כשנרדמתי אחרי 2:00. אמת שישנתי כמה שעות אחר הצהריים אתמול וכנראה הגוף מסתפק בחמש שעות שינה ביום. יש כאלה שהיו שמחה על צריכה נמוכה - כאלה לחייהם מלאים ושאין להם מספיק שעות ביום אבל לא אני. שינה היא הבריחה האמיתי היחידה שיש לי. עבודת יד מעסיק אותי וטלוויזיה מסיח את הדעת אבל מחשבות מרבים להעסיק אותי כל שעה שאני ערה ואם אני כנה גם בשינה חלומות נוטים להטריד אותי. 

בין לבין זכיתי לדבר עם מתנדבת ער״ן שהייתה נחמדה. אפילו שהצלחתי  ״לסגור את השחיה בסרט״ כשנגמר הזמן. עכשיו כבר אחרי שש ובעד עשרים דקות אוכל להכנס לקבוצת תמיכה בזום. חיים הם קשים אבל אין רע ללא טוב. במילים של וויקטור פראנקל. אם מוצאים את ה למה ניתן למצוא את ה איך להעביר כל סבל. יום טוב שיהיה לכם.