דיכאון הפך בשנים האחרונות לבעיה עולמית שהיקפיה הולכים וגדלים. לפי הערכות ארגון הבריאות העולמי (WHO), קרוב ל-280 מיליון איש בעולם מתמודדים עם דיכאון, בהם כ-5% מהאוכלוסייה הבוגרת.

מחקרים רבים מזהים פערים בין המינים בשכיחות הדיכאון, עם שיעורים גבוהים עד פי 2 יותר בקרב נשים מגיל ההתבגרות ועד גיל המעבר. ההבדלים בין נשים לגברים בכל הקשור לדיכאון נחקרים בשנים האחרונות כחלק מענף מחקרי צומח של 'רפואה מגדרית' המתמקד בהיבטים הבוחנים את ההבדלים בתחלואה בין המינים.

ההנחה כי חלקו הארי של הפער בהיקפי הדיכאון ניתן להסבר בהבדלים ביולוגיים הורמונאליים בין המינים, וחלקו קשור גם בפערים פסיכולוגיים וחברתיים בעולמות בריאות הנפש.

לדברי פרופ' מיקי בלוך, סגן מנהל המרכז לבריאות הנפש של שירותי בריאות כללית ברמת חן, בעבר לשעבר מנהל המחלקה לפסיכיאטריה במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב), "הטיפולים התרופתיים הקלאסיים לדיכאון ניתנים כיום לשני המינים, כאשר לנשים ניתן להציע במצבים שונים גם טיפול הורמונלי. לאור השכיחות הגבוהה יותר של דיכאון אצל נשים, יש גם יותר ביטויים של דיכאון עמיד אצל נשים ובעיקר מגיל המעבר ולאחר לידה. התאמת טיפול הורמונלי ומתן טיפולים תרופתיים לרוב מסייעים לפתרון הבעיה, ובמצבים של דיכאון עמיד ניתן להציע כיום לנשים טיפולים בתרופות חדשות כגון אסקטמין ותרופות אנטיפסיכוטיות מקבוצת חוסמי הקולטן לדופמין 2 (D2 blockers), וכן בטכנולוגיות שונות שהוכיחו יעילות רבה בשיפור איכות החיים".

היקף הנשים המתמודדות עם דיכאון

מחקרים רבים מצביעים על היקפים גבוהים יותר של נשים שמתמודדות עם דיכאון בהשוואה לגברים. "לרוב עד גיל ההתבגרות השכיחות של דיכאון זהה בין המינים, ובגיל ההתבגרות נפתח פער על רקע ההבדלים ההורמונליים שמתבטא בשכיחות גבוהה פי 2 אצל נשים", מסביר פרופ' בלוך. "בתקופת גיל המעבר הפער גדל עוד יותר, ולאחר מכן חלה ירידה בשיעורי הדיכאון של נשים, ובגיל המבוגר יש שיעורים דומים של תחלואה בדיכאון בשני המינים".

לפי הערכות ארגון הבריאות העולמי, באוכלוסייה הבוגרת מתמודדים עם דיכאון 6% מהנשים ו-4% מהגברים.

מטה אנליזה מארה"ב שפורסמה באפריל 2017 מצאה על בסיס נתונים בקרב מעל ל-1.9 מיליון איש ב-90 מדינות, כי הסיכון לדיכאון אצל נשים גבוה ב-95% (כמעט פי 2) בהשוואה לגברים, כשהפערים נצפים כבר בגיל ההתבגרות עם סיכוי גבוה פי 2.37 לדיכאון אצל ילדות בגיל 12 בהשוואה לילדים – כשבהמשך ההתבגרות מאמירים הפערים לסיכוי גבוה פי 3 לדיכאון בגיל 16, ואז מצטמצמים.

בארה"ב, לפי נתוני המרכז לבקרת מחלות (CDC) לשנת 2023, שיעור המטופלים בתרופות לדיכאון עומד על 15.3% מהנשים, וגבוה פי 2 משיעור הגברים (7.4%). בישראל, לפי נתונים מסקר הבריאות הלאומי של משרד הבריאות INHIS-4 לשנים 2020-2018 מאובחנים עם דיכאון או חרדה 8.6% מהאוכלוסייה הבוגרת – בהם 12.2% מהנשים המהווים שיעור גבוה פי 2 לעומת 6.1% מהגברים.

