סוכרת סוג-2

כמוניסוכרת סוג-2מדריכיםאיך מריחה המחלה שלך?

איך מריחה המחלה שלך?

מחלות שונות מתבטאות בריח ייחודי. אילו מחלות ניתן להריח? ואיך הופכת מחלה לריחנית? מדריך מיוחד

מאת דן אבן
תגובות 0

(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

 חוש הריח הוא מהמסתוריים במערכת החושים שבגוף האדם, ובניגוד לחושי הראייה והשמיעה שהמנגנונים הפועלים בהם כבר התגלו למדע, אלו שמרכיבים את חוש הריח עדיין לא פוענחו לאשורם.

 

ריחות הסביבה נקלטים בגוף על ידי תאי עצב חישתיים לריח (Olfactory Sensory Neurons) המצויים במעלה האף ומקושרים ישירות למוח. בניגוד למספרם המצומצם של הגנים האחראים על קולטנים במערכת הראייה שרגישים לאור, מספר הגנים הפונקציונאליים שמפעילים את הקולטנים לריח קרוב ל-400, והופך את המערכת למורכבת במיוחד. פיצוח אופן הגירוי של כל אחד מהקולטנים על ידי ריחות מהסביבה זיכה שני מדענים אמריקאים בפרס נובל ברפואה בשנת 2004. ככלל, ריח נקלט בגוף בשני אפיקים – האחד בקליטת ריחות מהסביבה דרך האף והשני בקליטת ריחות של מזונות גם דרך חיבור שבין מעלה הגרון לקולטני הריח שבאף.

 

מבחינה אבולוציונית חוש ריח מחודד ויציב מאפשר לגופנו מגוון פעולות – החל מקליטת מסרים מאנשים הסובבים אותנו ועד לבחירת בן זוג וכן התראה מפני סכנות בסביבה, וכפי שמתברר – גם התראה מפני מחלות.

 

במדריך שלהלן מוצגות המחלות שמפיצות ריח ייחודי, באופן המאפשר לבני אדם להשתמש בחוש הריח כאחד הכלים לזיהוין. לדברי פרופ' חוסאם חאיק, מנהל המעבדה להתקנים מבוססי ננו חומרים בטכניון ומפתח האף האלקטרוני לאיתור מחלות, "כשהמחלה מתחילה להתפתח בגוף האדם, יש חומרים נדיפים שמשתחררים ממקום התפתחות המחלה או מסביבתה לתוך הדם, שניתנים להרחה על ידי מערכות טכנולוגיות מתקדמות. מהדם חומרים אלה עשויים לצאת דרך השתן, הצואה, העור או בנשיפה מהפה, ולעתים ניתנים לאיתור גם על ידי אף אנושי".

 

סוכרת – ריח של אצטון או של תפוח מרקיב

 

חולי סוכרת מאופיינים במקרים רבים בריח חריג שנפלט מהפה שניתן לזהותו, מצב הקרוי רפואית 'באשת הפה' או 'הליטוזיס' (Halitosis), כשבמקרה של סוכרתיים מעיד על חוסר איזון ברמות הסוכר בדם המתואר כריח של אצטון או של תפוח מרקיב.

 

הסיבה לכך היא שהגוף חסר רמות מספקות של אינסולין כדי להעביר גלוקוז כאנרגיה לתאים השונים, הוא עובר למצב חלופי של קבלת אנרגיה משריפת תאי שומן, ומייצר חומרים המכונים 'קטונים' שמשתחררים לזרם הדם ואף לשתן, מצב רפואי המכונה 'קטואצידוזיס' (ketoacidosis). אצטון שמשמש כתכשיר ניקוי מוכר להסרת לק מהציפורניים הוא חומר ממשפחת הקטונים, ולכן ריח הקטונים העולה מפיהם של חולי סוכרת עם רמות חריגות של סוכר בדם מכונה לעתים 'ריח של מסיר לק' (nail polish remover breath) או בעגה הרפואית 'אצטוזיס'. מצב זה מחייב פנייה דחופה לטיפול רפואי.

