זה בסדר לכאוב, ולכעוס. כשנפרדים מבן זוג, תמיד יש את הכאב שבלב, וזה בסדר, זה אומר שאנחנו באמת היינו קרובים, אז לא צריך להילחם בזה. וזה בסדר שזה כואב, וגורר מחשבות מייאשות ומתסכלות. אחרי שנותנים לזה להיות, מהטבע האוויר מתבהר. ומה שאנחנו לא יכולים לראות כשאנחנו שבורים, מתגלה מאליו כשאנחנו מתרפאים. איש חדש, פרפרים באוויר, אהבה חדשה. יש כל כך הרבה עוד בחורים יפים ונחמדים שירצו אותך. תהיה חזק, אל תיתן למחשבות השחורות להשתלט עליך. הכל יגיע (בעזרת השם).

הייתי שמחה לכתוב עצות ודברי תמיכה
אבל ה2 שורות הכמעט אחרונות בפוסט שלך. שיש להגיד דיי מתנשאות (בהרגשה לפחות גם אם זו לא הכוונה)
פשוט גרמו לי לוותר. כי יכולת לכתוב גם שאתה מעדיף או רוצה לשמוע עצות ממתנדבים או מאנשים שעברו חוויה דומה
אבל בין זה לבין "הרמה של האנשים פה במילא לא הכי גבוהה" עובר הרבה אמצע. בפעם הבאה מציעה ניסוח אחר. כדי שאני לא אחשוב פעמיים אם להגיב כי מי יודע אם אני לרמה שלך?

בכל מקרה מאחלת לך כוחות בתקופה המורכבת והקשה בעקבות הפרידה