ההערכות כי היקפי הדיכאון גדלו משמעותית בעקבות ההתמודדות עם מגפת הקורונה העולמית, ובישראל גם לאור אירועי ה-7 באוקטובר 2023 ומלחמת "חרבות ברזל".

על רקע הקורונה, מחקר ישראלי שבחן מדגם של 587 אנשים בגילי 85-16 באביב 2020 בתקופת סגר הקורונה הראשונה, אשר פורסם במארס 2023 בכתב העת Psychiatry Research, מצא פערים בין המינים בהתבטאות של תסמיני דיכאון, שבאו לידי ביטוי בעיקר בגיל צעיר בין הגילים 16 ל-23.

סקר אוכלוסייה שנערך במשרד מבקר המדינה באפריל 2024 ופורסם בדו"ח המבקר בפברואר 2025, זיהה כי שיעור המדווחים על תסמיני דיכאון ברמה בינונית עד חמורה באוכלוסייה הבוגרת עמד על מעל לשליש (38%) מהנשים לעומת כרבע (25%) מהגברים. ריבוי דיווחים תועד בקרב נשים גם ביחס לתסמינים של חרדה ופוסט טראומה.

אחד המצגים המובהקים לדיכאון אצל נשים הוא דיכאון בהיריון ודיכאון לאחר לידה – תופעה שהמודעות אליה עולה בעשורים האחרונים, שמקורה בין השאר בפעילות ההורמונלית האינטנסיבית סביב ההיריון ולאחר הלידה. עם זאת, בשנים האחרונות מתברר כי התופעה מאפיינת גם גברים ולכן קשורה גם בהשפעות סביבתיות של שינוי הסדר המשפחתי ואורח החיים עם כניסתם של ילדים לחיק המשפחה.

במחקר שנערך בישראל בקרב נשים שילדו במרכז הרפואי העמק שבעפולה, שממצאיו פורסמו עוד בשנת 2006, דיווחו 9% מהמשתתפות על דיכאון לאחר לידה בבדיקה באמצעות שאלונים ייעודיים, והתגלה כי השיעורים גבוהים יותר בקרב נשים ערביות (24.7%) לעומת יהודיות (5.5%), עולות חדשות (14.6%) בהשוואה לעולות וותיקות וילידות הארץ (4.3%) ועקרות בית (14.9%) לעומת נשים עובדות (6.3%). גם מחקר עדכני יותר מאוניברסיטת בן גוריון, שפורסם במארס 2019 בכתב העת Midwifery, זיהה שיעורים גבוהים משמעותית של דיכאון לאחר לידה בקרב ערביות (20.8%) לעומת יהודיות (7%). מחקר בהובלת פרופ' מיקי בלוך שנערך במרכז הרפואי תל אביב ופורסם בפברואר 2024 בכתב העת Archives of Women's Mental Health מזהה סיכון אצל נשים עם היסטוריה של דיכאון לאחר לידה להתמודד עם התופעה גם בלידות מאוחרות יותר.

הסיבות להבדלים מגדריים בשכיחות הדיכאון

מחקרים מזהים סיבות מגוונות לריבוי של מקרי הדיכאון בקרב נשים בהשוואה לגברים.

עבודות רבות מצביעות על השפעות של הבדלים ביולוגיים על השכיחות הגבוהה יותר של דיכאון אצל נשים, ובעיקר השפעות הורמונאליות. הורמוני המין הנשיים אסטרוגן ופרוגסטרון זוהו בעבודות רבות בהשפעתם על מצב הרוח, בין השאר תוך השפעה על מוליכים עצביים במוח שאחראים בין השאר על ויסות התנהגות כמו סרוטונין, נוראפינפרין ודופמין. ההשפעות ההורמונאליות על מצב הרוח באות לידי ביטוי בתופעת הדיכאון בהיריון ולאחר לידה אצל יולדות, וכן בתסמונת קדם וסתית (PMS) או הפרעה דיספורית קדם ויסתית (PMDD) המאפיינות חלק מהנשים ומתבטאות בשינויים נפשיים המקדימים את מועד הווסת. השפעות הורמונאליות גם באות לידי ביטוי בהידרדרות המצב הנפשי של נשים סביב גיל המעבר המתבטאת בשינויים במצב הרוח, על רקע תנודתיות וירידה דרמטית בהפרשת הורמוני המין הנשיים. בסקר הבריאות הלאומי של משרד הבריאות הישראלי לשנים 2020-2018 דיווחו 15.6% מהיהודיות ו-19% מהערביות בגילי 75-40 על תסמיני דיכאון ועצבות כחלק מתופעות גיל המעבר.

