16.08.16
בילי הסתכלה עליי כאילו היא מבינה אותי. ואז היא התעטשה עליי. לא מתוך רפלקס, או כי באמת היה לה אפצ'י, כי ככה היא תמיד דוחקת בי לעשות משהו, כל דבר, רק לא לשבת ולבהות בה ככה בחיבוק ידיים

גם לה נמאס מהבלגן שצמח לביתנו, ועיניה נשאו מילים מאוד ברורות, מה עליי לעשות עכשיו.. אמנם כבר ישבתי בפינת הכתיבה שלי, על הפינה של הספה בסלון, וניסיתי לדחוק את עצמי לפינה אחרת, שם תבוא עליי המוזה. אז הרמתי את עצמי, והתחלתי לטהר את עצמי- ביחד עם ג'ים קרוצ'י, שנשמע כאילו החיים שלי מוזכרים בשיריו (קישור למטה), ועפתי על הכלים במטבח שנערמו בזמן שנערמה גם נפשי. ונהייתי דחוסה, מסריחה וצפופה, עד כי מזלג לא נכנס בה. אחריי שסיימתי זה לא הספיק לי, אז רוקנתי פחים, והתייחסתי גם לשירותים, כי זה חשוב ששירותים יהיו נקיים.

שבוע שלם ישבתי בחוסר מעש חצוף והכרזתי שביתה. 
אוי וזה ניכר.... הבית שלי שרוי בדיכאון בדיוק כמוני.

הורדתי אבק מהמדפים, אותו אבק שיושב על נשמתי ונהיה לי סדר בעיניים. ההקלה לבטח תבוא בעוד כמה שבועות. ציפיתי שזה ירגיע אותי לשבת ולהתמקד בקטע של 'שלוש מילים וסיפור', אבל משהו נתקע, משהו שלבטח אפשר להוריד אותו עם קפה בשלוק. אז שמתי מים

אלכס היה חסר. מאוד. אהבתי הגדולה נסעה למילואים. הוא מת על ימים צבאיים. המדינה צריכה להעריך אנשים כמוהו הרבה יותר.. לעזאזל, אזרחים במדינה שלנו צריכים להעריך אנשים כאלה יותר. אני שונאת את הדור שלי יותר ממה שאני אוהבת אותו, אבל אלכס, הוא גורם מבדל כשזה מגיע לזה. הוא גורם לי לשנות דעתי בסוגיה הזאת, כשזה מגיע אליו.

לרגל טוב בא"ב, אלכס קנה לי מתנה שחלמתי עליה מאז גיל 10, כשראיתי את מכונת הכתיבה של סבא שלי ז"ל. מאז חשבתי לעצמי שככה דברים צריכים להכתב לנצח. כי מכונת כתיבה, לא תקבל כל מישהו אליה. צריך לדעת איך לתופף עליה. וצריך לעשות את זה חזק, אחרת היא לא מרגישה כלום והדיו יוצא דהוי מאוד.... צריך לדעת לכבד אותה כמו שהיא.

הוא העניק לי מתנה מדהימה.
עבורי, זה כאילו הוא מעניק לי תואר מסויים. שאני ראויה כבר לכתוב בזה. מה שאני לא מסכימה איתו בכלל. ייקח עוד זמן עד שאני ושושי נכיר אחת את השניה יותר לעומק. היא נראתה לי לגמרי שושי. כזאת שהחיים עברו עליה, אבל מצד שני היא נראית כל כך טוב לגיל שלה, שכמעט ולא מרגישים. פאקינג-אולד-פאשן-מילפית.

ערב עם שושי, ג'ים קרוצ'י והכלבה שלי, נשמע שיביא עליי את המוזה להמשיך את 'שלוש מילים וסיפור'. אני יודעת שזה יבוא כמו אפצ'י. אפצ'י אמיתי, כזה שמדגדג בהתחלה ואז מתפרץ החוצה. כמו כל דבר בחיים.