 

בגופם של סוכרתיים שאינם מאוזנים נוצרים קטונים ולכן ריחם עשוי להזכיר אצטון. מצב זה מחייב פנייה דחופה לטיפול רפואי (צילום: Shutterstock)

 

בשנים האחרונות חוקרים אף הצליחו לגדל כלבים שמסוגלים לאבחן ריחות חריגים בקרב חולי סוכרת עם רמות נמוכות מדי של סוכר בדם ולהתריע על כך – כלבים שכבר זכו לכינוי 'כלבי היפוגליקמיה' (Hypo Alert Dogs). אחת המטופלות שמסתייעת בכלב שכזה, קלייר מון מבריטניה הסובלת מסוכרת סוג 1 (סוכרת נעורים), סיפרה בשנת 2014 בראיון לרשת BBC כי הייתה נוהגת לקום באמצע הלילה כל שעה כדי למדוד את רמות הסוכר בדם, והייתה מבצעת מדידות 20 פעמים ביום, ופחדה לצאת מאיזון ולהיכנס למצב של היפוגליקמיה ו'תרדמת סוכרתית' (diabetic coma) לאחר שגופה הפסיק לתת סימנים מתריעים כמו סחרחורות וראייה מטושטשת. לאחר שקיבלה כלב מיוחד המסוגל להריח ריחות חריגים המעידים על רמות סוכר נמוכות בדם, חייה השתנו מקצה לקצה. הכלב מריח מצבים שבהם רמות הסוכר צונחות אל מתחת למילימול לליטר, מצב המעיד על היפוגליקמיה – נפילת סוכר המתבטאת בירידה של רמות הסוכר/גלוקוז בדם מתחת ל-4 מילימול לליטר דם או לחילופין מתחת ל-70 מ"ג לדציליטר דם. כשמצב שכזה מתרחש, כלבה של מון מתריע באמצעות הנהון, ליקוק ולעתים אף מביא לה את הערכה לבדיקת סוכר, והיא בתמורה מתגמלת אותו. "הכלב מקשר את ההתנהגות המתריעה לפרס" מספרת מון, "והוא מקבל הנאה קטנה, למשל חתיכת נקניק, ואז הוא יודע שהפעולה שעשה היא נכונה, ויבצע אותה שוב בפעם הבאה".

 

ריח של אצטון אמנם יכול להעיד על סוכרת, אך אופייני גם למחלות נוספות כגון סוגים מסוימים של סרטן וזיהומים שונים, ולכן לדברי פרופ' חאיק, "הוא אינו נחשב כיום לסמן ייחודי של סוכרת, וגם במחקרים על כלבים הראו שרמת הדיוק שלו מבחינה קלינית היא נמוכה". לאחרונה נחקר חומר נוסף ממשפחת הניטריטים שעשוי לשמש לזיהוי סוכרת באמצעות הריח ברמת דיוק גבוהה יותר מריח האצטון.

 

מעבר לריח האצטון, חולי סוכרת סובלים לעתים מריח רע מהפה כתוצאה מירידה בתפקוד מערכת החיסון וחשיפת החניכיים לדלקות וזיהומים. 

 

מחלות ריאה – ריח בעל אופי חומצתי מהפה

 

אנשים הסובלים ממחלות ריאה שונות תועדו אף הם עם ריח ייחודי שנפלט מהפה במהלך הנשימה, בעל אופי חומצתי, לרבות חולים באסתמה, מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD), דום נשימה בשינה המלווה לרוב בנחירות ומחלת פיברוזיס ריאתי, וכן זיהומים בדרכי הנשימה כמו ברונכיטיס שמהווה זיהום בצינורות המקשרים בין קנה הנשימה לריאות.

