אוייי!!!! הייתי בסרט הזה של צה''ל תקשיב אתה תצא משם זה עולם אחר דחוף דחוף פסיכיאטר פרטי ולצאת בדרכ לא נראה לי טוב להמליץ ככה אבל שומעת את המצוקה אני הלכתי לפסיכיאטר שהיה פסיכיאטר צבאי והעיף אותי בשנייה הקב"נים מפחדים מהמלצות של פסיכיאטר אזרחי שהיה בצבא

לי אמרו לא לוותר וזה ושאם אני אוותר אני חלשה. אבל הדבר הכי חזק שעשיתי בחיים היה לעמוד מול כל הטענות האלה ולעשות מה שטוב לי ולצאת מהצבא. לא עזר שום תפקיד ושום דבר. לא התאים לי צבא. אתה לא היחיד מלא יוצאים היום. אל תרגיש רע עם עצמך. אולי תבקש תפקיד אחר שהוא לא קרבי. אבל רק אל תכניס את עצמך להאשמות עצמיות כאלה כי באמת שזה דברים שאנשים שאוהבים תבא אומרים וזה רלוונטי להם לא לכולם. מכירה אנשים מדהימים שלא עשו צבא. הכי חשוב שתעשה מה שטוב לך.

אה ותקשיב יש כאן צאט אנונימי תראה אולי תיפול על מתנדב טוב שידבר איתך. תמצא מישהו שונא צבא לדבר איתו לא צהובים כאלה. מישהו שיבין אותך. זה היה מזה חסר לי בכל התהליך. כי אני ראיתי שלא התחברתי למערכת ואף אחד לא מבין אותי. כמות המשתחררים על נפשי היא מטורפתתת אבל הכי קל מפסיכיאטר אזרחי עם נסיון צבאי. אם היו אומרים לי את זה ביום הראשון שהתגייסתי הייתי חוסכת לעצמי שמונה חודשי סבל!!!

אה ועוד דבר. כלא מוצא אחרון. תנסה דרכים אחרות לפני. לא מגיע לך להיות בכלא. צה''ל נוראי אבל שתדע שיש המון אנשים מבחוץ שיכולים להבין אותך ואתה בכלל לא לבד וזה יעבור.

תבקש לדבר עם מש"קית ת"ש ותבקש שינו שיבוץ! אתה חייב לפעול עכשיו, כל עוד אתה בטירונות ואין שיבוץ בסיס.. חבל שסתם תסבול, תדבר בהקדם עם הממונים עליך. מאמינה שיעזרו לך. בהצלחה!

אוף אני חופרת לך אבל זה שלא עברת מיונים של חמן לא אומר עלייך כלום. אני רואה איך אתה כותב כאן אתה כנראה מממממש חכם. אתה מנסח את עצמך פשוט מדהים. יש תפקידי ג'וב שאולי יתאימו לך לפעמים נופלים על משהו טוב אבל תשאל את עצמך אם אתה רוצה להיות בצבא כי זו שאלה חשובה. מוטיבציה היא מרכיב קריטי. אצלי לא הייתה מוטיבציה אס לא עזר כלום אבל זה שהכרתי שהיה בקרבי היה עם מוטיבציה (משום מה). אל תפחד לומר לעצמך את האמת רק אתה יודע מה אתה מרגיש. אל תפחד ממה יגחדו אלו החיים שלך ואתה צריך לראות מה יעשה לך טוב ועם מה אתה שלם. לכל אחד טוב משהו אחר.

טבח או פקידה עושים עבודה שמישהו צריך לעשות ואין בזה שום דבר מסריח. אני עשיתי שירות לאומי בחינוך וגם אלי באו בטענות "בארבע את הולכת הביתה למחשב ואף אחד לא מפריע לך" , בכל אחד אפשר לזלזל. נורא קל. אני אישית מזלזלת במי שחושב מהזין. נשמע שאלה שאומרים לך שג'ובניק הוא מסריח חושבים בדיוק משם. אם רע לך דרוש שינוי ולא משנה מה יגידו. זין כולם. יש כאלה שבאמת משתמטים מתוך אגואיזם, לא משרתים שנייה. זה לא אתה.

