למרות ההתקדמות המשמעותית במדעי הרפואה בעשורים האחרונים לשיפור ההישרדות מסרטן, וההשפעות חיוביות במיוחד בשנים האחרונות על סיכויי הריפוי הגבוהים מסרטן שד המאובחן בשלב מוקדם, עיכובים באבחון של סרטן השד נותרים בעיה קריטית שמשפיעה ישירות על עלייה בסיכון להתפתחות מחלה גרורתית מתקדמת ולסיבוכים ותמותה.

בעוד שעיכובים מסוימים באבחון סרטן השד תלויים במערכת הבריאות עצמה, וכוללים עיכוב בקביעת תורים, נגישות נמוכה לבדיקות סקר מסוג ממוגרפיה לאבחון מוקדם, אישור מאוחר של אבחנות ועיכוב בהתחלת הטיפולים התרופתיים, לעתים קיימים גם עיכובים המיוחסים לחולות עצמן, המתייחסים ספציפית לזמן שלוקח לנשים לפנות לטיפול רפואי לאחר זיהוי תסמינים פוטנציאליים שמחשידים בסרטן השד. עיכובים אלה נובעים משילוב מורכב של גורמים, הכוללים מאפיינים סוציו-תרבותיים ופסיכולוגיים של המטופלות, הביולוגיה של סוג הגידול והאינטראקציה הדינמית בין המטופלות לגידולים. לכל אלה עשויה להיות השפעה משמעותית על הפרוגנוזה של המחלה.

עתה בחן מחקר מספרד לעומק את ההשפעות של גורמים התלויים במטופלות על עיכוב באבחון של סרטן השד ועל השרידות של המטופלות שהותאם להן טיפול מאוחר.
 

גיל, השמנה וטריפל נגטיב

המחקר רב-מרכזי, פרוספקטיבי ותצפיתי ובוצע על ידי חוקרים ממספר גופי מחקר בספרד, בהם אוניברסיטאות מלגה וברצלונה, וכלל 543 מטופלות שאובחנו עם סרטן השד. עיכוב באבחנה ובטיפול הקשור למטופלות, הוגדר כעיכוב שנמשך יותר מ-90 יום בין הופעת התסמינים לבין פנייה לרופא או לחדר מיון. במחקר נמצא כי 14.2% אובחנו באיחור עם סרטן השד על רקע גורמים הקשורים במטופלות עצמן.

אנליזה מפורטת הראתה כי מגורים לבד הם גורם סיכון משמעותי שמעלה ב-88% את הסיכון לעיכוב באבחון סרטן השד הקשור במטופלות, וגורם זה היה המנבא הבלתי תלוי היחידי שזוהה לעיכובים מסוג זה. עוד תועדה במחקר נטייה של מטופלות בגיל מבוגר יותר להתעכב בפנייה לטיפול לאחר הופעת תסמינים מחשידים.

ניתוח מצא כי מטופלות שקיבלו טיפול לסרטן השד תוך 90 יום מהופעת התסמינים הציגו במעקב שנמשך כשנתיים 3.2% אחוזי תמותה, בעוד שנשים עם עיכובים באבחנה שמשמעותם קבלת טיפול לאחר 90 יום או יותר מהופעת התסמינים – הציגו 11.7% תמותה מהמחלה בפרק זמן זה.

במחקר בוצע ניתוח כדי לבחון את הקשר בין גורמי סיכון שונים לבין תמותה על רקע עיכובים באבחון, וזוהו מספר גורמי סיכון משמעותיים: ראשית, נשים שהתעכבו כתוצאה מבעיות הקשורות בהן עצמן ולא במערכת הבריאות היו בסיכון גבוה פי 3.08 לתמותה כתוצאה מהעיכוב באבחנה. המדובר בגורם השני בחשיבותו שזוהה כמגדיל את הסיכון לתמותה מסרטן השד לאחר גורמים הקשורים בסוג המחלה ושלב המחלה. נשים שהתעכבו בפנייה לטיפול ואובחנו עם סרטן שד מתקדם בשלבים 3 ו-4 היו בסיכון גבוה פי 7.42 לתמותה. נשים שהשתתפו במחקר אובחנו עם סרטן שד קשה במיוחד מסוג טריפל נגטיב היו בסיכון גבוה פי 7.49 לתמותה.

בנוסף, נמצא במחקר כי כל עלייה של שנה בגיל המטופלות העלתה ב-6% את הסיכון לתמותה כתוצאה מעיכובים באבחון המחלה; כל עלייה של יחידה אחת במדד ההשמנה BMI העלתה ב-9% את הסיכון לתמותה. וכן זוהו גורמים מגנים מפני תמותה: נשים שלא התגוררו לבדן היו בסיכון נמוך ב-76% לתמותה בהשוואה לנשים שהתגוררו לבד, ואילו נשים שהיו עובדות היו בסיכון נמוך ב-71% לתמותה מסרטן השד בהשוואה לנשים שאינן עובדות.

המחקר נתמך על ידי מחלקת הבריאות של מחוז אנדלוסיה בספרד, וממצאיו מדווחים בגיליון אוגוסט 2025 של כתב העת European Journal of Surgical Oncology.

פנייה לטיפולים משלימים ומגורים בפריפריה

החוקרים הסיקו כי ממצאי המחקר מדגישים את הצורך בפעולות ממוקדות להגברת המודעות לתסמיני סרטן ולהתמודדות עם מחסומים עבור קבוצות פגיעות, כגון נשים מבוגרות ונשים המתגוררות לבדi, כדי לצמצם עיכובים באבחנה ובטיפול, לשפר תוצאות קליניות, להאריך את השרידות ולשפר את איכות החיים של המטופלות.

ממצאי המחקר מעלים את המודעות לתופעה המדאיגה של עיכובים באבחון ובטיפול בסרטן השד שמלווים בסיכון גבוה לתמותה. מטה אנליזה של חוקרים אמריקאים שפורסמה ביוני 2025 בכתב העת Geroscience מצאה כי כל עיכוב בהתאמת טיפול לנשים שאובחנו עם סרטן השד מעלה את הסיכון לתמותה מהמחלה: עיכוב של 4 שבועות מעלה ב-20% את הסיכון, עיכוב של 8 שבועות מעלה ב-43% את הסיכון, ועיכוב של 12 שבועות מעלה ב-71% את הסיכון לתמותה מסרטן השד. מטה אנליזה של חוקרים מאפריקה בחנה את הסיבות המרכזיות לעיכוב באבחון סרטן השד שמתבטא באבחון מחלה קשה יותר בשלב מתקדם. לפי הממצאים שפורסמו במאי 2024 בכתב העת BMC Women's Health, התבסס על 924 מחקרים בתחום, סיבות מובילות כללו פנייה לטיפולים משלימים ואלטרנטיביים ורפואה טבעית (עלייה של 32% בסיכון למחלה מתקדמת) ומגורים באזורים מרוחקים בפריפריה (עלייה של פי 2.04 בסיכון). במחקר זה גם נבחנו התסמינים שנקשרו עם עיכוב באבחון של סרטן השד, כשהתסמין הבולט שנקשר לתופעה הוא גוש לא כואב בשד (עלייה של 2.67 בסיכון לאבחון מחלה מתקדמת).

הנטייה של נשים בפריפריה להתעכב באבחון סרטן השד קשורה גם בגורמים התלויים במערכת הבריאות, לרבות נגישות נמוכה יותר לבדיקות ממוגרפיה לאבחון מוקדם של המחלה. מסיבה זו – בישראל פועלת תוכנית לאומית לאבחון מוקדם של סרטן השד המנסה לצמצם פערים בהיענות לממוגרפיה. האגודה למלחמה בסרטן גם מפעילה בשנים האחרונות ניידת ממוגרפיה המגיעה ליישובים מרוחקים כדי להנגיש בהן את בדיקות הממוגרפיה ולאתר יותר נשים עם סרטן השד בשלב מוקדם. דו"ח שוויוניות בבריאות של משרד הבריאות שפורסם ביוני 2025 זיהה היענות נמוכה באוכלוסייה החרדית לבדיקות לגילוי מוקדם של סרטן השד (ממוגרפיה), סרטן המעי הגס (קולונוסקופיה) וצוואר הרחם (בדיקת פאפ).

בשנים האחרונות גדלו שיעורי ההחלמה מסרטן השד הודות לעלייה בהיענות לבדיקות ממוגרפיה ועלייה בהיקף הנשים שמאובחנות עם סרטן שד מוקדם. לפי נתוני החברה האמריקאית לסרטן (ACS), שיעורי ההישרדות מסרטן השד חמש שנים מהאבחנה עומדים היום על 91% וגבוהים יותר ככל שהמחלה יותר ממוקדת: שיעורי ההישרדות עומדים על כ-99% לנשים שמאובחנות עם סרטן שד מקומי, 87% עם סרטן שד אזורי המערב גם בלוטות לימפה, 32% עם סרטן שד גרורתי.

קראו כאן על סימנים מקדימים לסרטן השד

European Journal of Surgical Oncology, doi: 10.1016/j.ejso.2025.110280