כֹּל אֶחָד מְחַפֵּשׂ - וְלֹא תָּמִיד יוֹדֵעַ מָה,

רַבִּים אֶת תַּאֲווֹת הַגּוּף - מְעַטִּים אֶת הַנְּשָׁמָה.

חֵלֶק מְחַפְּשִׂים צְלִיל - וְחֵלֶק אֶת הַדְּמָמָה,

בֵּין אֵשׁ מַיִם - רוּחַ וַאֲדָמָה,

מְנַסִּים לְהַשִּׂיג שָׁלוֹם - בְּמִלְחָמָה.

בֵּין צֶדֶק וּנְקָמָה,

לְחוֹכְמָה וְנֶחָמָה.

אַךְ יֵשׁ יוֹם וָלַיְלָה - בְּכֹל יְמָמָה.

.

אָנוּ מְלֵאֵי נִגּוּדִים,

נוּדְנִיקִים וְנֶחְמָדִים,

אַמִּיצִים וּמְלֵאֵי פְּחָדִים.

נַיָּחִים וְנַיָּדִים,

מַכִּירִים דְּרָכִים רַבּוֹת - וַאֲבוּדִים.

רוֹצִים חֹפֶשׁ - וּמִשְׁתַּעְבְּדִים,

רוֹצִים לִהְיוֹת מְיֻחָדִים,

אַךְ יוֹתֵר מִכָּךְ - מְאֻחָדִים.

בְּכֹל דָּבָר - יֵשׁ לְפָחוֹת שְׁנֵי צְדָדִים,

וְאֵינְסוֹף רְבָדִים.

וְאָנוּ רוֹצִים אֶת הַשְּׁלֵמוּת - בַּנִּגּוּדִים.

.

לְלֹא הַפַּחַד - אֵין אֹמֶץ,

וּמַאֲכָלִים רַבִּים תְּפֵלִים - בְּלִי חֹמֶץ.

רַק שֶׁאַתָּה מוּכָן לְשַׁלֵּם אֶת הַמְּחִיר בַּדֶּרֶךְ,

מְגַלִּים מָה הָעֵרֶךְ - שֶׁאַתָּה נוֹתֵן לָ'עֵרֶךְ'.

.

וְאוּלַי הַמַּסָּע הַזֶּה - הוּא גִּלּוּי עַצְמִי?

הָעוֹלָם הַחִיצוֹנִי - חוֹשֵׂף אֶת הָעוֹלָם הַפְּנִימִי?

תַּהֲלִיךְ הִתְפַּתְּחוּת שֶׁל רָצוֹן גּוֹלְמִי,

שֶׁמִּתְפַּתֵּחַ פֹּה - בְּאֹפֶן יוֹמְיוֹמִי.

.

וְאִם כָּךְ - אָז הָעוֹלָם,

הוּא בְּעֶצֶם סֻלָּם.

שֶׁבּוֹ אָנוּ מְטַפְּסִים - אֶל הַמֻּשְׁלָם.

.

וְיֵשׁ שְׁלָבִים - שֶׁאִי אֶפְשָׁר עֲלֵיהֶם לְדַלֵּג,

אַךְ גַּם בְּסֵבֶל - יֵשׁ מַשֶּׁהוּ מְעַנֵּג,

כְּשֶׁלְּעָתִיד מְשַׂגְשֵׂג - הוּא מִזְדַּוֵּג,

וְיוֹדְעִים שֶׁהַכְּאֵב יִתְפּוֹגֵג.

.

וְאוּלַי כְּדֵי לְהָבִין מַהוּ הֶשֵּׂג,

צָרִיךְ לִשְׁאֹל - עֲבוּר מָה תִּהְיֶה מוּכָן לְהֵהָרֵג?

וְאוּלַי בְּרֶגַע - שֶׁנַּפְסִיק לְזַגְזֵג,

נִרְאֶה אֵיךְ הַכֹּל בְּעֶצֶם מִתְמַזֵּג?

עם בעיות שינה רבות שנים.בחודשים האחרונים התחלתי ליטול 3 מ"ג מלטונין כשעה לפני השינה ( מ ierb). עם המלטונין ישן מצויין .לילה ארוך ושינה מעולה.ללא תופעות לוואי .האם בטוח ליטול מלטונין כזה לאורך זמן ובאופן קבוע ? 

בת 16 סובלת מהתקפי חרדה, מתחילים לתת תרופות נגד חרדה , יש עוד הורים עם מקרה דומה, איזה תרופות קיבלתם? ומה עזר? איזה טיפול הצליח? 

איך אני מתחיל להכיר אנשים חדשים? ואיפה אני מוצא אותם....שיהיו איתי.

