פסוריאזיס

כמוניפסוריאזיסחדשותלאנשים עם פסוריאזיס סיכון מוגבר להידרדניטיס סופורטיבה

לאנשים עם פסוריאזיס סיכון מוגבר להידרדניטיס סופורטיבה

מחקר ישראלי מזהה קשר בין שתי מחלות עור כרוניות: לאנשים עם פסוריאזיס סיכון גבוה יותר לנגעים שמאפיינים הידרדניטיס סופורטיבה. מהו המנגנון הביולוגי שעשוי להיות משותף לשתי התופעות?

מאת דן אבן
09/01/19
תגובות 0

(צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

פסוריאזיס היא מחלת עור דלקתית כרונית המתאפיינת בחלוקת תאי העור בקצב מהיר במיוחד ומתבטאת בהופעת נגעים אופייניים על פני אזורי עור נרחבים. הידרדניטיס סופורטיבה היא מחלת עור דלקתית כרונית שמתבטאת בנגעים דלקתיים וכואבים מתחת לעור, בעיקר באזור קפלי הגוף, שמקורה בחסימה של זקיקי השיער.

 

מחקר ישראלי חדש מספק הוכחות לקשר בין שתי מחלות העור הדלקתיות. החוקרים מהמרכזים הרפואיים רמב"ם והעמק, משרד הרופא הראשי בשירותי בריאות כללית ואוניברסיטאות תל אביב ובן-גוריון בחנו מדגם נרחב של מבוטחים בקופת חולים כללית בין השנים 2011 עד 2017 – מדגם גדול שכלל 68,836 בוגרים שאובחנו עם פסוריאזיס בדרגות חומרה שונות לצד מספר זהה של נבדקים ללא פסוריאזיס ששימשו כקבוצת ביקורת, בהתאמה לפי גיל, מין והמרפאה המטפלת.

 

הנבדקים עם פסוריאזיס אובחנו בגיל 42.5 בממוצע, ובהשוואה לנבדקים בקבוצת הביקורת נטו יותר לעשן סיגריות (37.4% לעומת 34.3% בקבוצת הביקורת) ולהיות עם השמנה (25.4% לעומת 21.3% בקבוצת הביקורת).

 

המחקר בחן עדויות לאבחון נגעי הידרדניטיס סופורטיבה בתיקיהם הרפואיים של הנבדקים, והעלה כי שיעור הנבדקים עם אבחנה זו עמד על 0.3% מבין המדגם של המאובחנים עם פסוריאזיס לעומת 0.2% מהנבדקים בקבוצת הביקורת. 

 

מאובחנים בפסוריאזיס והידרדניטיס סופורטיבה גם יחד היו צעירים יותר בהשוואה לנבדקים עם פסוריאזיס בלבד (גיל 39 בממוצע לעומת גיל 42.6 בממוצע), נטו יותר להשמנה (35.1% מבין הנבדקים עם שתי המחלות היו עם משקל עודף בהשוואה ל-25.3% מקרב הנבדקים עם פסוריאזיס בלבד) ונטו יותר לעשן סיגריות (58.5% הוגדרו כמעשנים בהווה או בעבר מבין הנבדקים עם שתי המחלות לעומת 37.3% מקרב המאובחנים בפסוריאזיס בלבד).

 

ניתוח סטטיסטי שנטרל גורמים מתערבים לרבות השמנה ועישון - גורמי סיכון לשני המחלות, העלה כי הסיכון להתפתחות הידרדניטיס סופורטיבה גבוה ב-80% יותר אצל אלו שמאובחנים עם פסוריאזיס.

 

בניתוח נוסף, הסיכון לפתח במשותף הידרדניטיס סופורטיבה ופסוריאזיס זוהה בעיקר בין גיל 20 ל-59 שנים, והנטייה להידרדניטיס סופורטיבה עם פסוריאזיס הייתה גבוהה פי 2.16 יותר אצל גברים, פי 2.31 יותר אצל אנשים מהאוכלוסייה הערבית ופי 2.58 יותר בקרב אנשים ממעמד סוציו אקונומי נמוך.