 

במקרה של מחלות ריאה, הריח נגרם כתוצאה מיובש של הפה, המונע שטיפה סדירה של הפה ברוק ומעודד הצטברות חיידקים בחלל הפה. חיידקים אלה פולטים תרכובות גופרית נדיפות (VSC, קיצור של Volatile Sulfur Compounds) המאופיינות בריח חריף.

 

בספטמבר 2003 דיווחו חוקרים מיפן בכתב העת Oral Diseases על מטופלת בת 33 שסבלה מריח חריף מהפה על רקע פליטת תרכובות גופרית נדיפות, שנחשדה תחילה כחולת כבד (מחלות כבד גורמות לתופעה דומה של ריח חריף, כפי שמתואר בהמשך), אולם בהמשך נמצא כי אסתמה, ללא בעיות בתפקוד הכבד וללא מצב של יובש בפה, הובילה לפעילות חריגה של אנזימים במעי הקצר, ופעולה זו היא שהובילה לפליטת תרכובת גופרית ספציפית – CH3)2S) (דימתיל סולפיד) – המאופיינת בריח חריף מהפה. 

 

מחלות כבד – ריח פירות מתוק בנשימה

 

גם אנשים עם מחלות כבד עשויים לפלוט ריח חריג מהפה בעת הנשימה. מאחר שהדם נושא את החמצן שנספג לגופנו לכבד, שם עובר החמצן תהליך של ניקוי, בקרב אנשים עם כשל בתפקוד הכבד הפועל במתכונת מצומצמת, הדם משתמש במנגנונים אחרים לניקוי החמצן, באופן שמוביל להתפתחות ריח חריג בנשימתם של חולים אלה, המתואר לעתים כריח פירות מתוק.

 

באנשים עם כשל בתפקוד הכבד הדם משתמש במנגנונים אחרים לניקוי החמצן, מה שמוביל לריח חריג בנשימה המתואר לעתים כפירותי (צילום: Shutterstock)

 

גם במצבים אלה הגורם המרכזי לריח הרע המאפיין את החולים מצוי בתרכובות גופרית נדיפות (VSC), אשר במצב של מחלת כבד מתקדמת אף קיבל את השם הרפואי 'פטור הפטיקוס' (Fetor Hepaticus).

 

בנובמבר 2008 דיווחו חוקרים מבלגיה על סמך מחקר בקרב 52 אנשים עם מחלות כבד, בהשוואה ל-50 בריאים ששימשו כקבוצת ביקורת, כי בבדיקות נשיפה זוהו שישה חומרים כימיים שמאפיינים את נשימתם של חולי כבד ועשויים לשמש כבדיקה אבחנתית לא פולשנית של הפרעות בתפקוד הכבד. ריכוזם של ארבעה עלה בקרב חולי הכבד: דימתיל סולפיד CH3)2S) שזוהה כחומר עיקרי שמאפשר לזהות מצב של כשל בתפקוד הכבד מסוג 'פטור הפטיקוס' ותואר גם כסמן אפשרי של אסתמה וכן אצטון, 2-בוטנון ו-2-פנטנון, וריכוזם של שני חומרים ירד: אינדול ודימתיל סלניד.

 

סרטן – ריחות הניתנים לזיהוי על ידי זבובים, כלבים ו"אף אלקטרוני"

 

ריחות שמאפיינים מחלות הובילו בשנים האחרונות לפיתוחים טכנולוגיים שונים תחת השם הכולל 'האף האלקטרוני', כשבין הפעילים בתחום קבוצה של חוקרים ישראלים מהטכניון בראשותו של פרופ' חאיק.

 

טכנולוגיית האף האלקטרוני מסוגלת "להריח" דגימות נשימה, לפענח את הרכבן הכימי ולזהות התפתחותם של גידולים סרטניים בשלבים מוקדמים שבהם יעילות הטיפולים גבוהה יותר.

