אני על הצוק
משקיפה אל הים
שומעת את הגלים
מדרון תלול וחלקלק
שביל לכל האורך
אני ביניהם
כך גם חיי
אני בדיוק באמצע ..
רבע מהחיים כבר חלפו
האם לנצח אצטרך להשקיף מהצד?
לראות איך חיי חולפים כך לעיתם..
אני לבד והכל שקט
המון עוצמה נמצאת בשקט והדממה.
אבירת האופל של היום
לוחמת השדים של החיים
מתקנת העולמות
מאמינה בטוב...
קצת איבדתי שיווי משקל ו.. החלקתי
אני במדרון
חסרת אונים
לא מוצאת אחיזה
כי אין במה להיאחז.
לבד,
בתוך התהום החשוכה
ההילה שבי כמעט כבתה
נשארו רק גחלים לוחשות
שללא אש האהבה
הגחלים ממשיכות לחרוך ולשרוף את גופי מבפנים.
אני רוצה את הכוח שוב
אני רוצה את החופש בעשייה
אני רוצה לעשות, לתקן, לשדרג, להמציא, להתקדם
להיות מי שאני ומה שאני יכולה להיות
להגיע לשיא ולהישאר בו לנצח ולתמיד
לנעוץ בו את רגליי ולא לזוז ממנו אף פעם
כלכך קר ועצור וקודר.. והגלגל הזה מאוד כבד
הלוואי שלמישהו יהיה אכפת ויתן לי יד להניע אותו שוב..

תמיד האמנתי שמי שיהיה מספיק חזק ומתוחכם לגרום לי לקום מההריסות של עצמי, אני אהיה זאת שתרים אותו אפילו יותר..
חייב תחכום פה... זה הכל בראש , המוח שם לי אזיקים על הגוף.
אבל יש בי ספקות... האם קיים האדם הזה בכלל..
או שגורלי הוא לנצח להישאר לבד, כי את אף אחד לא באמת מעניין העבר הקשה שלי או הדרך שעשיתי..
"עזבי, למה את מבאסת?, בואי נחליף נושא"...
אבל איך אפשר להתקרב באמת בלי לדעת דבר אחד על השני?
האם למישהו אכפת מהבנאדם שמולו באמת?
בלי שום אינטרס?