אני מרגישה ככ רע

ודחויה ולא מרגישה נעים להיות בשום מקום

יש לי רק מחשבות רעות 

אני כל הזמן מוצפת 

ומרגישה לבד

וחולמת על להיות לבד לתמיד לנצח

ככל שהזמן עובר אני מרגישה שאני מסתגרת יותר ויותר מהעולם

והעולם הופך אצלי בחויה כמשהו שצריך ממש להזהר ממנו וכסכנה

וגם המחשבות האובדניות חזרו 

הכל כבד לי מידי

ומעורער מרגישה שאין לי שום מקום יציב

אני אמורה להתחיל עבודה חדשה 

ואני תוהה לעצמי למה אני עושה ומיצרת לעצמי את השינויים האלה אולי עדיף כבר לותר על הכל

ולדחות גם את התואר באיזה שנה לקחת ממנו חופש

ולתת לעצמי לשכב במיטה בלי לצאת החוצה ולנח ולישון כל היום

אני מרגישה לא מובנת לא שייכת דחויה

הכל ביחד כבר מתערבב לי 

ולמה דברים ככ קטנים מפעילים אצלי את כל הגלגל האיין סופי של המחשבות והתחושות הככ רעות האלו והחוסר תקווה?

וסליחה על האורך לא מתאים לי