רוב הזמן אולי גם כל הזמן אין לי עם מי לדבר ולצחוק, ומפחיד אותי נורא פשוט לצאת לבד לבחוץ ולהכיר רנדומלי, אז אני לא עושה את זה או שאין כוח וטעם בזה.

יש מקומות ספציפיים אני יכול ללכת אליהם? או באינטרנט.

לא רוצה לחפור על זה יותר אבל אני במצב רוח ירוד אולי גם בגלל זה, בדידות ואי תקשורת שחסרה לי מאוד.

תודה.

היי לכולם! 

אחרי שאני חושבת על זה מ 2018 (7 שנים) אז קיבלתי מרשם ולא השתמשתי בו, לפני חודש התחלתי טיפול עם ציפרלקס. התחלנו מינון ממש נמוך להבנתי- 5 מ"ג, וחייבת להעיד פה שהעניינים השתפרו. היו לי המון חששות, ידעתי שאם אני מתחילה עם תרופות מהסוג הזה אני כנראה אצטרך להמשיך כל החיים, וממש לא רציתי להסתמך על תרופות, והרגשתי שאם אני אעבוד על עצמי, בסוף, המצב ישתפר. ואכן המצב שלי היה סביר עד שפתחתי עסק משלי מלפני שנה וחצי והחרדות פשוט שחקו אותי. הרגשתי שכל דבר מפריע לי, שקשה לי מאוד להתמודד עם דברים רנדומליים שנקלעים בדרכי ושבאופן כללי אני לא ממש על הקו. בנתיים ההתרשמות שלי היא ממש טובה. התחלתי עם תחושה מוזרה בבטן ועייפות, ולאט לאט זה נעלם ומה שאני מרגישה זה שפשוט העליות והמורדות במצב רוח שלי התייצבו, ואני מקבלת מעין בטחון, או רוגע פנימי כזה, דק ועדין, שקשה להסביר אותו. אם פעם הלב שלי היה צונח ארבע פעמים במשך היום והלילה- היום הוא צונח פעם אחת עד בכלל לא צונח (אם אתם מכירים את התחושה, כמו נפילה מגובה). אני מרגישה שלווה בעור שלי. התחושה הזאת היא כל כך זרה לי שאני ממש מרגישה בשטח זר. ואכן לפעמים בבוקר יש לי חרדות מפחידות, כמו בדר"כ, ואז זה עובר עד השעה 11:00 בבוקר, ואת שאר היום אני מבלה בנורמאליות מוזרה. זה כל כך כיף, לא ליפול כל הזמן למעמקים, שקשה לי להסביר את זה. לפעמים אני נזכרת במצוקה היום יומית ששהיתי בה וקצת בא לי לבכות על עצמי. אני מוצאת את עצמי נוהגת באוטו ונהנת קצת מהדרך, או יושבת ועובדת בלי להרגיש התקף לב ולחץ אינסופי שממשיך מהבוקר ועד הערב. הרבה דברים שלא היו לי נעימים, כמו להכנס למיטה בסוף היום, פתאום קצת נעימים. אני מאוד מקווה שזה לא אני משכנעת את עצמי, ושזה באמת ימשיך ככה. שולחת לכם אהבה ורוגע.

מָה אִם יָכֹלְתָּ לִמְחֹק - זִכְרוֹנוֹת כּוֹאֲבִים?

הַאִם חַיֶּיךָ - הָיוּ רְגוּעִים וְטוֹבִים?

אֵיךְ הָיִיתָ מַרְגִּישׁ - כְּלַפֵּי אֲנָשִׁים אֲהוּבִים,

לְלֹא זִכָּרוֹן שֶׁל הָרִיבִים?

שִׁכְחַת הָרְגָעִים הַמְּאַכְזְבִים,

שֶׁגָּרְמוּ לְךָ - לִרְגָשׁוֹת מְעֹרָבִים.

.

אַךְ לְלֹא הַכְּאֵב - הָיִיתָ שׁוֹנֶה,

הַכְּאֵב שׁוֹבֵר - אַךְ גַּם בּוֹנֶה.

אֹפֶן רְאִיַּת הַמְּצִיאוּת - יִהְיֶה פָּחוֹת כֵּנֵּה,

אַךְ אוּלַי זֶה מְחִיר שֶׁשָּׁוֶה לְשַׁלֵּם - כְּדֵי שֶׁלֹּא תִּתְעַנֶּה?

.

וְאוּלַי לֹא כְּדַאי לְךָ - לִהְיוֹת 'אַתָּה'?

אִם אַתָּה מִתְעוֹרֵר - מֵחֲלוֹמוֹת בְּעָתָה.

