לפני 10 שנים כמעט טבעתי, לא מטאפורית, היה סחף נוראי בים ולא משנה כמה נלחמתי לא הצלחתי להתקדם לחוף, אחרי כמה דקות כל השרירים בגוף כאבו והריאות שרפו לי וכל מה שרציתי זה להישאב לקרקעית ולסיים עם הסיוט הזה. ואז בדיוק הגיע חבר שראה אותי שם ומשך אותי לחוף. כשנשכבתי על החוף חצי מעולף והסדרתי נשימה הבנתי כמה הוא יותר נעים מהקרקעית.  כל כך מקווה בשבילך שהסחף יעצור לרגע ותוכלי לפלס את הדרך, או שהאדם הנכון יושיט יד ברגע הנכון, ושתוכלי סופסוף להרגיש את החוף, כ"כ מגיע לך:heart:

את צודקת שניסיון כזה לפעמים הוא נראה פתטי,מיותר והכי נראה חסר סיכוי ועם זאת זה אומר שלפעמים הוא בדיוק ההפך הגמור או בחצי הדרך(לצוף),אז זה מגחיך את הפתטי וזה מייתר את המיותר וזה הכי סיכוי שיש וכשאת מנסה גם ביאוש אז את הכי אנושית שיש ואני שמח שיש אותך ומקווה כמו הרץ במעלה שתגיעי לחוף מבטחים ,שלא תצטרכי להיאבק בגלים ועד אז כשאת במים ולא עם ראש מעל אז לא עם הפנים מטה אלא תהפכי ותצופי עם ידים פרושות ואולי תהני גם מהגלים והשמש, ואסחף ואומר ,מאיזו ציפר מים שתראה הדרך ליבשה שלך:heart:

לא יודע אם זה טוב או לא טוב, לפעמים התקופות הכי קשות שלנו הן סימן בשביל להזכיר לנו כמה החיים שלנו טובים. ואולי מה שאת מרגישה זה גם סימן.

לפעמים אפשר להוריד טיפה את הראש, רק צריך למצוא מצוף אמין.
לא תמיד צריך להילחם ברגשות, לפעמים צריך רק לדבר עליהם. מצאי לך מישהו סודי, אפילו אנונימי - ותכתבי לו את מעלליך, אולי זה יעזור. בכל מקרה, תומך בך ומקווה שתרגישי יותר טוב בהמשך.

מצרף לך קישור לשיר שאולי יעזור לך טיפה.  https://youtu.be/t4382UVl0oc