נזרקתי אחורה מהר שם בזמן,
לפני כ...
והייתי רזה אבל לא כמו שאחרים ראו אותי רזה .
ונפגעתי , חיי השתנו כי האחר חשב אחרת .
קרובה לאהבה יותר כלפי האני של שם.
רחוקה עוד יותר מהאני של היום .
השליטה אבדה, היכולת נעלמה, האיפוק התפוגג, הסלידה רק גברה.
ובתוכי מאבק , תמידי, יומיומי, אין פסק זמן יותר שמפחיד.
עולה ונרעדת, אוכלת מתרוקנת, נרתעת וצוחקת, רוצה כלכך את שידי אינה משגת.
מסתכלת על עצמי היום על הווה, טיפת גאווה אין בי .
טיפת קבלה , אהבה חמלה , כלום.
תהום הריקנות פעורה בתוך עיניי, עיסת התסכול דחוסה נלעסת בין שיניי
ולוחש לי עוד קולי קבלי אותי זה אני
אבל אין קול ושומע הכל נאטם,
דוחסת שואבת
זה קורה כבר כך סתם,
ראשי מפמפם גופי מתפוצץ נקרע מתפזר באחת מתאחה וממשיך להדהד.
צפה ושטה התמונה הישנה אולי היא תביא אותי לעידן של שגרה משתנה .
חלומות לא מועילים משנים רק מעשים.
בריקבון מוחלט ללא טיפת חלקה תקנית משוטטת בראשי מחשבה חולנית.
מעדיפה אותי כך ולא כך .
אם צריכה להעדיף רוצה דברים להעיף.