הַכְּאֵב - גּוֹרֵם לְךָ לַחֲרָטָה,

וּבִלְעָדָיו - הָיִיתָ שָׁלֵם עִם כֹּל הַחְלָטָה.

.

אַךְ הַאִם תֹּאהַב בֶּאֱמֶת - אֶת סוֹבְבֶיךָ?

אוֹ אֶת הַגִּרְסָה שֶׁלָּהֶם - שֶׁבָּנִיתָ לְעַצְמֶךָ?

הֲרֵי זֶה יְשַׁנֶּה אֶת דַּעְתְּךָ - עַל קְרוֹבֶיךָ,

וְלֹא תֵּדַע - עִם מִי מֵהֶם כְּדַאי שֶׁתְּנַתֵּק אֶת קְשָׁרֶיךָ.

.

וְאָז אַתָּה תַּחֲזֹר שׁוּב וָשׁוּב עַל טָעוּיוֹת,

כִּי לְלֹא זִכְרוֹן הַכְּאֵב - לֹא תָּבִין אֶת הַמַּשְׁמָעוּיוֹת.

בְּחִירוֹתֶיךָ - תִּהְיֶינָה הַרְבֵּה יוֹתֵר שְׁגוּיוֹת,

וְתַחֲוֶה כְּאֵב - אַךְ לֹא תִּזְכֹּר אֶת הַחֲוָיוֹת.

.

הַאִם אֶפְשָׁר לִסְלֹחַ,

עַל כְּאֵב שֶׁכְּבָר הִסְפַּקְתָּ לִשְׁכֹּחַ?

מֵאֲנָשִׁים שֶׁפָּגְעוּ בְּךָ - לֹא תֵּדַע לִבְרֹחַ,

וְתַמְשִׁיךְ בָּהֶם לִבְטֹחַ,

גַּם אִם יִפְגְּעוּ בְּךָ עוֹד וָעוֹד - בְּכֹל הַכּוֹחַ.

.

אָז אוּלַי לַכֶּאֶב יֵשׁ תַּפְקִיד?

וְאָסוּר לָנוּ - אוֹתוֹ לְהַכְחִיד.

וְאוּלַי הַכְּאֵב מַפְחִיד,

אַךְ בִּלְעָדָיו - הַרְבֵּה יוֹתֵר תַּפְסִיד.

.

וְאוּלַי עוֹד תָּבִין - שֶׁהַכְּאֵב הוּא מְנוֹעַ צְמִיחָה,

כְּמוֹ גַּרְעִין שֶׁנִּרְקָב - לִפְנֵי פְּרִיחָה.

וְאַחֲרֵי הַחֹשֶׁךְ - כְּשֶׁתַּגִּיעַ לַזְּרִיחָה,

תַּגִּיד לַכֶּאֶב - תּוֹדָה וּסְלִיחָה.

אני סןבל הרבה זמן מהתקפי פאניקה/חרדה שלא טופלה כנראה, אני בן 27,  אני כל הזמן בחרדה שאנלא בריא, זה התחיל בקורונה בתחושת ריחוף שעברה לי, ועכשיו שוב חזרה. ומאז אני חי בפחד מהפחד , פחד תמידי. תקוע בחיים שלי, פעם הייתי עושה כל שנה בדיקות דם, עכשיו מרוב שנוצר בי פחד, אני מפחד לעשות לא מהבדיקה עצמה חלילה, אלא מהתוצאות.... מכיוון שאני בטוח שיש לי משו. עכשיו חזרה לי התחושת ריחןף/ סחרחןרת, כיאלו עומדים להתעלף.  אני מאד מאוכזב מעצמי, וגם הוריי. אנא ממכם, אני זקוק לעזרה. מתחנן ממש

הוּא מַזְמִין - בּוֹא תִּקְרָא עוֹד מַאֲמָר,

אוֹ תְּגַלֶּה מֵחָדָשׁ - אֵיזֶה זַמָּר.

הַפִיד אַף פַּעַם לֹא נִגְמָר,

אַתָּה גּוֹלֵל וְגוֹלֵל - אַךְ הַטַּעַם עֲדַיִן מַר.

.

אַתָּה שׁוֹאֵף לְאֵינְסוֹף,

אָז הָאַלְגּוֹרִיתְם נוֹתֵן לְךָ מֵידָע בְּלִי סוֹף.

וְאַתָּה מַמְשִׁיךְ לִרְדֹּף וְלִרְדֹּף,

אַךְ בַּסּוֹף מְגַלֶּה - שֶׁזֶּה בְּלוֹף.

.

רָעֵי הַפְּסִיכוֹלוֹגִים - עוֹבְדִים עַל אַלְגּוֹרִיתְם מְמַכֵּר,

כִּי מָה שֶׁחָשׁוּב לָהֶם - זֶה לְהִשְׂתַּכֵּר.

אָז לִפְנֵי שֶׁהַסָּפֵק בְּרֹאשְׁךָ יְנַקֵּר,

הֵם יִדְאֲגוּ שֶׁתִּתְמַכֵּר.

לְאַלְגּוֹרִיתְם מְשַׁקֵּר,

שֶׁגָּרוּעַ יוֹתֵר - מִמַּשְׁקֶה מְשַׁכֵּר.

.

אָז תִּגְלֹל בְּפִיד - שֶׁלֹּא מִסְתַּיֵּם,

עַד שֶׁהַזְּמַן שֶׁלְּךָ פֹּה יִסְתַּיֵּם,

וּבַמֵּמַד הַזֶּה - תַּפְסִיק לְהִתְקַיֵּם.

.

וְאָז תִּתְחָרֵט עַל הַזְּמַן שֶׁשָּׂרַפְתָּ,

שֶׁאַחֲרֵי הַהֶבֶל - רָדַפְתָּ.

שֶׁלָּרִיק יָגַעְתָּ,

וְרַק יֵאוּשׁ מָצָאתָ.

שֶׁאֶת הַזְּמַן הַזֶּה - לֹא נִצַּלְתָּ,

וּבְמָה שֶׁחָשׁוּב בֶּאֱמֶת - לֹא מַסְפִּיק הִשְׁקַעְתָּ.

.

וַהֲכִי גָּרוּעַ - זֶה אֵצֶל יְלָדִים,

שֶׁלַּתַּדְמִית הַוִּירְטוּאָלִית - עֲבָדִים.

מִשֶּׁיְמִינְג - הֵם רוֹעֲדִים,

וְלָכֵן הֵם מַסְתִּירִים - כַּמָּה הֵם מְיֻחָדִים.

עַל פִּי כַּמּוּת הַלַּיְקִים - הֵם נִמְדָּדִים,

וְכָךְ גַּם הֵם בּוֹחֲנִים - אֶת מִסְפַּר הַ'יְדִידִים'.

וְלָכֵן בִּמְקוֹם לְהַשְׁקִיעַ בַּלִּמּוּדִים,

הֵם עֲסוּקִים בְּלִלְמֹד - סוּגֵי רִקּוּדִים,

כִּי  בִּיצִירַת תַּדְמִית רֶשֶׁת פִיקְטִיבִית - הֵם עוֹבְדִים.

.

אֵיךְ מַפְחִיתִים אֶת הַהַשְׁפָּעָה - שֶׁל הַסַּם הַדִּיגִיטָלִי?

מַהוּ הַנֶּזֶק - הַפּוֹטֶנְצִיָּאלִי?

הַאִם צָרִיךְ לְהַפְסִיק אֶת הַשִּׁמּוּשׁ בְּאֹפֶן טוֹטָלִי?

אוֹ שֶׁיֵּשׁ אִזּוּן אוֹפְּטִימָלִי?

הַאִם הוּא כְּלָלִי - אוֹ אִינְדִּיבִידוּאָלִי?

.

וְאוּלַי צָרִיךְ לִזְכֹּר - שֶׁהַמָּסָךְ הוּא כְּלִי וְלֹא מַטָּרָה,

וְשִׁמּוּשׁ שֶׁמַּרְחִיק אוֹתְךָ מֵהַתַּכְלִית - הוּא רַע?

היי חזרתי, אחרי תקופה מאוד גדולה שלא כתבתי כלום ולא הייתי פה חזרתי.
אני לא יודעת עם זה מפחיד שחזרתי וזה אומר שאני שוב כמו פעם או שזה טוב .
קשה לי ממש קשה ברמה שאי אפשר לנשום.
מפחיד אותי לחזור להרגלים ישנים מפחיד אותי שאני שוב יושבת וכותבת פה . 

אני בקריסת מערכות. קרו לי כל כך הרבה דברים במעט מידי זמן. עשיתי טעות שבמקום לדאוג לעצמי לצבא של חברים והסביבה תומכת, השארתי את עצמי לבד לחלוטין.

אני רואה את הצער שיש לי, לאהובים שלי. אני רגישה להכל ואין לי מושג איך לקום מזה.

מנסה להחזיק מעמד אבל כל מה שאני רוצה הוא לקרוס. להתפטר, לחזור לבית של ההורים, להכנס למיטה ופשוט לא לעשות כלום עם עצמי.

מתגעגעת לתקופות שידעתי להיות לבד וידעתי להיות חזקה.

יש פה מישהו לדבר איתו?