 

הטכנולוגיה מבוססת על תחומים בפיזיקה הקרויים 'כרומטוגרפיה גזית' ו'ספקטרוסקופיית מסה', אשר מצביעים על יכולתם של תאי סרטן לייצר תרכובות אורגניות נדיפות המצויות באוויר שנפלט החוצה בנשיפה וכן בדם ובשתן - תרכובות שעשויות לשמש כסמן להימצאותו של גידול סרטני.

 

"ריח של סרטן" שניתן לאבחון על ידי פיתוחים טכנולוגיים אינו מזוהה באמצעות אף אנושי. עם זאת, עדויות מהשנים האחרונות הצטברו בדבר חיות מסוימות שרגישות לריח שמפיצים בני אדם עם גידולים סרטניים, לרבות זבובי פירות ואף כלבים. בעזרת שיטות של מתן גמול, מדענים הצליחו לגדל כלבים בעלי רגישות בין השאר לריחות שמאפיינים חולים עם סרטן הערמונית, סרטן המעי הגס, סרטן בלוטת התריס  וסרטן הריאות. לדוגמה, בשנת 2011 דיווחו חוקרים מיפן כי כלבים הצליחו להריח תרכובת ייחודית שנפלטת מגופם של חולים בסרטן המעי הגס, בדיוק של מעל ל-90%. "לכלבים חוש ריח מחודד מזה של בני אדם. איננו יודעים מה הכלבים זיהו במדויק, אך ככל הנראה אלו היו תרכובות ייחודיות יותר מאצטון שמאפיין ריחות רעים מהפה מסיבות שונות", אומר פרופ' חאיק.

 

האף המלאכותי המפותח בטכניון דומה למנגנון ההרחה של בעלי חיים, ומיוצר מחיישנים זעירים שגודלם ננומטרים בודדים (ננומטר הוא מילארדית המטר, גודל הקטן מקוטר השערה בכ-100,000 פעם) בעלי תכונות פיזיקליות, כימיות וחשמליות ייחודיות המסוגלות לאבחן את הרכב התרכובות האורגניות שמייצר הגידול הסרטני שנפלטות בנשיפה ולאבחן גידולים סרטנים באופן לא פולשני. בנובמבר 2015 דווח כי אף זה הצליח להבחין גם בין סוגים שונים של סרטן השד.

 

בימים אלה מפותחים אפים אלקטרוניים שמסוגלים לזהות מחלות נוספות, ובהן שחפת, הידבקות בחיידק ההליקובקטר פילורי וזיהומים בדרכי השתן.

 

לפני שש שנים הושלם בטכניון מחקר מקיף בהשקעה של קרוב ל-5 מיליון יורו, שהצליח להצביע על טביעות אצבע ייחודיות של תרכובות ריח ב-20 מחלות שונות, בהן סרטן ריאות, סרטן השד, סרטן המעי הגס, סרטן השחלות, סרטן הקיבה, סרטן הכליה, סרטן ראש צוואר, וכן יתר לחץ דם ריאתי, אלצהיימר, פרקינסון, טרשת נפוצה, שחפת, מחלות מעי דלקתיות, COPD ודלקת ריאות. המחקר בוצע בקרב 3,000 נבדקים מ-19 מרכזים בתשע מדינות שונות, בהן ישראל. "אמנם טביעת האצבע הייחודית לא זוהתה בכלל המקרים, אך הראנו שברוב המקרים היא קיימת. יש סבירות בעתיד שניתן יהיה לפתח טכנולוגיות להבדיל בבדיקה נשיפה אחת בין מספר רב של מחלות", אומר פרופ' חאיק.

 

מחלות כליה – ריח של דגים, שתן או אמוניה שנפלט מהפה

 

כבר לפני 2,400 שנה ישנם תיעודים מיוון העתיקה על הרופא היפוקרטס שתלמידיו הצליחו להריח מחלות שונות, ובייחוד מחלות כליה. כיום מחלות כליה שונות, ובייחוד כשל כרוני של הכליה (Chronic Kidney Failure), מאופיינות לעתים בריח רע מהפה. גם רופאים המומחים למחלות כליה, נפרולוגים, נוהגים לטעון כי ביכולתם להריח אנשים עם כשל כלייתי מתקדם במרחק של כמה מטרים, דרך הבל פה אופייני.

