השמנה
מנהלי קהילה
מובילי קהילה
פסיכולוגים בכירים: במקום 'שמנים' – אמרו 'חיים עם השמנה'
איגוד הפסיכולוגים בבריטניה מתריע כי הסטיגמה כלפי שמנים שמטילה עליהם את מירב האחריות למצבם חוטאת למציאות ופוגעת במאמצים לטיפול בסיבוכי ההשמנה
בשנים האחרונות, לצד העלייה המשמעותית במימדי ההשמנה במדינות המערב, חלה עלייה גם בגילויי עוינות כלפי שמנים שמסומנים לרוב כאנשים שמזלזלים במודע בבריאותם. הסטיגמה כלפי השמנה ושמנים שכבר זכתה לכינוי 'שמנופוביה' – הולידה בשנים האחרונות רעיונות שונים להטלת הגבלות על שמנים, לרבות מס ברכישת שני כרטיסי טיסה. באביב 2011 דיווחו חוקרים אמריקאים כי העמדות השליליות כלפי שמנים כבר פשטו בעולם, גם באזורים שבהם השמנה הייתה עד לשנים האחרונות סמל ליופי והצלחה.
ההשפעות השליליות של הסטיגמה כלפי שמנים מקבלות עתה חיזוק נוסף, כשצוות מומחים מטעם איגוד הפסיכולוגים הבריטי קבע כי כינוי אנשים עם השמנת יתר כ'שמנים' מהווה פגיעה קשה במצבם הנפשי, באופן שעלול אף לנטרל את האפשרות שיאמצו אורח חיים בריא ויתמידו בטיפולים שיוכלו לסייע להם להורדה במשקל. המומחים ממליצים להפסיק להשתמש בכינוי 'שמנים', ולהחליפו בכינוי 'אנשים שחיים עם השמנה'.
המומחים מהחברה הבריטית לפסיכולוגיה (BPS, קיצור של British Psychological Society), טוענים כי השפה שמשתמשת במילה 'שמנים' מייצרת מחשבה מוטעית, לפיה השמנה היא תוצאה של בחירה או של היעדר כוח רצון. לדברי החוקרים, שימוש בשפה חליפית לתיאור תופעת ההשמנה עשוי להועיל לאנשים שצריכים לרדת במשקל לקבל בקלות רבה יותר המלצות רפואיות בתחום. כותבי הדו"ח מציינים כי השימוש במונחים "אנשים עם השמנה" או "אנשים שחיים עם השמנה" במקום במילה "שמנים" גם מייצר תפיסה יותר הוליסטית של תופעת ההשמנה לגווניה.
בדו"ח נקבע כי "חשוב להימנע משפה והסברים שמטילים את האחריות להשמנה רק על האדם עצמו. למרות שהשמנה קשורה להתנהגות, התנהגויות שמובילות להשמנה לא תמיד נעשות מתוך בחירה ומתוך אחריות של האדם עצמו. התזונה של בני אדם וגם הרגלים כגון פעילות גופנית סדירה והשפעותיהם על הגוף קשורים בין השאר גם בגנטיקה וכן בגורמים פסיכולוגים וחברתיים שלא תלויים בהכרח בפרט עצמו".
בין השאר, השמנה עשויה להיות קשורה גם בתגובות נפשיות שמקורן עוד בילדות, כמו לחץ מוגבר, באורח חיים לא בריא שייתכן והתפתח עוד מתקופת הילדות, ולעתים היא גם קשורה להעדר אפשרות לתזונה בריאה, בין השאר גם ממניעים סוציו-אקונומיים, שכן אוכל בריא בחלקו גם יקר יותר מאוכל לא בריא. מחקרים העלו כי אנשים שחיים בסביבות מוחלשות יותר, במעמד סוציו-אקונומי נמוך – נוטים לחיות תחת סביבה מלחיצה, עם אתגרי חיים גדולים יותר והכנסה נמוכה, ולכן הנגישות שלהם למזון בריא מוגבלת וכך גם האפשרויות שלהם להקפיד על פעילות גופנית סדירה מדי שבוע. מעבר לכך, נמצא במחקרים כי אנשים שחיים בסביבות מוחלשות גם נוטים יותר ל'אכילה רגשית' – הדחקת רגשות שליליים באמצעות אכילה/ זלילה.
