היה לי ממש קשה. לא יודעת כמה פעמים אוכל לחזור על סיוט כזה. דווקא מתביישת לכתוב שוב. חשה שיש לי תבית בכל מקום.  הצרכים שלי הם בור ללא תחתית. לא רק שאני דורשת כל הידע שמציעים לי אצבע אני גם נושכת את היד שמושטת לי. יכולה להבין שקשה מאוד לעזור אפילו לנסות לעזור לי. טוב חוזרת לקפה. אתאמץ עם כל הכוחות שיש לי פשוט לשרוד עוד יום. נכון לעכשיו זה נראה המקסימום שאני יכולה לבקש מעצמי. תודה.