 

בדומה למתרחש אצל חולי כבד, מקור הריח הרע שמאפיין מחלות כליה בהצטברות פסולת בדם כתוצאה מהפרעה בתפקוד הכליה שנועדה לנקות את הדם – תופעה רפואית הקרויה 'אורמיה' (uremia). מצב זה גם מאופיין בירידה בתאבון ואובדן טעם במזונות ואף מהווה גורם סיכון להתפתחות אנורקסיה.

 

ריח רע מהפה המלווה לאורמיה קרוי רפואית 'אורמיק פטור' (Uremic Fetor) ומתואר כריח של דגים, שתן או אמוניה שנפלט מהפה. ריח דומה דווח גם בקרב אנשים הסובלים דלקות בשלפוחית השתן. בהבדל מתרכובות הגופרית שמאפיינות מחלות כבד, מקור הריח במחלות כליה בתרכובות אמיניות שונות שנפלטות מהגוף בתהליך זה, כמו החומר 'טרימתיל אמין' שמאפיין גם את הסובלים מ'תסמונת צחנת הדג' (ראו בהמשך).

 

אורמיה מתפתחת לרוב בשלבים האחרונים של מחלת כליה כרונית, ומלווה בסיכונים נוספים פרט לריח רע מהפה. מאחר שמחלות כליה לרוב "שקטות" ולא מלוות בתסמינים אופייניים, אורמיה עשויה להיות הגורם שיוביל בהמשך לאבחנה.

 

נפרולוגים נוהגים לטעון כי ביכולתם להריח אנשים עם כשל כלייתי מתקדם מרחוק, דרך הבל פה אופייני - ריח של דגים, שתן או אמוניה (צילום: Shutterstock)

 

בספרות הרפואית דווח כי טיפולי דיאליזה סדירים עשויים להפחית ריח רע מהפה כתוצאה מאורמיה, כפי שתיארו בין היתר חוקרים מתורכיה באפריל 2011 ביחס לדיאליזה ציפקית בכתב העת Peritoneal Dialysis.

 

מחקר בטכניון בשיתוף פרופ' חאיק הצליח באמצעות טכנולוגיה רגישה לריחות להבדיל בין חולים עם כשל כרוני של הכליה בשלבים מוקדמים (שלבים 1 ו-2) לבין חולים בשלבים מתקדמים (שלבים 3 ו-4) ברמת דיוק של 83%. בטכניון אף הראו כי ניתן לבחון את יעילותם של טיפולי דיאליזה באמצעות תרכובות נדיפות שניתנות להרחה בבדיקות נשיפה.

 

תסמונת צנחת הדג – ריח חריף של דגים

 

תסמונת ייחודית המכונה 'תסמונת צחנת הדג' (Fish Odor Syndrome או בעגה הרפואית Trimethylaminuria) היא תסמונת טורדנית שנגרמת במצבים בהם הגוף אינו מסוגל לפרק חומרים מסוימים שמקורם במזון – ובהם 'טרימתילאמין' (Trimethylamine) וכן כולין וקרניטין, וזאת על רקע חוסר ייצור של אנזים בשם FMO3 או ייצורו בכמות שאינה מספקת. כשטרימטילאמין אינו מפורק, הוא מצטבר בגוף ומופרש דרך הזיעה והשתן ובהבל פה, בריח הדומה לזה שמאפיין מחלות כליה. התסמונת מובילה בקרב הסובלים ממנה לריח חריף של דגים הנפלט מגופם.

 

בישראל מוערך כי חיים כ-500 אנשים הלוקים במחלה. אבחונה נעשה בבדיקה של דגימות שתן ליחס בין החומר טרימתילאמין לבין תוצר הפירוק שלו – טרימתיל אוקסיד. לעתים נאספות הדגימות לאחר נטילת כדור קולין.