"חיינו מעוצבים גם על ידי גנים וגם על ידי סביבת העבודה, בית הספר והחברה – ולכל גורמים אלו יש חלק בנטייה של אדם לצבור משקל עודף ולהימנע מפעילות גופנית סדירה", נקבע בדו"ח.
סטיגמה גם במרפאות
מחקרים העלו כי אנשים עם השמנה גם נוטים להיות רגישים יותר לביקורת על משקל גופם – על רקע הסטיגמה בחברה כלפי שמנים. יצוין כי סטיגמה זו פשטה ברבות השנים בקרב צוותים רפואיים. בין השאר, עבודות העלו כי רופאים נוטים לראות אנשים שמנים כ"עצלנים" ולעתים אף חוששים לטפל בשמנים כדי שלא לפגוע בסטטיסטיקה במרפאה. לפי מחקרים, רופאים גם נוטים לייחס בעיות רפואיות של שמנים למשקל החריג, מתעלמים מתסמינים וסימני אזהרה ונוטים לבצע אבחנות שגויות.
לפי הדו"ח, כל אלו גורמים לכך ששמנים אינם זוכים לכבוד, ונמצאים בלחץ מתמיד ממשקל גופם, באופן ששולל את האפשרות שלהם להתמודד עם הבעיה ולטפל בה באמצעים שיש לרפואה להציע. מאמר סקירה שמצוטט בדו"ח, שפורסם בספטמבר 2012 בכתב העת Obesity, מצביע על כך שהסטיגמה בקרב צוותים רפואיים על שמנים קשורה לעלייה במשקל, הערכה עצמית נמוכה ותחושת אשם אצל המטופלים.
מחברי הדו"ח מבקרים את ממשלת בריטניה וממשלות נוספות בעולם על התמודדות עם בעיית ההשמנה באופן דומה להתמודדות עם עישון סיגריות, על ידי פיתוח תוכניות שמדגישות את כוח הרצון של האדם להוריד ממשקלו, ובאופן שהופך למעשה את השמנים ל'אנשים סוג ב', כמו מעשנים. בהשוואה המוצגת בדו"ח בין המאבק בהשמנה לבין המאבק בעישון, בדומה לחוקים שמגבילים עישון במקומות ציבוריים, במדינות שונות כבר מיושמות פעולות בתמיכה ממשלתית להגבלת ההשמנה, לרבות באיסור על מכירת מוצרי מזון משמינים ואיסור על הצגת דמויות של שמנים בסרטים מצוירים. מחברי הדו"ח מדגישים את הצורך להמשיך בפעילות לצמצום מימדי ההשמנה, אך מבלי להטיל את מלוא האחריות על השמנים עצמם.
ההשמנה כמחלה
קריאת איגוד הפסיכולוגים הבריטי מקבלת משנה חשיבות על רקע הכרזות של ארגוני בריאות במדינות בעולם בשנים האחרונות כי השמנה היא מחלה, וזאת על רקע פעילות שיווקית של חברות תרופות שהצליחו לאחרונה לפתח תרופות יעילות להורדה במשקל. במאי 2018 הכריזה גם ההסתדרות הרפואית בישראל על השמנה כמחלה, בדומה להכרזות במדינות מערביות נוספות, לרבות גם הקולג' המלכותי לרופאים בבריטניה (RCP) וארגון הבריאות העולמי (WHO). האיגוד הבינלאומי להשמנה (WOA) הכריז על כך ביוני 2017.