נציב קבילות חיילים 036977374 כל זכות זכויות חיילים https://www.kolzchut.org.il/he/%D7%97%D7%99%D7%99%D7%9C%D7%99%D7%9D,_%D7%A6%D7%91%D7%90_%D7%95%D7%91%D7%99%D7%98%D7%97%D7%95%D7%9F

דבר אחרון - להיכשל בכל יוזמה פרויקט או מבחן לא אומר כלום. אבל אם אתה לא קם מזה - זה אומר הרבה. אתה במצב נפשי רעוע תגיד את זה בשמונה שפות לכל מי שרלוונטי ודרוש לעבור לחיל או תפקיד אחר

היי יקר תודה ששיתפת איתנו, צר לי שהההתחלה שלך בצבא היא לא מה שציפית או תיכננת. תראה יש משהו בצבא ובקורסים במיוחד שיכול להיות מאוד מגבש וממלא, אני חושבת שאתה צריך לאפשר לעצמך להיפתח קצת בין אם זה חיילים או מפקדים. אתה יכול לספר למפקד שלך מה אתה מרגיש וחושב. ההתחלות לעיתים לא פשוטות לנו ואני יכולה להגיד לך שמהיכרותי עם הצבא הרבה שהרגישו כמוך בהתחלה זה ההשתנה בשבילם מאוד מהר ברגע שהייתה להם תחושת שייכות לאנשים מסביב, איפשרו לעצמם ליהנות להכיר, לעשות את כל הדברים המגניבים וה'וואסחים' שדורשת מהם הטירונות. כי הרי מתי בחיים עוד פעם נחווה סיטואציות כאלה, שנטפס על איזהו דיונה במסע כשסוחבים חבר בזמן שהמפקד אומר לך לעשות מורל ולהמציא שיר קליט על 'הפצוע'. אם זה השיבוץ אז אולי כדי פשוט להפיק ממנו את המירב, אמרתי את זה בעבר לאנשים אחרים ואומר זאת גם לך, לא משנה איפה אתה משובץ בצבא אתה יכול ליהנות ממש, כי כל מקום שתגיע אליו ותיתפתח ותכיר את האנשים שנמצאים שם יהפכו מהר למשפחה. זה מה שהחוויות המשותפות עושות. אני מבינה שרצית דברים אחרים בשבילך, אל תתמוסס בתחושת הכישלון, תראה איך זה מכבה אותך.. כל השמחת חיים הזו והביטחון הזה שלך.. בזמן שאתה יכול להיות כוכב המחלקה, להצחיק את כולם ופשוט להמיס אותם עם חיוך. עם זאת אם אתה בוחר אחרי שניסית זמן מה אני ממליצה לך לדבר עם המפקדים שלך. פשוט מהיכרותי אחרי שעוברים את השלב החברתי ויש תחושת חיבור הכל משתנה. תלוי בך יקר. מקווה שתתחיל ליהנות בקרוב ולעשות חיים, ובעיקר שתרגיש יותר טוב במה שתחבר לעשות. פה בשבילך:heart:

בתור מי שהיה בחשיבה דומה כמוך, אני יכול להגיד לך שמה שעזר לי היה דווקא המפגש עם הפסיכיאטר, כשהבנתי שאני יכול לצאת באותו הרגע מהצבא, וזכות הבחירה בידי.

ברגע שאתה יודע שזה הכל משחק, אתה מקבל את ההחלטות שלך, לא כי הצבא אמר אלא כי אתה מחליט. ואז תשים לב שהחשובה שלך תהייה בוגרת יותר, ותקבל החלטה שמתאימה לך, לא סתם בגלל האנטי של "מכריחים אותי" או "חברים שלי יותר טובים", אלא באמת מה שטוב ומתאים לך- ורק לך. בסיטואציות כאלה דווקא הרבה אנשים שהיו באנטי בוחרים להישאר, ויש כאלה שלא, וזה גם בסדר. העיקר שאתה מודע לכל החלטה ולהשלכות שלך, ושזו ההחלטה שלך- ולא של הצבא.