 

לסובלים מהתסמונת מומלץ על דרכים להפחתת הריח הרע, הן באמצעות הימנעות ממזונות המכילים קולין בכמויות גבוהות - כגון בשר אדום, דגים וחלמון ביצה; נטילת אנטיביוטיקה בכמויות קטנות שמפחיתה את כמות החיידקים במעיים; ושימוש בסבונים ותכשירים חומציים שונים להסרת שרידי טרימתילאמין המצטברים על העור.

 

סכיזופרניה – ריח דמוי חומץ

 

גם מחלות פסיכיאטריות עלולות להפיץ ריח ייחודי, ובראשן בולטת הסכיזופרניה, שריחה אף הוביל בנובלות רבות לתיאור 'ריח של שיגעון' ומאופיין כריח דמוי חומץ.

 

גם בקהילת המדע התחקו אחר ריח ייחודי שמאפיין חולי סכיזופרניה. המחלה מאופיינת בשינויים בקצב חילוף החומרים (מטבוליזם) הגורמים לאנשים שלוקים בה לשאת ריח שונה. עכברי מעבדה הצליחו באחת העבודות להבדיל בין ריח זיעה של חולי סכיזופרניה לבין ריח זיעה של אנשים שאינם סובלים מהמחלה.

 

סכיזופרניה מאופיינת בשינויים בקצב חילוף החומרים הגורמים לאנשים שלוקים בה לשאת ריח שונה - ריח דמוי חומץ (צילום: Shutterstock)

 

על פי מחקרים שבוצעו עוד בשנות ה-70, למשל מחקר אמריקאי מאוניברסיטת וושינגטון שפורסם בשנת 1973 בכתב העת Journal of Lipid Research, זיעתם של חולי סכיזופרניה נושאת חומצה כימית ייחודית מסוג 'חומצה הקסנואית' בשם MHA (קיצור של trans-3-methyl-2 hexenoic acid), שיש לה ריח ייחודי שמתואר כמתוק במיוחד.

 

אגב, סכיזופרניה וריחות קשורים גם בקשר נוסף – כשאנשים שמאובחנים במחלה נוטים להיות בעלי חוש ריח שאינו מחודד. בשנת 2003 אף תארו חוקרים אוסטרלים מאוניברסיטת מלבורן בדיקה לחוש הריח שעשויה לסייע באבחנה של סכיזופרניה, כפי שדווח בכתב העת American Journal of Psychiatry.

 

חולי סכיזופרניה נוטים גם להיות פחות רגישים לריח הייחודי של המחלה שמקורו בחומצה MHA, ומתקשים לזהותו, כפי שדיווחו בינואר 2007 חוקרים אוסטרלים בכתב העת Psychiatry Research.

 

לדברי פרופ' חאיק, "הקשר בין מחלות פסיכיאטריות וריח הוא תחום מלהיב ומבטיח, אך דורש יתר רגישות, כי בהבדל ממחלות כמו סוכרת וסרטן שניתנות לאישור על ידי מדד מדעי מובהק, פסיכיאטריה היא תחום סובייקטיבי, ולכן לממצאים ביחס למחלות אלו נדרש יתר אימות מדעי".

 

מחלות נוירולוגיות – שינויים בריח השתן או בריח העור

 

מחלות דמנציה שנגרמות מפגיעות נוירולוגיות במערכת העצבים המרכזית, כמו אלצהיימר, תוארו בספרות הרפואית ככאלו שמקהות גם את חוש הריח, ומדענים אף הצליחו לפתח בדיקת ריח שמאפשרת זיהוי מוקדם של חולי אלצהיימר לצורך מתן טיפול תזונתי שיוכל להאט את קצב התקדמות המחלה.

 

לצד זאת, בינואר 2016 דיווחו חוקרים ממשרד החקלאות האמריקאי (USDA) על ריח מיוחד בשתן של אנשים שמפתחים אלצהיימר, שעשוי להוות סמן לגילוי מוקדם של המחלה. החוקרים הצליחו לפתח בדיקה שמזהה ריח אופייני זה.

 

במחקר שבוצע בשלב זה בעכברי מעבדה ודווח בכתב העת Scientific Reports, נמצא כי הריח השונה בשתן של עכברים שהחלו לפתח אלצהיימר אינו תוצר של חומרים כימיים חדשים, אלא של שינוי בהרכב של החומרים המצויים גם בשתן של אנשים בריאים. ריח זה, שהצליח להבחין בין עכברים עם אלצהיימר לעכברים רגילים, נמצא קשור לנוכחות של גן מסוים ובלתי תלוי בגיל.

 

ריחות אופייניים אף מיוחסים למחלות נוירולוגיות נוספות, כמו פרקינסון. בתיאור יוצא דופן, באוקטובר 2015 סופר בתקשורת הבריטית סיפורה של אישה סקוטית, ג'וי מילנה (Joy Milne) שזיהתה ריח ייחודי שנפלט מהעור של בעלה לס שחלה בפרקינסון בגיל 45 ומת בשנת 2016 בגיל 65. בהמשך, במחקר מדעי מבוקר שבו הריחה בצורה עיוורת חולצות עם זיעה של 6 חולי פרקינסון ו-6 בריאים, הצליחה מילנה לזהות 11 חולים ובריאים מתוך 12 הנבדקים, דיוק של 91.6%. המדענים מאוניברסיטת אדינבורו שיזמו את המחקר מעריכים כי שינויים בעור בשלבים הראשונים להתפתחות פרקינסון הם שמובילים לריח הייחודי למחלה, ובימים אלה מדווחים על פיתוחה של בדיקה לאיתור פרקינסון באמצעות ריח ייחודי זה.

 

סיבוכים במערכת העיכול – ריח חומצתי מהפה

 

מחלות שונות במערכת העיכול, כמו דלקות, עשויות להתבטא בריח חומצתי אופייני מהפה שמקורו בריפלוקס - החזר קיבתי-ושטי, זאת על רקע תפקוד לקוי של הסוגר התחתון בוושט שמאפשר מעבר של תכולת קיבה בחזרה לוושט ואל מעלה הפה, ובה חומצות קיבה ומזונות שלא עוכלו. ריח חומצתי מהפה גם עלול להעיד על סרטן מסוג קרצינומה של הקיבה או סרטן הוושט.

 

מחלות זיהומיות – מריח של בירה עד ריח של לחם שחור טרי

 

לפי תיאור של חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת רוצ'סטר שפורסם בספטמבר 1995 בכתב העת Archives of Dermatology, לחלק מהזיהומים שעלולים לתקוף בגופנו יש ריחות אופייניים: לזיהום דלקתי בקשריות הלימפה בצוואר הקרוי 'סקרופולה' (scrofula), שמתפתח בין השאר בקרב חולי שחפת, עלול להתלוות ריח של בירה ישנה; זיהום בחיידק הטיפואיד התוקף במערכת העיכול מתאפיין בריח של לחם שחור טרי לאחר אפייה, ריח שמאפיין את מחלת האדמת הנגרמת על ידי נגיף הרובלה תואר כדומה לריחו של תוכי, ולדיפתריה (קרמת) – מחלה זיהומית בדרכי הנשימה העליונות – עלול להתלוות ריח מתוק עז. בנוסף, קיימים תיאורים שמאפיינים ריח של זיהום שנגרם מנגיף הקדחת הצהובה בריח עז של קצבית בשר.