 

עדיפות לטיפול מערכתי

 

למחקר מספר מגבלות. החוקרים מציינים כי המאגר ששימש בסיס למחקר לא כלל נתונים קליניים על אופיין של המחלות ואת דרגות החומרה של פסוריאזיס והידרדניטיס סופורטיבה בקרב הנבדקים המאובחנים. כמו כן יש לזכור כי ביחס להידרדניטיס סופורטיבה, הרי שהמודעות למחלה בשנים האחרונות בעלייה על רקע פיתוח טיפולים תרופתיים יעילים, אולם מיקום הנגעים, בחלק מהמקרים בסמוך לאזורים אינטימיים, עשוי להוביל לעיכובים באבחון התופעה. אחד המחקרים שבחן את הנושא בתוניס, שממצאיו פורסמו בדצמבר 2009, העלה כי הזמן החציוני לאיחור באבחנה של הידרדניטיס סופורטיבה עומד על 12 שנים.

 

החוקרים מסכמים שהממצאים מעידים כי אנשים מסוימים נמצאים בסיכון מוגבר להתפתחות מספר מחלות עור דלקתיות כרוניות במקביל, לרבות תחלואה בפסוריאזיס והידרדניטיס סופורטיבה גם יחד. לטענתם, מרופאי עור המטפלים באנשים עם פסוריאזיס נדרשת ערנות יתר לסימנים של הידרדניטיס סופורטיבה – לצורך אבחון של שתי התופעות במקביל. החוקרים מציינים כי לאלו שמאובחנים עם שתי המחלות ייתכן ויש עדיפות לטיפול בתרופות מערכתיות במקום במשחות מקומיות לעור, מאחר והטיפול המערכתי מכוון לפעול על המערכת החיסונית כולה, וקיים סיכוי כי ביכולתו לנטרל את המנגנון הדלקתי שמניע את שתי המחלות יחד. קיימים אף טיפולים מערכתיים שהפגינו יעילות בטיפול בשתי מחלות העור. 

 

במחקר השתתפו ד"ר חלף קרידין, ד"ר מיכל שני, ד"ר יוחאי שינמן, שני פישר, ד"ר גיא שלום, ד"ר דורון קומנשטר, ארז בטאט ופרופ' ארנון כהן, וממצאיו מדווחים בגיליון נובמבר 2018 בכתב העת JAAD של האקדמיה האמריקאית לרפואת העור.

 

ציטוקינים משותפים

 

בשנים האחרונות תועדו בספרות הרפואית תיאורי מקרה של מטופלים שאובחנו עם פסוריאזיס והידרדניטיס במשותף, אולם זהו המחקר הנרחב הגדול ביותר שמזהה קשר בין שתי התופעות העוריות.

 

בגוף המחקר מציעים החוקרים הערכות לקשר האפשרי בין פסוריאזיס להידרדניטיס ספורטיבה, כשבבסיס העניין המנגנון הדלקתי המשותף. אחד המסלולים שזוהה ככזה שעשוי לגרום לתהליך המאפיין פסוריאזיס והידרדניטיס סופורטיבה גם יחד הוא מסלול הקשור לציטוקין 'אינטרלוקין 23' שמופרש ביתר על ידי תאיT  של המערכת החיסונית בשם Th17, ויש לו תפקיד בהתפתחות הנגעים שמאפיינים את שתי מחלות העור.

 

כמו כן מחקרים מזהים בשנים האחרונות כי תרופות ביולוגיות מקבוצת נוגדי הציטוקין 'TNF אלפא' שמופרש על ידי תאי T, שמשמשות לטיפול בפסוריאזיס מזה למעלה מעשור – יעילות גם כנגד הידרדניטיס סופורטיבה, ובכללן יומירה שהיא התרופה הביולוגית היחידה שאושרה על ידי מינהל המזון האמריקאי (ה-FDA) בספטמבר 2015 כתרופת יתום למחלה. כמו כן, הן לפסוריאזיס והן להידרדניטיס סופורטיבה גורמי סיכון משותפים, לרבות עישון סיגריות והשמנה, וכמו כן שתי המחלות מעלות את הסיכון להתפתחות סרטן העור.

 

 

JAAD: Journal of the American Academy of Dermatology, doi: 10.1016/j.jaad.2018.11.036

קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: