הרזיה בריאה מחייבת הסרת "דאגת הגוף", יש לכם הצעה?

השמנה, המגיפה של ימינו, נראית לכאורה פשוטה לפיתרון: רק לאכול פחות ולזוז יותר. אז מדוע אחוז ההצלחה ארוכת הטווח של דיאטות הוא כ"כ נמוך? ולמה כדאי לרוצים לרזות (בייחוד לרוצות לרזות) להוסיף תרגילי התנגדות וכח להתעמלות האירובית שלהם?
למרות שגם האכילה וגם התנועה הן פעילויות רצוניות שאנחנו לכאורה קובעים את היקפן, הן מושפעות מאד מהאסטרטגיה הכלכלית של הגוף וחלק ניכר מהן לפיכך אינו רצוני. חשוב לזכור שהאכילה אינה באה לספק רק את צרכי הגוף העכשויים, אלא משמשת גם למילוי מצברים לעתיד.
מכאן ניתן להבין שמי שדאגתו לעתיד גדולה יותר יאגור יותר ממי שאינו דואג למה יהיה מחר עם האוכל…
אפשר לכן לתאר את אגירת השומן כתוצאה של דאגת הגוף ל"מה יהיה מחר?" הדאגה הזאת מובילה את הגוף לשינוי האסטרטגייה הכלכלית שלו לכיוון חיסכון. חיסכון אשר מתבטא בפחות פעילות/מסת שרירים, ביתר אכילה, בהפניית משאבים לאגירה ובחוסר טיפול בבעיות בריאות שוטפות (בא לידי ביטוי במיגוון מחלות כמו למשל, עלייה בסיכוי לסרטן, עליה בסיכוי תמותה (עד פי 2), הפחתה בסיכוי להריון, עלייה בגלי חום אצל הנשים, עלייה בסיכוי לפיברומיאלגיה, עלייה בדלקתיות שריר הלב או עלייה במחלות קרדיו-מטבוליות). האם ידעתם שיותר מ-6000 גנים מעורבים בקביעת משקל הגוף? זה כרבע מהגנום שלנו, דהיינו מומלצת מדיניות כוללת.

כולנו (הסובלים ממשקל יתר) מרגישים פיסית את העול המצטבר של "דאגת הגוף" ובמצב כזה רובנו מחליטים ש "די כבר, הגיע הזמן להרזייה…" ובוחרים באחת הדיאטות האופנתיות ואפילו  מצליחים לרזות כמה ק"ג.
מה הבעייה? בהרזייה שאינה מלווה בהסרת דאגה, ישאר הגוף במצוקתו הראשונית ובהזדמנות הראשונה יפעיל מיגוון מנגנונים להחזרת השומן האבוד, הוא יצליח…(מעל 90% מהמרזים חוזרים למשקלם המקורי תוך 1-5 שנים). אין זה פלא שדיאטה דלת קלוריות מובילה בסופו של דבר ליתר השמנה שכן היא מחריפה את דאגת הגוף ולא מקלה עליה. הדבר בולט בדיאטה דלת פחמימות המשרה ממהותה עייפות מפחיתת תנועה גופנית. וגם, אין זה פלא שכדורי הרזיה המסייעים בהרזיה לא באמת יובילו לאיבוד משקל משמעותי אם לא ילוו בהסרת דאגת הגוף… 
כדאי לציין שההשתוקקות שלנו למאכלים "אסורים" אינה חולפת במהירה ונמצאה, בסקר שנעשה בבוסטון, גם 6 חודשים אחרי תחילת הדיאטה. בכנס 2008 של ה- AAAS  הראה פרופ' גילברט שהחשק שלנו לאוכל מסוים מושפע מהציפיות שלנו, אפשר לחשוב איך להשתמש בזה ולהגביר הנאה מהאוכל הבריא…
תנאי הכרחי להרזייה ארוכת טווח הוא לפיכך הסרת דאגת הגוף. כדאי לזכור – הרזייה שבאה ממצב שפע אינה מאיימת על הגוף, אינה מלווה במחלות וגם אינה חולפת בגלל מצב לחץ זה או אחר.
מצב ה"דאגה" יכול להתחיל כבר ברחם ועם הלידה, מצאו עליה של 64% בסיכוי של תינוקות שנולדו בניתוח קיסרי להיות שמנים בילדותם ובגרותם בהשוואה לסיכוי של אחיהם שנולדו בלידה רגילה.