מחקרים זיהו בעבר גם קשרים בין התופעות ההורמונליות שמשפיעות על דיכאון אצל נשים. כך, למשל, מחקר מהמרכז הרפואי תל אביב בהובלת פרופ' בלוך שפורסם בחורף 2006 ומצא נטייה גבוהה יותר לדיכאון לאחר לידה אצל נשים שהתמודדו טרם ההיריון עם הפרעה דיסמורפית קדם וסתית.

מעבר לשינויים ההורמונאליים, מספר מחקרים מזהים הבדלים במבנה ותפקוד המוח בין נשים לגברים, ואצל נשים מתועדת פעילות מואצת יותר באזורי מוח האחראים בעיבוד רגשות, בהם האמיגדלה ומעטפת המוח התת סוגניאלית (sgACC). הבדלים מזוהים בין המינים גם בתפקוד ציר ה-HPA, ציר ההיפותלמוס-בלוטת יותרת המוח- בלוטת יותרת הכליה, אשר מהווה את המערכת ההורמונלית המרכזית בגוף המגיבה לאירועי לחץ, ונמצא כי לנשים יש רגישות גבוהה יותר במערכת זו שמובילה להפרשה מוגברת של הורמוני הלחץ ובהם קורטיזול.

מטה אנליזה של חוקרים מקנדה שפורסמה באוקטובר 2024 זיהתה גם הבדלים במנגנוני דלקתיות בין גברים ונשים עם דיכאון. איסוף נתונים מ-23 מחקרים בתחום העלה כי לנשים עם דיכאון נמצאו רמות גבוהות יותר של חלבון הדלקתיות CRP והציטוקין אינטרלוקין 6, ממצא שלא תועד אצל גברים עם דיכאון, מה שמצביע על קשר אפשרי ביולוגי הדוק יותר בין דלקתיות לדיכאון אצל נשים.

מחקרים מזהים גם הבדלים גנטיים בין המינים שעשויים להשפיע על נטייהמוגברת לדיכאון אצל נשים, למשל בגן 5-HTTLPR האחראי על ויסות הסרוטונין בגוף.

ההנחה כי חלק מהבדלים בשכיחות הדיכאון בין גברים לנשים – מקורם בגורמים פסיכולוגיים. מחקרים מצאו כי נשים נוטות יותר לרומניציה (rumination) – נטייה לחזור ולהתמקד בחשיבה על סיבות, נסיבות, תוצאות ותסמינים של רגשות שליליים ובהשלכותיהם, מה שעלול להוביל להתקבעות של דיכאון. לעומת זאת, לגברים נטייה גבוהה יותר להתמודד עם רגשות שליליים על ידי הסחת דעת או שימוש בחומרים ממכרים. בנוסף, על רקע הבדלים תרבותיים, נשים מתמודדות יותר מגברים עם העדר ביטחון עצמי, בעיקר בגילי ההתבגרות והבגרות הצעירה, בין השאר ביחס לדימוי הגוף, ובאופן שעלול להעצים תחושות דיכאון. לנשים גם נטייה פסיכולוגית גבוהה יותר לפתח חרדות שקשורות אף הן בעלייה בביטויי דיכאון.

בין ההבדלים החברתיים בין המינים שמרחיבים את הפערים המגדריים בשכיחות הדיכאון ניתן למנות את הלחץ החברתי הגבוה יותר המופעל על נשים בחברות מערביות בכל הקשור במראה חיצוני, ביטוי רגשות וטיפול בילדים. ציפיות חברתיות גבוהות יותר עלולות להוביל להפנמה של הלחצים והתקבעות תסמיני דיכאון. כמו כן, לנשים סיכון גבוה יותר מאשר לגברים לחוות ניצול מיני, אלימות מינית וטראומות ילדות, שכולן מעלות את הסיכון לדיכאון. נשים גם נוטות יותר מגברים להיות מושפעות מעוני, מאחר והן במקרים רבים מגדלות ילדים ותלויות בפרנסת בן הזוג, וכן לחוות אפליה ביחס לגברים במקום העבודה – כל אלו גורמים נוספים שעלולים להוביל למתח נפשי מוגבר ודיכאון.

לצד כל אלה, הסטיגמה שמיוחסת לדיכאון, והדימוי המקובל בחברה הקושר בין גבריות לבין חוסן נפשי – מובילים מצדם לדיווחי חסר על היקפי הדיכאון אצל גברים, שמגדילים עוד יותר את הפערים בין המינים. "נשים יותר נוטות לדבר על מצוקתן הנפשית, וקיים תת דיווח של גברים בכל הקשור למצוקות נפשיות ובכללן דיכאון", מציין פרופ' בלוך. מחקרים מצאו כי נשים נוטות יותר לדווח על דיכאון מתון עד בינוני, ששכיחותו גבוהה באוכלוסייה, בין השאר על רקע הסכמות חברתיות, ואילו גברים נוטים יותר לדווח על מצבים של דיכאון חמור המלווה במחשבות אובדניות.

חשוב להזכיר כי יחד עם זאת, עבודות מצאו כי דימויי גבריות בחברה מטילים על גברים רבים לחץ נפשי מוגבר שעשוי להוביל לדיכאון.

נשים מתמודדות יותר עם בעיות בדימוי גוף – וזו אחת הסיבות לעלייה בהיקף הדיכאון אצל נערות (צילום: Shutterstock)

שוני בין גברים לנשים בביטוי הדיכאון

בעוד שהתסמינים הבסיסיים של דיכאון הכוללים מצב רוח ירוד, העדר הנאה וחוסר מוטיבציה, דומים בין המינים, בשנים האחרונות מתחדדים הבדלים מסוימים בביטויי דיכאון בין נשים לגברים – בעיקר בביטויים הקשים של מחשבות אובדניות והתנהגות אובדנית. לדברי פרופ' בלוך, "נשים יותר נוטות לדבר יותר על נטייה אובדנית ועל רצון למות ועושות יותר ניסיונות אובדניים המבטאים את הקושי שהון חוות בעוד שגברים פחות נוטים לדבר על זה, אך עלולים להצליח יותר בניסיונות אובדניים, כי הם נוקטים באמצעים יותר חד משמעיים".

יש מחקרים שמצביעים על כך שנשים מציגות דיכאון בעיקר בתסמינים של עצבות, ואילו גברים עשויים להציג דיכאון בגילויי כעס, חוסר שקט ונטילת סיכונים, אשר אינם מזוהים חברתית עם תופעת הדיכאון ולכן לא זוכים להתייחסות קלינית מספקת. מחקרים מדגימים אצל גברים עם דיכאון נטייה גבוהה יותר לאלימות והתפרצויות זעם וירידה ביכולות שליטה בהתנהגות. למשל, בסקר מאוסטריה שבחן 217 אנשים עם דיכאון זוהתה נטייה גבוהה יותר להתקפי כעס אצל גברים (4.3 אירועי כעס בממוצע לחודש) בהשוואה לנשים (1.2 בממוצע לחודש). אצל גברים עם דיכאון זוהתה במחקר נטייה ברורה יותר לשימוש בחומרים ממכרים והתנהגות היפראקטיבית, ואילו אצל נשים זוהתה יותר כבדות של הגוף ותשישות כרונית (היפרסומניה).

מחקר לאומי משבדיה שפורסם במארס 2015 בכתב העת Lancet Psychiatry וכלל מעל 14,000 מאובחנים עם דיכאון זיהה קשר בין אבחון דיכאון לבין הנטייה להיות מעורב באירועים אלימים, ותיעד במעקב של 3.2 שנים פי שלושה יותר אירועי פשע במעורבות גברים עם דיכאון (36%) בהשוואה לנשים (12%) ונטייה גבוהה יותר למעורבות באירועי פשע אלימים אצל גברים עם דיכאון (14%) בהשוואה לנשים (2%).

מטה אנליזה מאוסטרליה שפורסמה בחורף 2017 מצאה כי גברים עם דיכאון נוטים יותר מנשים לפתח גם התמכרות לחומרים שונים – סמים ואלכוהול ונוטים יותר להתנהגויות מסכנות חיים. לעומת זאת, נשים עם דיכאון נוטות יותר להציג את התסמינים שמאפיינים דיכאון בהתאם להגדרות ההפרעה המקובלות, לרבות מצב רוח עגמומי, ירידה בתיאבון ושינויים במשקל והפרעות שינה. מחקרים מזהים שינויים בדפוס הפעילות המוחית במהלך השינה בין נשים לגברים עם דיכאון.

שוני בין המינים בטיפול בדיכאון

ההבדלים בין המינים בשכיחות הדיכאון גורמים לכך שיש בקהילה הרפואית נטייה גבוהה יותר לרשום תרופות נוגדות דיכאון לנשים בהשוואה לגברים. עם זאת, נטייה זו באה לידי ביטוי בעיקר בקהילות ספציפיות. מחקר ישראלי נרחב שבוצע על כלל מבוטחי קופת חולים כללית, שפורסם בכתב העת Family Practice בינואר 2019 עוד בטרם עידן הקורונה, מצא כי מבין המאובחנים עם דיכאון ומטופלים בתרופות נוגדות דיכאון יש פיזור די שווה בין המינים עם פער מעט גבוה יותר בקרב נשים – כשהפער ביישובים עירוניים (52.9% נשים ו-47.1% גברים) מעט גבוה יותר מאשר ביישובים כפריים (51.3% נשים ו-48.7% גברים).

קיימת חוסר בהירות בקהילה הרפואית והמדעית לגבי השפעות המין על התגובה לטיפולים התרופתיים המקובלים לדיכאון, ולדברי פרופ' בלוך, "הטיפולים המקובלים לדיכאון בתרופות נוגדות דיכאון, לרבות התרופות בשימוש הנרחב ביותר מקבוצת ה-SSRI, ניתן כיום באותו האופן לנשים ולגברים". לפי סקירה בנושא מארה"ב שפורסמה בדצמבר 2016, חלק מהמחקרים לא מזהים הבדל בין המינים, חלקם מזהים יתרון לנשים בתגובה לטיפול בנוגדי דיכאון וחלקם מזהים דווקא יתרון לגברים. יש חוקרים שמעריכים כי הורמוני המין הנשיים עשויים להשפיע לטובה על התגובה לתרופות מקבוצת SSRI המעכבים בפעילותם את הספיגה החוזרת של המוליך העצבי סרוטונין ובכך מעלים את רמתו במוח, והורמונים אלה דווקא עלולים להשפיע לרעה על התגובה לתרופות אחרות לדיכאון, למשל קבוצת הטריציקליים.

"ההשפעה ההורמונלית על דיכאון אצל נשים מובילה להמלצות במצבים מסוימים להוספת טיפול הורמונלי לנשים לצורך הקלה על תסמיני דיכאון, לרבות במצבים של תסמונת קדם וסתית, דיכאון לאחר לידה וגיל המעבר", מסביר פרופ' בלוך.

בתסמונת קדם וסתית מקובל להשתמש בגלולות או בטיפול הורמונלי חלופי בנוסף לטיפול התרופתי המקובל. בדיכאון לאחר לידה אושרה באוגוסט 2023 לראשונה תרופה ייעודית בגלולה שמבוססת על הורמון שנקרא אלופרגננולון (Allopregnanolone) הניתנת מיד לאחר הלידה והוכיחה יעילות בשיפור מצב הרוח.

