ראיתם לאחרונה קבוצת ילדים קטנים משחקים? מלאים באנרגיית עשייה טהורה, כל כך שמחים, תמימים ומשולהבים. יצא לי כמה פעמים וקלטתי שאני אוטומטית מחייכת, והלב שלי מרגיש חמימות נוכח הסיטואציה. אני זוכרת את סער וגיא שלי ובני הדודים שלהם, קטנים, בחוף הים, בונים ארמון כאילו זה הדבר הכי חשוב בעולם, הטיטול של גיא ספוג במים.... אבל לא היה לי אכפת, כי לא רציתי להפריע לפרץ השמחה וההתלהבות שלה.
כמה מושלם אם היינו יכולים לגדול ולשמור את אנרגיית האושר הזו בעשייה, מלאים באהבה וביטחון, בתמימות טהורה. תתארו לכם.....

פעם, אי שם בעבר, כולנו היינו הילדים האלה. מלאים בשמחה, נשמות טהורות, מלאות באהבה, חכמות, סקרניות ובטוחות. לאט לאט החיים קרו, ומשכו אותנו אליהם, ובלי לשים לב שכחנו וזנחנו את הילד הזה, שעדיין קיים בתוכנו, מחכה שנשים לב אליו, מאמין ובוטח בנו. כמו כלב מלא באהבה ללא תנאי, רק מחכה לליטוף.
כבוגר, הפצעים והטראומות שאספנו בדרך מלווים אותנו ללא ידיעה לפעמים.
אנחנו דואגים יתר על המידה על מה אחרים אומרים במקום לסמוך על האינסטינקטים שלנו, אנחנו עסוקים לבנות חומות הגנה אך החומות חוסמות אותנו ממערכות יחסים אמתיות, אנחנו עסוקים בלרצות אחרים כדי להתחמק מקונפליקטים, אנחנו מרגישים לבד או עצובים למרות ש"לא חסר" לנו כלום, אנחנו מחפשים "אישורים" למעשים שלנו.

ברגע שהבנו את שורש הבעיה אנחנו מתקדמים לעבר ריפוי הילד הפנימי עם תובנות חדשות על עצמנו, הסובבים והעולם.
קחו כמה דקות ביום, אני יודעת שאין זמן במרוץ החיים, אבל זה עניין של בחירה. כמה דקות לעצמכם, מגיע לכם! כוסומו העולם, רגע! תנו חיבוק לעצמכם, טפיחה על השכם גם מקובל. העיקר שתכירו בנוכחותכם, תראו אתכם!
אתן לכם דוגמא שאני משתדלת ליישם בכל פעם שאני קצת עצובה, מרגישה חנוקה, או כועסת על העולם.
לוקחת שלוש נשימות עמוקות, ונזכרת באירוע כייפי מהילדות שלי. זה יכול להיות מסיבת יום הולדת, אירוע מצחיק, טיול, חופשה. ממש להיזכר באירוע, בפרטים ובעיקר איך הרגשתם שם, נסו להחזיר את התחושה כאילו אתם חווים אותה עכשיו. תנו לה להתפשט לכם בגוף, במחשבות ואיך זה ממלא אתכם בשמחה. נשמו לתוך החוויה, אפשרו לכם כמה דקות ולאט לאט חיזרו לכאן ועכשיו, נסו להבין על מה כעס/ עצב, ואם יש לכם את היכולת להתייחס למה שחשתם לפני ואם באמת יש לו מקום בחיים שלכם. אני מאמינה שתראו את החוויה כבר באור אחר, אולי יותר מרוכך, עם חמלה לעצמכם.
העבר כבר קרה, העתיד מי יודע? הרגע הזה הוא החשוב.

הילד הפנימי שלכם תמיד שם, תנו לו מקום בחיים שלכם, חבקו אותו, תגידו לו שאתם שומרים עליו ושהוא מושלם כמו שהוא. הוא ניצוץ אור שאין עוד כמותו.
 

שלכם נירית הקטנה והגדולה.