולמו. בקיצור אם היינו סמארטפון הכל היה באמת יותר פשוט, אבל היי אנחנו לא סמארטפון, אנחנו טיפטיפה יותר מסובכים לטוב ולרע. אם נשטיח את זה באמת בצורה הכי פשטנית אז דעתי היא ( ואני מדגיש דעתי הסובייקטיבית בלבד ) : בן אדם טוב הוא בן אדם שהרגשות שלו ( ואת תשאלי מה זה רגשות ) מושפעים מהסביבה. כלומר אם יראה אדם בצרה הוא ירגיש כלפיו חמלה, אם יראה אדם קרוב אליו בצרה ירגיש חמלה רבה וכו. אדם טוב, לדעתי, הוא לא בהכרח אדם שחושב רק על אחרים. הוא בהחלט בראש וראשונה חושב על עצמו, אבל מבחינתו בזה שהוא מתייחס, עוזר, ומרגיש אחרים, זה גם גורם לעצמו תחושות טובות. אפשר להרחיב פה גליונות ומאמרים, וכל אחד יאמר דברים אחרים וזה בסדר גמור - כאמור אנחנו לא סמארטפונים ... את בהחלט יכולה להרחיב את הנושא או לצמצם אותו למקרה שקשור אלייך אישית ואשמח אם נשמע גם אחרים מגיבים, כל אחד מנסיונו, תחושותיו וכו. אני מגיב פה בתור יאיר מתנדב ערן, ודעתי היא כאדם פרטי בלבד. אין לי שום רקע רפואי וגם לא טיפולי והשקפתי שווה להשקפת כל אחד אחר פה, מתנדב או פונה.

אי אפשר לדעת מה יש בתוכו אנחנו לא שופטים לפי הבפנים, אנחנו שופטים לפי המעשים. ומי שעושה מעשים טובים הוא בנאדם טוב, מי שעושה מעשים רעים הוא בנאדם רע :heart: שני, את בנאדם טוב ? :heart: אם כן, תסתכלי בפנים ותספרי מה את רואה ... חמלה ? אהבה ? דאגה ? בושה ? ... ככה נראה בנאדם טוב מבפנים ...

ככל הנראה שתשובה לשאלתך היא כן. אדם טוב נשאר טוב באותו האופן בו אדם דרעק נשאר דרעק. שמעתי שיש את האמונה שאנשים משתנים, נוח להאמין בזה בעיקר, אני מעריך שאנשים בעיקר מעגליפ פינות, די אנ איי לא משתנה וטוב או רע להבנתי לגמרי די אנ איי. יש סברה שטוענת שאדם רע הוא אדם שרע לו ,אולי ואולי לא ובהעיקר ישי אנשים שרע להם והם עדיין טובים. אני מעריך שההבדל בין טוב לטוב פחות בכל הנוגע לאנשים טמון במניעים ובעניין בגמול. אדם טוב הןא אדם טוב לא בגלל גמול, הוא טוב כי זה מה שהוא יודע, וזה לא מאוד שכיח אגב, זה הבייסיק שלו, זה במחזור הדם, זה בעורקיו, זה במהותו, כל יתר האופציות שנעות בין אדם קקה לאדם שמעמיד פני טוב למען גמול אישי, זה כבר לא זה. נ.ב טוב או לא טוב בכל הנוגע שלחפצים כמו ספארטפון מדבר על איכויות שונות לגמרי מן הסתם. סמארטפון הוא גולם, הוא לא מסוגל להיות מרושע או תאב בצע.

אם נסתכל על הומניזים נראה תפיסה מאוד לא קוהרנטית: על פי השליחים בנצרות, אסור לנו לשפוט אדם על פי התוצאה אילה על פי הכוונה של המעשה (בגלל השפעות הרוע שבחוץ). על פי ישו, עץ טוב נותן פרות טובים ואדם נשפט לטוב או לרע על פי פרות מעשיו. ביהדות לפי רוב מדרשים, האדם הטוב הוא האדם הפועל בסתר לטובת הטוב ולא עבור עצמו (מזכיר את קנט) ולכן כל שיפוט של האחר לטוב ורע הם ״פשע״ (סיפור על: קמצן הקדוש, צדקה תציל ממוות...) . שים לב שזה מנוגד לנצרות שבה - ״אסור להסתיר את האור מתחת לסמיכה״, - האדם פועל של הטוב ולא האל, ולכן את האל יש לעבוד ללא סממנים חיצוניים (ציצית, כיפה). על פי התפיסה האקזיסטנציאלית:כפי שאמר סקוט פק – ״החיים קשים״. האם קשה זה רע?. הסרט waking life טוען שאקזיסטנציאלי שונה מניהליזם. משמע הקושי הוא מקור לסיפוק. ======= אישית, אני מאמין שאסור לשפוט אדם לטוב או רע. מאחר וכולנו פועלים ממניעים אישיים, הדרך להכללת כל ״האחרים״ כרעים היא קצרה. התפיסה אם אנשים טובים או רעים היא השלכה של התפיסה לפיה העולם טוב או רע. ולכן, אני מאמין בכך שלכל אדם זכות לשאוף לראות את הטוב ולשאוף אל הטוב. זה נשמע כמו תפיסה זרטוסטאית, אבל לא, כי אני לא רואה את הטוב אל מול הרע, אילה מאמין שבעומק הדברים המציאות שואפת לטוב. הרע הוא תוצר של תפיסה שגויה.

אם הרע הוא תוצר של תפיסה שגויה אז כנראה שכל הקונספט העולמי יושב על תפיסה שגויה. כי העולם הזה לא נראה כמו מקום שבני אדם באו להנות מהטוב שבו אלא להענש, ואם יש בו טוב זה לא כולל בני אדם, בני אדם הם אולי מחלת העור שמעטפת כדור הארץ סובלת ממנה. צביעות, חוסר יושר , כוונות זדון ,תאבת בצע טמטום ניצול וחוסיר אונים כללי , ששכיחים ללא קנמ בכלל יחסית לרוחב לב בינה ושאר רוח ,לא מעדים על עולם טוב ברמת הקונספט.

צריך חושב שצריך אולי להגדיר מה זו התפתחות, הרי מאז המהפכה התעשייתי ותהליך ההתמקצעות נוצר מצב שבו ככל שהעולם מחכים האינוידואל נהיה יותר ויותר טמבל, וזה דווקא מאוד הגיוני אם חושבים על זה לרגע, כל אחד מתמקצע לו באיזה תחומון ונהיה אהבל גמור ביתר התחומים, אתה מדבר עם רופא ממוצע על אמנות וזה כאילו דברת איתו סינית עתיקה.( סתם דוגמא). האינדיוידואל נהיה צר אופקים כי לצורך השרדות הוא זקוק כיום לפחות מיומנויות מאשר בעבר. עם סעיף 2 אני מסכים לגמרי, ואני חושב שהטיפשות היא למעשה צורך השרדותי מובהק של גזע באשר הוא. ככל שיצר חי יותר בסיסי הוא ישרוד יותר. לגבי למידה אותה ציינת בסעיף 3, אני מאוד סקפטי האם זה קיים בכלל, אני מעריך שבפועל מרביצת האנושות טרם ירדה מהעצים, אני רוצה להזכיר שהמערב אינו ראי של האנושות. זה נכון שטוב שלום על פני מלחמה אבל בפועל שלום זו תקופה של אשלייה שמתקיימת בין שתי מלחמות,כי כנראה שנועדו להאבק ולהלחם זה בזה לנצח, ובין אהבה לכעס אני לא בטוח שיש הבדל גדול, שני רגשות לגיטימיים עם יחסי ציבור שונים ובשניהם יש קיום. איזה רגש טבעו פשוט יותר? התשובה ברורה.