גם בגיל המעבר מקובל להוסיף טיפול הורמונלי חלופי שעשוי לסייע בהתמודדות עם תסמיני דיכאון, בשילוב עם תרופות נוגדות דיכאון.

למתן טיפול הורמונלי מקובל לרוב להפנות את המטופלות לגינקולוגים, שביכולתם לעקוב אחר הנשים במהלך הטיפול התרופתי על רקע תופעות לוואי אפשריות כמו דימום וסתי והצורך במעקב הדוק לאבחון מוקדם של סרטן השד.

יש לציין כי רוב העבודות לא מזהות שינויים בין המינים ביעילות הטיפול הפסיכותרפי לדיכאון. "נשים נוטות יותר לשתף פעולה עם פסיכותרפיה וטיפול מילולי שיחתי, אם כי גם גברים מטופלים בפסיכותרפיה בהצלחה", מדגיש פרופ' בלוך.

נשים ודיכאון עמיד

בשנים האחרונות עולה המודעות למצבים של דיכאון עמיד, הקרוי גם 'דיכאון קשה לטיפול' – דיכאון שאינו מגיב לטיפול התרופתי המקובל למחלה בנוגדי דיכאון. דיכאון עמיד מוגדר רפואית כמצב שבו לא ניתן להוביל להקלה בתסמיני המחלה לאחר לפחות שני טיפולים מקובלים בקו טיפול ראשון לדיכאון, כששני טיפולים אלה צריכים להינתן במינון מתאים ובפרק זמן הולם של לפחות שישה עד שמונה שבועות.

בדומה לתמונת המצב הטיפוסית לגבי דיכאון, ששכיחותו גבוהה יותר אצל נשים– מחקרים מזהים נטייה גבוהה יותר של נשים לפתח דיכאון עמיד. מחקר לאומי מטאיוואן שכיסה 325,615 מתמודדים עם דיכאון, וממצאיו פורסמו באוגוסט 2025 בכתב העת Journal of Affective Disorders מצא כי לאחר תקנון למשתנים מתערבים אפשריים, לגברים היה סיכון נמוך ב-11% לקבל אבחנה זו בהשוואה לנשים. גם מחקר נרחב מישראל שסקר את תופעת הדיכאון העמיד בקרב מבוטחי קופת חולים מכבי, שפורסם באוגוסט 2022 בכתב העת BMC Psychiatry, מצא כי בקרב 2,553 מאובחנים עם דיכאון, רבע (24.4%) התמודדו עם דיכאון עמיד לפי ההגדרות המקובלות, ומרביתם היו נשים (64.4%). גם בבחינת שכיחות הנשים עם דיכאון מז'ורי במכבי תועד היקף דומה של נשים (65%) בהשוואה למיעוט גברים.

אצל נשים שמתמודדות עם דיכאון עמיד – יש בשלב הראשון לשקול בהיוועצות עם גינקולוגים האם כדאי להוסיף גם טיפול הורמונלי, במידה והתופעה מתפתחת סביב גיל המעבר.

מעבר לכך, מקובל תחילה לנקוט בגישת האוגמנטציה – הוספת עוד תרופה לטיפול המקובל בדיכאון. כיום בשלב ראשון מקובל להוסיף טיפולים תרופתיים חדשים שמשפיעים על פעילות המוליכים העצביים דופמין וסרוטונין, המשמשים גם תרופות אנטי פסיכוטיות מהדור החדש, לרבות אריפיפרזול (אריפליי) וברקסיפיפרזול (רקסלטי), כתוספת לתרופות נוגדות הדיכאון המקובלות. "לתרופות חדשות אלה אין הרבה תופעות לוואי, ולרוב ניתן תוך 3-2 שבועות לדעת האם הן עובדות או שיש לעבור לטיפולים מתקדמים יותר", מסביר פרופ' בלוך. בעבר היה נהוג להוסיף בשיטת האוגמנטציה תרופות פסיכיאטריות ישנות כמו ליתיום ונוגדי דיכאון מקבוצת הטריציקליים, אך כיום פחות משתמשים בהן בגלל ריבוי תופעות לוואי.

כשגישה טיפולית זו אינה מצליחה להוביל להקלה בתסמיני הדיכאון, מקובל כיום להציע טיפול בתרופה המכילה את החומר הפסיכואקטיבי אקסטמין (ספרבטו) הניתנת בתרסיס, כתוספת לטיפול המקובל בנוגדי דיכאון. לדברי פרופ' בלוך, "היתרון של תרופה זו ביעילותה המהירה מאוד, אך חסרונה בכך שהיא דורשת הגעה למרפאה לקבלת התרסיס והשגחה למשך מספר שעות, עד פעמיים בשבוע". ניתן להציע גם טיפול בגרייה מגנטית מוחית (TMS), אשר גם לו מגבלות טכניות, כיוון שהוא דורש הגעה למרפאה לצורך חיבור למכשיר למשך כחצי שעה מדי יום במשך חודש הטיפולים הראשון. כשטיפולים אלה אינם מציגים יעילות – מקובל להפנות לטיפול בנזעי חשמל שהוכיח אף הוא יעילות גבוהה.

הטיפולים בנזעי חשמל מותאמים לעתים גם לנשים הרות עם דיכאון עמוק שאין באפשרותן לקבל עומס של טיפולים תרופתיים.

מספר מחקרים מזהים בשנים האחרונות הבדלים בין המינים לטובת הנשים בתגובה לטיפולים לדיכאון עמיד. כך, חוקרים מקנדה, ממאיו קליניק במינסוטה ומאיטליה דיווחו בשנת 2022 כי במעקב אחר עשרות מטופלים עם דיכאון עמיד, נמצא כי התגובה להוספת תרופות מקבוצת מייצבי מצב הרוח ותרופות לפסיכוזה לטיפול בנוגדי הדיכאון הקלאסיים הייתה חיובית יותר אצל נשים עם דיכאון עמיד בהשוואה לגברים המתמודדים עם התופעה. החוקרים מצאו כי הוספת תרופות פסיכיאטריות נוספות סייעה למתן בין השאר תסמיני חרדה ונדודי שינה (אינסומניה) אצל הנשים ביעילות גבוהה יותר לעומת גברים. באופן דומה, חוקרים מארה"ב דיווחו באפריל 2024 בכתב העת Journal of Affective Disorders כי זיהו במסגרת מטה אנליזה תגובה טובה יותר אצל נשים בהשוואה לגברים לטיפול בגירוי מוחי עמוק לדיכאון עמיד – טיפול המבוצע באמצעות השתלת אלקטרודות באזורים ספציפיים במוח ושליחת פולסים חשמליים כדי להשפיע על הפעילות העצבית.

חלק מהטיפולים לדיכאון עמיד מציגים יעילות דומה בשני המינים. כך, בינואר 2022 דיווחו חוקרים אמריקאים בכתב העת Archives of Women's Mental Health כי זיהו יעילות דומה ופרופיל בטיחות דומה לגברים ונשים המטופלים בתרסיס אסקטמין.

חוקרים מהקינגס קולג' בלונדון ומכון קרלויסקה בשבדיה דיווחו בדצמבר 2022 בכתב העת Brain, Behavior & Immunity – Health כי בדיקה לרמות חלבונים-ציטוקינים מעוררי דלקתיות בדם מסוג CRP ואינטרלוקין-6 עשויה לספק אינדיקציה ליעילותם של טיפולים כנגד דיכאון עמיד בקרב נשים בלבד – וזאת באופן המשיק לממצאים ולפיהם פעילות דלקתית מוגברת בדיכאון מאפיינת בעיקר נשים.

טיפול בתרסיס אסקטמין לדיכאון עמיד – הוכח יעילות דומה בשני המינים (צילום: Shutterstock)

עוד מידע על הטיפולים בדיכאון עמיד

יעוץ מקצועי: פרופ' מיקי בלוך, סגן מנהל המרכז לבריאות הנפש של שירותי בריאות כללית ברמת חן, בעבר לשעבר מנהל המחלקה לפסיכיאטריה במרכז הרפואי תל אביב (איכילוב), מומחה לפסיכיאטריה כללית ולפסיכיאטריה של האישה

עדכון אחרון: אוגוסט 2025