בדוח נקבע כי "הפסיכולוגים מכירים בכך שתיוג השמנה כמחלה עשוי לעזור להבנה כי הסיבות להשמנה אינן רק בשליטתו של הפרט, כי התמודדות עם מחלות ככלל אינה נתפסת תמיד רק כ"אשמתו" של החולה עצמו". עוד נטען כי ההגדרה של השמנה כמחלה עשויה גם מסייעת להעלאת המודעות לכלל הסכנות של השמנה. עם זאת, בדו"ח נטען כי הגדרה זו גם מלווה בהשפעה שלילית, מאחר והיא מסיטה את תשומת הלב מההשפעות הפסיכולוגיות והחברתיות על ההתנהגות כאמצעי למניעה וטיפול בהשמנה, וגורמת לכך שרבות מתוכניות ההתערבות נגד השמנה אינן כוללות שינוי התנהגותי ותמיכה פסיכולוגית.
אחד ממחברי הדו"ח, ד"ר אנג'ל צ'טר מאוניברסיטת ברדפורשיר, אמר בראיון לתקשורת בבריטניה כי "אמנם מימדי ההשמנה במדינה עלו ב-18% בין השנים 2005 ל-2017, אך לא ניתן להסביר זאת רק על ידי ירידה במוטיבציה של אנשים לשמור על משקל תקין". לדבריו, העלייה בהיקפי ההשמנה קשורה בין השאר גם לשינויים באספקת המזון ובהרגלי הפעילות הגופנית של התושבים, שתלויים במשתנים רבים.
בישראל, אגב, מתועדת עלייה דומה בהיקפי ההשמנה בשנים האחרונות. לפי סקר התזונה של משרד הבריאות לשנים 2016-2014 בגילי 64-18, כמחצית (47.5%) מהישראלים עם משקל עודף: 30.5% מוגדרים עם עודף משקל ו-17% עם השמנת יתר.
מחברי הדו"ח קובעים כי שפה היא אמצעי לתיקון היחס של החברה לתופעת ההשמנה, בעיקר על רקע העובדה שקיימים מיליוני אנשים שנמצאים בסיכון גנטי לצבירת משקל עודף, אשר כיום צריכים להתמודד עם סביבה שמקדשת 'משקל בריא' ומתייגת אותם באופן פוגעני – כאילו הם ביצעו בחירה מודעת לצבור משקל עודף ולהישאר שמנים.
הדו"ח קובע כי למרות שאמצעי המדיה מדגישים בשנים האחרונות באופן משמעותי את תופעת ההשמנה ומימדיה – רבים האנשים עם השמנה אינם מודעים כלל לכך שמשקלם מהווה בעיה, וכך גם הורים לילדים עם השמנה שלרוב אינם נוטים להכיר בצבירת שומן אצל ילדיהם כבעיה הדורשת התייחסות. לטענת מחברי הדו"ח, מצב זה מהווה סיבה נוספת, מעבר לסטיגמה, לכך שאנשים עם השמנה אינם נוטים לפעול כדי להוריד ממשקל גופם.
בראש ובראשונה, הדו"ח מכוון בהמלצתו לשינוי התדמית הציבורית של אנשים עם השמנה – כאמור, על ידי שינוי בשפה שבה הם מוצגים. "עיתונאים, קובעי מדיניות, נותני שירותים וכל מי שמייצר תקשורת בנוגע לניהול המשקל – צריכים לאמץ שפה שאינה מטילה סטיגמה על אנשים עם השמנה", קובע הדו"ח. עוד ממליצים מחברי הדו"ח לשלב בתוכניות לעידוד הורדה במשקל ושמירה על משקל תקין צוותים רב מקצועיים, הכוללים גם פסיכולוגים שיכולים לתמוך במטופלים וכן לסייע לאנשי צוות אחרים במתן מידע על השמנה ובמניעת סטיגמה.
דר'
פתפותי ביצים. יש דרכים מודרניות להתמודדות בהשמנה ולא על ידי משחקי מלים ,י