הדרך הידועה להסרת דאגת הגוף היא כמובן הפעילות הגופנית, הפעלת השרירים דורשת הרבה אנרגיה מה שמראה לגוף שיש לו מספיק אנרגיה ולכן אינו צריך לדאוג. במצב כזה הוא מוותר על מצב הדאגה (להחליף הילוך) ועובר למצב – שפע. מחקר שהתפרסם ב- JAMA אכן הראה שמה שמשפיע על אריכות ימים ובריאות הוא לא משקל הגוף אלא הכושר שלו.

המחקר שעשיתי עם קצב הצמיחה של הילדים בישראל: The muscle – fat duel or why obese children are taller?
אני, כמו תמיד, ממליצה בחום על בניית שרירים לחזק את מסיר הדאגה הכי פשוט שלנו – השריר. אכן גם אצל ילדים (שפעם לא היה נהוג לתרגל אותם כך) חיזוק השרירים הוביל להרזייה ולירידה בשומן הביטני.
מעניין לציין שהפעילות הגופנית מפחיתה לא רק את דאגת הגוף אלא גם את דאגת הנפש, חוקרים מבוסטון הראו שיוגה מעלה את רמות ה-GABA במח וכך היא מיטיבה גם עם "מצבי רוח שפופים". 
 
חשוב לשים לב ולא להגזים שכן התעמלות אכן צורכת המון אנרגיה מהגוף, ולמשל יכולה לגרום אצל ספורטאים מקצועיים לירידה בכושר החיסון ובהתמודדות עם מחלות מערכת הנשימה. 
 
אבל כמובן שיש עוד מסירי דאגת הגוף למשל אהבה או תמיכה (מהניסיון האישי שלי הם עובדים נהדר, תסתכלו בבלוג של הפסיכולוגית אורית יוגב). דוגמה מעניינת היא ההצלחה הכפולה בטיפול בבני נוער עם בולמיה כשהוא נעשה בשילוב עם טיפול משפחתי תומך לעומת הצלחת רק הטיפול נפשי למתבגרים הבולמיים. וגם נמצא שלילדים שהוזנחו בילדותם על ידי הוריהם, היה סיכוי מוגבר ב- 50% להיות שמנים. ועוד נמצא, שינה קצרה מדי בלילה (בלי קשר להפרעות שינה), אצל ילדים, קשורה עם עליה בסיכוי להשמנה, וגם אצל נשים אחרי הלידה, כך ששינה טובה גם היא בין מסירי הדאגה.

אנא שימו לב שבחרתי במונח דאגת הגוף להדגיש שהוא קשור אך אינו זהה עם דאגה שמקורה נפשי. קל להפריד בין שני טיפוסי הדאגות, דאגת הנפש מלווה באי-אכילה, הגוף נמנע מלהשקיע אנרגיה בעיכול בשלב של מצוקת הנפש. דאגת הגוף לעומת זאת שהינה דאגה "כלכלית" של מה יהיה מחר לאכול? גורמת ליתר אכילה ולאגירה של המזון. אבל כמובן לא תמיד הכל כל כך פשוט, הדאגות יכולות "להתערבב" ובמקרים קיצוניים יבואו לידי ביטוי בהפרעות אכילה כמו אנורקסיה ובולמיה או לחילופין בדיכאון.

רציתי כאן להתייעץ איתכם ולבקש את תרומתכם לרעיונות אסטרטגיים להסרת דאגת הגוף אצל ילדים. יש שתי סיבות עיקריות (בנוסף לאהבה) שכדאי להפנות משאבים לילדים, ראשית מצב ההשמנה אצל הילדים מחריף ושנית הרבה יותר אפקטיבי לעצור השמנה מאשר לתמרן הרזייה. 
כדאי לזכור שכל הסרת דאגת גוף (בכל גיל) תתבטא אוטומטית (אצל הנוטים לעודף משקל) בהרזייה עם הזמן. כל גיליון ינואר 2008 של אחד מעיתוני SAGE מוקדש לסיבות הקשורות בהשמנת ילדים.

אז מה אתם הייתם עושים להסרת דאגת הגוף?
 
 
הערה – דאגת הגוף מובילה לאגירת שומן ויכולה אבל לא בהכרח חייבת להוביל גם לאכילת יתר, בנמטודות אכן כבר הראו שאכילה והשמנה לא בהכרח קשורים…
עדויות נוספות נמצאו במעקב אחרי תזונת ילדים בשבדיה. לא נמצאו הבדלים ניכרים בין תזונת הילדים השמנים והלא-שמנים.
European Journal of Clinical Nutrition (2007) 61, 517–525