 

לזיהום דלקתי בקשריות הלימפה בצוואר הקרוי 'סקרופולה' עשוי להתלוות ריח של בירה ישנה (צילום: Shutterstock)

 

יובש בפה סינוסיטיס, מחלות חניכיים ועוד– ריח רע מהפה

 

גם סיבוכים בתפקוד בלוטות הרוק, שעלולים להיגרם מנשימה דרך הפה במקום דרך האף, או עלייה בגיל המובילה לירידה בכמות הרוק בפה, מלווים לעתים ביובש בפה – מצב רפואי הקרוי 'קסרוסטומיה' (xerostomia) העשוי להוביל לריח רע מהפה (הליטוזיס). עם זאת, אנשים מבוגרים מאופיינים בריכוזים שונים של חומרים כימיים משתנים בגוף הגורמים לריח ייחודי שעשוי להיתפס תרבותית כריח טוב יותר, כפי שגם נמצא במחקר שפורסם במאי 2012 בכתב העת PLoS ONE.

 

דלקת באף מסוג סינוסיטיס, לעתים כתוצאה מזיהום, עשויה להתבטא בריח רע מהפה שנגרם מחסימת מעלה האף והצטברות חיידקים בפה, כמו גם מהצטברות ליחה בפה ובגרון.

 

מחלות נוספות שתועדו כגורמות לריח רע מהפה כוללות מחלות חניכיים, דלקות חניכיים עם כיבים נמקיים (NUG), פגיעות ברירית חלל הפה (מוקוזיטיס), דלקת כרונית של האף הקרויה Ozena, דלקות גרון ומחלת סעיף הוושט הצווארי שעלולה להתפתח בגיל המבוגר ומלווה בבעיות בליעה.

 

תרופות

 

לא רק מחלות, אלא גם תרופות שונות נקשרו לריחות שונים, ובעיקר לריח רע מהפה (הליטוזיס), ובהן ניטרטים המשמשים לטיפול בתעוקת חזה (אנגינה פקטוריס), תרופות כימותרפיות שונות, החומר הפעיל דיסולפירם (Disulfiram) המשמש לגמילה מאלכוהול ותרופות ממשפחת הפנותיאזינים (phenothiazines) המשמשות כתרופות הרגעה. גם תרופות המכילות אמפטמינים (ממריצים) המשמשות בן השאר להפרעות קשב וריכוז (אדרל) מובילות לירידה בייצור הרוק ונקשרות במצבים מסוימים לריח רע מהפה.

 

גם החומר 'דימתיל סולפיד' (DMSO) שתואר כאחת מתרכובות הגופרית הנדיפות שמעוררות ריח רע בקרב אנשים עם מחלות כבד וריאה, משמש לעתים לטיפול במחלות שונות, לרבות לעיכוב התפתחות גידולים סרטניים ולטיפול בדלקות בשלפוחית השתן, ועלול לעורר ריח רע. מאחר שהחומר מסוגל לחדור את מעטפת התאים בגוף, הוא משמש לעתים כחומר המסייע בספיגת חומרים פעילים תרופתיים בגוף.

 

באשר לכימותרפיה, ישנן עדויות כי תרופות כימותרפיות עלולות להוביל להתפתחות ריח רע מהפה ואף מאזורי גוף נוספים, ריח שאף זכה לכינוי 'ריח כימו' (Chemo Smell). בנובמבר 2013 בתקשורת האמריקאית דווח על בית ספר יסודי במדינת ניו מקסיקו שנטען כי אסר על אימא של אחת מהתלמידות לבקר במקום, מאחר שהיא חולת סרטן המטופלת בכימותרפיה ומפיצה ריח רע מהגוף – טענה שבית הספר הכחיש בהמשך בתוקף. כימותרפיה אף נמצאה כסיבה אפשרית להתפתחות ריח חריף בשתן. ויחד עם זאת, תופעת לוואי נוספת אפשרית של כימותרפיה היא עלייה ברגישות לריחות מסוימים, כך שייתכן מצב שחולים המטופלים בתרופה כימותרפית יתפסו את הריח שנפלט מגופם כמסריח יותר מכפי שמרגישים אנשים מהסביבה.

 

 

עדכון אחרון: פברואר 2016

 

קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: