היי מאיה 🌸

מצטערת לשמוע מה שאת מספרת. מבינה את התסכול שלך מהמצב שאת נמצאת בו, שהוא ממש לא נעים מכל הבחינות ואת אומרת שאת לא יודעת מה גרם לך להשתנות ככה.

אולי זה בגלל דברים שקורים מסביב? בתוך המשפחה? בבית הספר? עם החברות? במדינה? אולי יש דברים שמשפיעים עליך?

את לא צריכה להישאר ככה ולסבול. חשוב שתשתפי מישהו שיוכל לעזור לך. אולי לדבר עם אימא שלך? לחשוב אם כדאי לדבר עם מטפלת מקצועית שתוכל לשוחח איתך ולעזור? 🌸

היי מאיה!

א י מאד מבינה אותך,גם אני חווה מצב כזה ,דיכאון חרדה , הפרעת אכילה באישפוז!

מציעה לך לנסות לטפל בעצמך ,כמו אצל מטפלת . וגם חשוב להבין מאיפה זה נובע- מטראומה , מקושי חברתית , נפרדת חבר? ספרי מה איתך, ומקווה שתרגישי ונרגיש טוב בי

יש לך איך לדבר עם גורם מקצועי אחר , לא עם ההורים?

את יכולה לדבר איתי אני יכולה לנסות לעזור לך

ליבי  איתך , הייתי ונמצאית במצב דומה

בא לי לתת לך חיבוק גדול, ולהגיד לך שבאמת הכל עובר, והזמן ישטוף את מה שאת מרגישה עכשיו, ואפילו יכול להיות שבכלל לא תזכרי את זה אח"כ.
השיער - יצמח שוב.
אנגלית, מתמטיקה, גיטרה - בסוף, את עושה את זה בשביל עצמך. אולי משהו גרם לך קצת לדכדוך, שזה בסדר, אנחנן אנשים זה קורה. תראי מה יכול לעזור לך להתעלות על זה, בחיוך.. אולי לשנות קצת אווירה, ללמוד יחד עם מישהו, לצאת לבחוץ, לתת לעצמך משימות קטנות ולייצר הצלחות קטנות..
יש לך ציפיות מעצמך, וזה רק מראה כמה את יודעת למה את מסוגלת.. פשוט תיהי מה שאת רוצה להיות ותהני מיזה. בהצלחה עם כל בחירה שלך. אני איתך.

ולגבי אחותך, יצא לך פעם להגיד לה שזה חשוב לך, ולראות איך אתן משיגות את הקרבה הזאת יחד?
יש תקופות של מרחק בין אחיות ויש תקופות שיותר מתקרבות.. בדר"כ עם הזמן, מבינים שהחיים קצרים ובוחרים להתקרב יותר. בהצלחה :)

אני קוראת את מה שכתבת וממש מרגישה את הכאב שלך. זה נשמע מתיש וכואב לחוות ירידה כזאת במוטיבציה ובביטחון, ולפעמים באמת קשה לזהות את עצמנו כשדברים משתנים.
זה לא מוזר לרצות גם לבכות: לבכות זה חלק טבעי מלהיות אנושית, וזה לא לוקח ממך את החיוך או האנרגיה שיש בך.

את לא לבד בתחושות האלה, והרצון שלך לשמור על קשר עם אחותך או לחזור למצוא סיפוק בלמידה ובנגינה מראה כמה חשובים לך הקשרים והדברים שעושים לך טוב.
זה כבר אומר הרבה על הכוחות שיש בך, גם אם כרגע הם מרגישים רחוקים.