סקירת הספר החדש:  "מה נשים רוצות?: הרפתקאות במדע התשוקה הנשית"  מאת דניאל ברגנר כתב - ד"ר צחי בן ציון, מנהל פורום תפקוד מיני בכמוני.   לפני כמאה שנים כתב זיגמונד פרויד מאמר שנקרא "מה נשים רוצות?" ובו הוא קבע כי קשה לפצח את השאלה הזאת, כעת מתווסף ניסיון חדש לענות על השאלה הזו: נשים רוצות סקס, כך על פי ספרו החדש של העיתונאי והחוקר דניאל ברגנר שיצא לאחרונה:  ברגנר ראיין סקסולוגים ומומחים אחרים בניסיון לחשוף את המסתורין של המיניות הנשית. מסקנותיו קוראות תיגר על התפיסה שהייתה מקובלת בעבר כאילו גברים רוצים יותר מין מאשר נשים. מתברר, לפי המחקרים אותם מצטט ברגנר, כי נשים הן יצורים חושניים, עם דחפים  מיניים חזקים לפחות  כמו של גברים ומסתבר כי .תאוריית "ההשקעה הורית" , אשר קובעת כי האבולוציה גרמה לכך שנשים נולדות להאכיל, לגדל ולטפח, וגברים נועדו לקיים כמה שיותר יחסי מין ולנאוף, היא מיתוס. ברגנר מתאר בפרוטרוט ניסויים בבעלי חיים, המראים כי נקבות מקימות יחסי מין לא רק לצורך פרייה ורביה אלא בכדי ליהנות. נקבות, כמו זכרים נהנות לא רק מהחיזור אלא מיחסי המין עצמן וגם הן מחפשות שותפים לבילוי מיני. אבל האם נשים  מתנהגות בדומה לחיות, כפי שטוען ברגנר? ניסויים בנושא גירוי מיני, בוצעו  עם נשים בעת צפייה בסרטים פורנוגרפיים, כשהחוקרים מודדים את זרימת הדם לנרתיק, בעזרת פלטיזמוגרפיה-בדיקה פנימית המודדת באופן אובייקטיבי את מידת העוררות המינית של האישה. מסתבר כי  נשים מגורות על ידי מגוון רחב הרבה יותר של תמונות המראות יחסי מין בהשוואה לגברים : יחסי מין סטרייטים, יחסי מין הומוסקסואלים, אוננות, ואפילו הזדווגות בין זוג קופי בונובו, כולם היו מגרים לנשים, בעוד שאצל גברים עיקר הגירוי היה מיחסי מין הטרוסקסואליים ותו לא. ברגנר גם מציג כי נשים רבות מוכנות לקיום יחסי מין עם גברים, נשים ועם שילוב פרטנרים, הרבה יותר מגברים. הפנטזיות שתוארו על ידי מרבית הנשים של שליטה, מין עם גבר זר, מין קבוצתי וקיום יחסי מין במקום ציבורי, בהחלט מזכיר סרטי פורנו בערוץ ה"פליבוי"... אבל מסתבר כי הנשים מכחישות הגירוי הזה: כאשר הנשים שהתגרו באופן מובהק פיזית נשאלו על מה גירה אותן, הן היו מוכנות להודות בכך שהתגרו רק במיעוט מהמקרים שבהם נמדד אצלן גירוי פיזיולוגי משמעותי. ברגנר טוען בספר, כי אין מדובר בהכחשה לא מודעת או בחסמים פסיכולוגיים גרידא, אלא מדובר בקודים תרבותיים שנשים מאמצות לתוכן: על האישה לא להודות במיניותה ולהצניעה, עד למידה שהיא עצמה מדחיקה את תחושת הגירוי ומסרבת להכיר בה או לפחות להודות בה בריש גלי. סקרים מראים כי מספר גדול של נשים אוהבות לצפות בפורנו, אבל מתקשות להודות בכך בפומבי. נשים מפנטזות על ניאוף, שליטה וכניעה – אך רק עם צאתו של הספר חמישים גוונים של אפור היו נשים שהעזו להכיר בכך.   אין ספק כי נשים הן מיניות אך רובן, כך טוען ברגנר, לא ממשות את המיניות מעבר לעיסוק בו בפנטזיה. הסיבה לכך היא בעיקרה חברתית: אישה מינית עלולה להיות מותקפת כזולה, כסוטה, ככזו שניתן לנצלה "כי היא חיפשה את זה", כפרובוקטיבית וכבלתי מוסרית. בעבר הופיעה בספרי הפסיכיאטריה אבחנה של "נימפומניה" עבור נשים שהחשק המיני שלהן רב ותאבונן המיני גדול, כיום האבחנה הזו כבר אינה מקובלת וחשק מיני נשי אינו נתפס יותר כחולה או כלא תקין, למעט במקרים בהן קיימת התמכרות למין, בדומה להתמכרות של גברים. אך החברה מסרבת ללכת בעקבות הרפואה, עדיין: מרואייניו של ברגר מתארים מציאות עגומה בת מאות שנים שאילצה נשים להצניע את מיניותן. דבר שגרם לנשים רבות להדחיק את החשק המיני שלהם עד כדי העלמתו לחלוטין. כך למשל מתואר סקר שבוצע בקרב למעלה מ-19 אלף נשים אוסטרליות, שמצא כי למעלה ממחציתן מדווחות על היעדר תשוקה מינית, כשליש דיווחו על היעדר הנאה מינית וכחמשית חוו כאב בעת קיום יחסים.   מתברר כי למרות התפתחות והמתירנות עדיין יש צורך בעבודה חינוכית רבה שעשויה לאפשר לנשים לצאת עם מיניותן מעבר לגבולות הפנטזיה וליהנות מחסי מין טובים ומספקים.