במסגרת גיליון מיוחד של NewScientist על חשיבה, עלה הדיון על מה לחשוב על תודעה? והאם אנחנו נמנעים מלשאול את עצמנו האם תודעה יכולה לדעת את עצמה מפאת החשש שהתשובות יאיימו על תחושת ה"אני" שלנו ועל חופש הרצון שאנחנו מאמינים שיש לנו כמו שאמר הפילוסופ הבריטי ניקולס שיאה קל לנו יותר להגדיר פיל מאשר להגדיר תודעה.

תודעה היא מהות ה"אני", מכלול החוויות האישיות. מתחושת חום השמש על העור ועד לתחושת הבדידות בצער עמוק שעלתה במוח. עדיין קשה להבין איך הדברים המתנהלים בעולם הפיסי מעלים את החוויה בתודעה והרבה חוקרים כינו את זה "הבעיה הקשה" שכן כדי לחשוב על מודעות צריך להיות מודע...ובכלל, האם זה מדע פשוט בו מודעות של לראות פרח בצבע אדום דומה בכלל להתהוות מודעויות אחרות. ואולי הגישה לפיתרון היא בכלל לא מדעית? על זה לא נענה כאן אבל אין ספק שלפילוסופיות המזרח יש הרבה הצעות וגם כדאי לראות את מימצאי הפרויקט Open MIND

מה קורה במוח כשאנחנו מעבדים מידע? אולי ניהול מבוקר של ההשערות שבחרנו... הצעה פרובוקטיבית שעלתה מניתוח עשרות מחקרים בפרויקט Open MIND שיזם פילוסוף החשיבה תומס מצינגר ב-2015. הוא כינס בתחילה 26 מחקרי מוח ממדענים מובילים כדי לעדכן במדעי המוח את החשיבה העכשווית על הפילוסופיה של התודעה. המאמרים פורסמו חופשי כדי לעודד חשיבה חדשה ונגעו בכל תחום רלבנטי לנושא, מחלימה צלולה ועד לטבע המודעות והתודעה.

הפרק השני של הפרויקט Philosophy and Predictive Processing כמו כותרתו, התמקד בנוהל פעילות המוח המעלה כל הזמן השערות על מה שיש שם (פרח, נמר, איש) ואת ההשערות האלה אנחנו קולטים. כדי לדייק בהשערות, משנה המוח את הנחותיו על העולם או מוביל לתנועה פיזית ואז התפיסה, הפעילות והתובנה יכולים להשתלב באותה מסגרת.

חלק מהמאמרים החדשים הם עם כותרת משעשעת כמו "איך לגייס את השד הרע" (How to entrain your evil demon) אבל כולם רציניים (לא תמיד פשוטים להבנה) ושל חוקרי מוח מובילים.

בניגוד לאינטואיציה שלנו שהתפיסה היא פסיבית ופשוט נובעת מקבלת מידע על ידי החושים עולה מהמחקרים שהתפיסה שלנו אינה פסיבית והיא נשענת על תפיסותינו הקודמות את העולם ועל מצבנו הריגשי והקוגניטיבי בזמן עיבוד התפיסה ולכן נכון יותר להגדירן כהשערות.

המוח בונה מודלים של הגוף והסביבה שבהם הוא משתמש כדי להעלות השערות למקור התחושה וזאת הנראית סבירה נבחרת ומוגדרת כמציאות. המצב גמיש ואם מתגלה טעות ניתן לשנות את המודלים איתם פועלים.

לא כל המודלים ניתנים לשינוי בקלות, חשוב למשל לשמור על טמפרטורה גוף קבועה של 37°C ואז מדייקים בבקרה וכשמשתנה הטמפרטורה של העור המוח לא משנה מודל אלא מוביל אותנו לזוז למקום חם או קר יותר.

המסקנה - ניהול המוח הוא מערך בקרת השערות דהיינו אנו "הוזים" כל הזמן...

זה פותח נקודות מיפגש עם גישות אחרות כמו בתפיסות הרוחניות המנסות לתאר מצבי עירנות או "שינה" וקל להבין למשל את טענתו של הנזיר הטיבטי מערבי Lama Tantrapa המסביר איך אנשים מפחדים לחפש את האמת שלהם ומעדיפים להיות כמו כולם ולפעול כמו שאמרו להם...

אל תורת ההשערות של התודעה אפשר להביא עוד הרבה דוגמאות כמו המלצתו של ד"ר דורון פרידמן על השימוש ב"מציאות מדומה" לגלות אספקטים אחרים ואוטנטים בתודעתנו. לדעתו רבים לא טורחים לחקור את עצמם ואולי הם חוששים ממה שיימצאו אם ירדו מהדרך הבנאלית שמסביבם. כמו למשל מחפשי הרוחניות המאמינים שהם מודעים ועירניים אבל אולי דווקא הם רדומים? רבים חושבים שהם פועלים בדרך הנכונה אבל בגלל ההשערה המוטעית פועלים בסופו של יום בדרך לא שלהם וכך רבים מרגישים מודאגים ואומללים.

מזויות אחרות אפשר ליישם תובנות של  גמישות התודעה לשנות את חיינו כמו למשל הדרך שמציעה ד"ר דינה גלוברמן – "אתה מה שאתה מאמין שאתה" ובנתה תוכנית אישית נוחה לשינוי, 3 שלבים.

שלב ראשון - שינוי גישה לזמן משבר, במקום להתמוטט לנצל את החוויה לניתוח המסר שהמשבר מנסה להעביר לנו. זמן משבר נועד לכוון את תשומת ליבנו להזדמנות לשינוי שיוביל אותנו נכון יותר ליעדינו. להגיד כן לשינוי

שלב שני - לקבל את עצמנו ולהפעיל את מרחבי הדימיון שכן בסופו של יום אנחנו מה שאנחנו מאמינים שאנחנו. על ידי הגדלת המרחב האישי נוכל לקבל תמונה אישית חדשה ואז אפשר לנהל ביעילות את השלב השלישי שהוא תכנון ומימוש ההתחלה החדשה בפועל.

שלב שלישי - להכין רשימה של מה כדאי לעשות ולצאת לדרך...

מצטרפים?