מעניין. מטאל על ריבוי סוגיו (לפחות לפי שעה) הוא הז'נאר האהוב עלי. הייתה לי מעין סברה שאולי הכוונה אליו. אבל אז שוב, יש כל מני סגנונות רועשים (הארדקור פאנק, למשל) אז לא הייתי בטוחה. מכירה את הלהקה הזו, אבל בעיקר מרחוק. שיר יפה. תודה על השיתוף. 

מעניין. אם אני מבינה נכון אז נדמה לי שזו גישה עמוקה לחוות שיר (או אלבום). כלומר לזרום איתו לאן שהוא יוביל מבלי לצפות ממנו לעורר תחושה הרצויה מראש. בעבר, למשל, הייתי מצפה משיר ליצור בי רגש מסוים שרציתי לחוות. גם היום לעיתים אני רוצה בכך. אבל אני גם מנסה להיות פתוחה להקשיב למה שהשיר עצמו מציע, או כביכול מה שהוא רוצה שאשמע וארגיש. כאילו זה מעין דיאלוג. זו גם גישה טובה לדעתי כשניגשים לכל סוג של יצירה או אמנות. 

איזה שיר רגוע שמעת צורח מכאב לאחרונה? 

יפה מה שתיארת על הגשר. וגם האנלוגיה, יתכן נקודה למחשבה. הייתי ברומא לפני מעל עשור. דווקא אהבתי את הקולוסיאום משום מה. את הוותיקן פחות. אבל לא בטוחה איך הייתי מתרשמת מהדברים האלה כיום. 

אגב, לא ידעתי שזה שיר של The Offspring במקור. מכירה אותם קצת, אבל שוב, רק מרחוק. 

שלושה שירים רגועים (במידה וביחס למה שאני שומע בדרך כלל) הכרתי -

Into the ocean - Blue october

In my time of need - Opeth 

Still day beneath the sun - Opeth

לגבי הגשר הוא באמת מדהים, יצא לי לבנות אותו במוזיאון. גם אני ביקרתי בקולוסיאום (ובשער טיטוס הצמוד אליו) והוא היה האתר שהכי רציתי לראות לפני שטסנו, בסוף הכי אהבתי את הקטקומבות. 

הותיקן ממש נחמד ממה שהבנתי. אנחנו רצינו ללכת לותיקן ולא הלכנו, הקבוצה שלנו בסוף התפצלה. בגלל הרבה הליכה שם אחותי לא רצתה שנלך, היינו גם גמורים באותו יום ואבא חשש שכמות התיירים המטורפת שם תטמטם אותי. קצת מאוכזב שבסוף לא הלכנו מכיוון שיש שם המון אתרים שווים לדעתי.

התכוונת שאת מכירה את five finger death punch מרחוק או את the offspring? או שניהם?

הותיקן היה הפתעה נהדרת בחינתי - אני וזוגתי לקחנו הדרכה של יום שלם באנגלית וזה היה מרתק. דווקא הקפלה הסיסטינית איכזבה אותי, אבל כשאתה שם אתה מבין איזו חתיכת אימפריה הייתה רומי

מעניין, תודה על השיתוף! 

אני מכירה את Opeth בעיקר מהקטלוג המוקדם של הפרוג מטאל הקיצוני שלהם (ספציפית מהשרשרת של Morningrise עד Blackwater Park ואז גם Ghost Reveries כאי בודד) ואת השאר אולי אשלים מתישהו בהמשך. אמנם לא זכורים לי השירים שציינת, אשמע אותם. 

לעומת זאת על Blue October אני כנראה שומעת בפעם הראשונה. אז אנסה את השיר, נדמה לי.  

מממ... לא יצא לי להיות בקטקומבות אבל מודה שזה נראה מורבידי למדי. כנראה הייתי אוהבת גם. לעומתו הקולוסיאום יותר אפי או גרנדיוזי בחזות שלו. הוותיקן אכן היה צפוף להחריד ומלא בבני אנוש. וגם הקפלה הסיסטינית לא עשתה עלי רושם מיוחד (אולי צריך לחוות אותה אחרת, ביחידות. ולא כשכולם נדחפים). אמנם זה היה מזמן, יתכן היום הייתי מעריכה אחרת. 

כשכתבתי לך התכוונתי לOffspring. אבל בעיקרון זה שניהם. לא מכירה אותם לעומק. 

אל תקנה - חבל. לך לספרייה הקרובה ופשוט תשאיל מהם. חוץ מזה שאני הולך לעשות את המעשה האקסטרימי וכנראה שבקרוב אפרד מהנייר הרומנטי ואעבור לקריאה דיגיטאלית - פשוט יותר נוח. 

אני אוהב לקנות את הספרים שאני קורא בהם, יש להם ערך בשבילי גם לאחר הקריאה ואני אוהב שהם אצלי תמיד לקריאה חוזרת. 

האמת אני מעולם לא הצלחתי ליהנות מקריאה דיגיטלית, אני צריך את הדפים, את המגע בהעברת הדף, ריח הספר והכובד שלו.

שמעתי על פול אוסטר. אבל לא קראתי עדיין. לא יודעת מתי ואם. יש כל כך הרבה דברים לקרוא... וגם בניו יורק לא הייתי. אמנם כבר זמן רב לא בוער בי לנסוע ברחבי העולם. אולי זה יתעורר שוב מתישהו אבל כרגע אינו נראה באופק. 

*** 

אגב, אני אוהבת פורמט של נייר על פני דיגיטלי (גם אם בדיגיטלי יש מעין הכל בבת אחת). למרות שספרים אקנה בעיקר אם אני חושבת שהם מהותיים בשבילי. אחרת אקח בספרייה. פשוט יש משהו מאוד נוח כשהם שם ליד. במיוחד אם מדובר בסדרה של עשרות ספרים בעלי אלפי עמודים... עדיף שיהיה קרוב ונגיש, נדמה לי.