עמידות לאינסולין (או תנגודת לאינסולין) היא מצב בו תאי הגוף לא מגיבים היטב להורמון האינסולין שתפקידו להעביר מזרם הדם אל תאי הגוף סוכר שמקורו בתזונה ובייצור פנימי בכבד.

עמידות לאינסולין נקשרה לסיכון מוגבר למספר מצבים רפואיים ובראשם טרום סוכרת וסוכרת סוג 2, וגם למחלות לב וכלי דם, לאלצהיימר ולדיכאון קליני (מג'ורי).

למרות שעמידות לאינסולין נקשרה במספר מחקרים קודמים לדיכאון קליני, לא הרבה ידוע על אופי הקשר בין המצבים. חוקרים מאוניברסיטת סטנפורד ביקשו ללמוד יותר על הקשר האפשרי בין דיכאון קליני לעמידות לאינסולין. לשם כך הם התבססו על נתוני נבדקים שהשתתפו במחקר הולנדי ארוך טווח בנושא דיכאון וחרדה. המחקר כלל 536 נבדקים עם דיכאון קליני בהווה, 394 עם דיכאון קליני בהפוגה ו-339 נבדקים ללא היסטוריה של דיכאון קליני ששימשו קבוצת ביקורת.

במחקר שפורסם בכתב העת JAMA Psychiatry נמצא כי במהלך אפיזודה של דיכאון קליני הסיכון לעמידות לאינסולין גבוה ב-51%, בהשוואה לאנשים ללא היסטוריה של דיכאון קליני. ככל שהדיכאון חמור יותר – כך עולה הסיכון לעמידות אינסולין, וזאת גם לאחר שמנטרלים גורמים מתערבים כגון גיל, עישון, השכלה וצריכת אלכוהול.

לעומת זאת, מהמחקר עולה כי הסיכון לעמידות לאינסולין בקרב אנשים שחוו דיכאון אך הדיכאון במצב של הפוגה, אינו גבוה יותר משמעותית בהשוואה לאנשים ללא היסטוריה של דיכאון.

קיימים מספר הסברים אפשריים לקשר בין דיכאון לעמידות לאינסולין, החל ממנגנונים ביולוגיים כמו דלקתיות ועד התנהגויות שאינן בריאות הנפוצות יותר באנשים עם דיכאון ועלולות לגרום לעמידות לאינסולין.

JAMA Psychiatry. Published online December 2, 2020