מנהלי קהילה
מובילי קהילה
אני מרגיש
הרגשתי שאני חייב לפרוק והיה נראה לי שזה המקום המתאים אז.. תודה.
אני מרגיש
או שבעצם מה זה להרגיש? אני מרגיש את החזה שלי בוער מבפנים, מרגיש את הלב שלי פועם בחוזקה. מרגיש ריק מבפנים, חסר משמעות. אני מרגיש רע, מהרוע שמגיע מבפנים. אני מרגיש חסר אונים, חסר כוחות, חסר ישע. אני מרגיש לעיתים יותר מדי קרובות, במיוחד בתקופה האחרונה, צורך עז להיות לבד, או שבעצם אני לא לבד כשהמחשבות רודפות אותי, המחשבות שרצות לי בראש, כן כן אלו שמעלות בי את החרדה. אני מרגיש חרד, חרד על הקיום שלי, חרד על החיים שלי, חרד מכל דבר חדש, מהלא נודע. מצד אחד רוצה לצאת ולטרוף את העולם, אבל כשאני יוצא קצת מאיזור הנוחות שלי אני מרגיש את האדמה נפתחת מתחתיי ומתכוננת לבלוע אותי אליה. והאמת? לפעמים אני קצת רוצה שהיא תבלע אותי, רוצה להיעלם, לפעמים מרגיש שאולי זה הפתרון היחידי, כאילו הגעתי לרחוב ללא מוצא, רחוב שאין ממנו יציאה. אני לא מסוגל להיעלם ככה למשפחה שלי, לחברים שלי, לבת הזוג שלי, אני יודע שזה ישבור אותם.. בינינו? אני גם לא מספיק אמיץ בשביל להיעלם. אמנם כלפי חוץ אני הגיבור והאמיץ אבל מבפנים אני פחדן וכלומניק. אני מרגיש שכל העולם מסביבי משתנה, נהפך למשהו גדול יותר, עצום יותר, טוב יותר, ואני פשוט לא עומד בקצב... נשאר אי שם מאחור, אני והמחשבות..
טובה- את
ביום רגיל זה באמת המקום המתאים לפרוק. היום הפורום מרגיש סוג של נטוש.
אין לי איזושהי תגובה טובה לכתוב לך. קצת מכירה את התחושות האלו באופן אישי (״רחוב ללא מוצא״!!!) ואין לי פתרונות בעצמי.
מקווה שתרגיש טוב
אינני כאן
אתה נשמע בן אדם חושב ועמוק, ובאמת עם חרדה שמקרקעת אותך, טוב שפרקת. אתה כותב- ״במיוחד בתקופה האחרונה״, אתה יכול אולי להצביע על טריגר שקרה לפני שכל זה התחיל?