היי

תשובה מעניינת, ללא ספק. 

ברור לי שרבים וטובים מאיתנו ניסו לענות על זה.. אני מניח שדרך מעניינת לגלות את זה באמת היא לשאול ילדים קטנים כיצד הם מגדירים אהבה וכיצד הם מגדירים שנאה, אני בטוח שלא לכולם יש את אותם הסטנדרטים אבל אני מניח שקיימת נקודת אמצע בכל מה שקשור לזה

אתחיל לענות על ההסבר השני, ברור לנו שנפש האדם היא הרבה יותר מורכבת ומסובכת והיא ממש לא שחור ולבן, כמו כן גם הרגשות שנפש האדם מרגישה הינם מאוד מורכבים , אז לדעתי קשה "למדוד" רגש של אדם בעזרת הפרשות של חומרים / הורמונים מהמוח  . אני לא סותר את זה שיש תגובה ביולוגית/ כימית לרגשות שלנו, אבל בגלל שבני אדם הם יצורים מורכבים ושונים אז אני מניח שלא לכולם יש את אותם סטנדרטים לאהבה, כלומר הסיכוי שאנשים שונים ירגישו את אותו הרגש בדיוק שישפיע עליהם בצורה שווה הוא לא סביר, מה גם שאהבה בפני עצמה זה הגדרה ממש ממש מסובכת שקשה מאוד להגדיר , וגם שיש המון סוגים שונים של אהבה.  מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי בצורה מספקת.

בעניין שנאה,  זה קצת לא מתיישב לי על הדעת ברגע שמעלים נושא של שנאה עצמית, כי ברגע שאדם שונא את עצמו זה נותן לו עונג כשונא אבל הוא לא יאהב את זה כי הוא המושא לשנאה, יש פה סוג של סתירה בעיני ... מצד שני זה גם קצת נשמע סביר כי האדם מתענג על לשנוא את עצמו ובאותו הזמן כמושא לשנאה הוא עצבני ושונא את מי ששונא אותו, כלומר את עצמו.  וזה מעצים את השנאה העצמית אני מניח...

בקשר לאהבה, הבנתי את ההגדרה שלך והיא כן נשמעת תואמת את המציאות בעיני אבל בכל אופן על פי דעתי ודעתי בלבד זה עדיין לא מדויק, כי עדיין יש מצבים שבהם יש אהבה חד צדדית או הדדית שבהם האוהב צריך להקריב את עצמו בדרך כזו או אחרת ולוותר על משהו כדי שלצד השני שהוא אוהב כן יהיה יותר טוב וכך למעשה הנאהב יתענג על כך בעוד שהאוהב מקריב מעצמו ואף סובל מכך רק מפני שהוא כל כך אוהב מישהו שמוכן להקריב מעצמו למענו, אם נלך לדוגמה קיצונית אנחנו נראה למשל חייל שקפץ על רימון כדי להציל את החברים שלו שהוא כל כך אוהב, נלך לדוגמה פחות קיצונית ונראה  אדם שעושה בייביסיטר לאחיינים שלו למרות שהוא לא רוצה ושזה תוקע אותו במקום ללכת לעבודה או לעשות משהו שהוא רצה בשביל עצמו רק כי הוא אוהב את אח שלו ומוכן לעשות לו טובה שכזו. וכמובן שיש דוגמאות יותר מורכבות , שאני כמעט בטוח שיצא לנו לחוות בעבר 

בכל מקרה תודה רבה על התשובה!

כפי שאמרת התשובות הן פילוסופיות ומאוד סובייקטיביות וזה באמת מאוד מעניין איך אנשים שונים מפרשים את זה ואין נכון ואין לא נכון.

הזכרת את השנאה העצמית או חוסר האהבה העצמית שכל כך רלוונטית בהקשר של ער'ן והאמת אני חושב שהפרוש שלך נשמע לי מאוד מובן בעיניי.

מצד אחד "אני" שונא את עצמי וזה גורם ל"אני" שלי מין סוג של עונג או תחושה טובה

ומצד שני "עצמי" ( שזה מושא השנאה ) ממש סובל מזה

ופה מגיע הקונפליקט הגדול שמתחולל לנו בנפש וגורם לנו לכל כך הרבה מועקות - הניתוק מהאובייקטיביות הוא מאוד בעייתי - ככה אני חושב.

זה יפה לדון על סוגיות כאלו מפעם לפעם, מעורר מחשבות, מאתגר את השכל ופותח אותנו בפני אחרים - תודה לך זהב טהור . נשמח לשמוע את דעתם של פונים ומתנדבים אחרים

דיונים פילוסופיים עשויים להיות ממש מעניינים, למעשה אני אשמח לדון על נושאים שמעניינים אותי אבל אין לי כל כך איפה.. אני מניח אבל שאפשרי לדון על זה קצת כאן, בעוד שגם צריך לקחת בחשבון את האהבה העצמית והשנאה העצמית ברגע שמדברים על אהבה ושנאה. 

לכן לדעתי שנאה עצמית זה דבר מאוד הרסני שגורר עוד ועוד שנאה עצמית וסוג של "פיעחנו" כאן  למה זה קורה.

זה נחמד לדון על נושאים כאלה ותמיד נחמד לשמוע דעות נוספות, במיוחד בקשר לדברים שלא מדברים עליהם, כמו למשל מהי ההגדרה של אהבה ושנאה

אשמח לקבל ממך הסבר או חידוד למה שאמרת,  לפי דעתך אהבה ושנאה הם לא הפכים, אז אם כך - מה ההפך מאהבה? או מה ההגדרה של ההפך מאהבה? 

זה מעניין לשמוע שאהבה ושנאה יכולים להתקיים במקביל כלפי אותו אדם, יצא לך להרגיש ככה בעבר? יצא לך להכיר מקרה כזה בעבר? (  לא חייב לענות כמובן, זה סתם התעניינות)

הכי מעניין אותי זה המשפט האחרון שאמרת , שהכל פשוט שזה הדדי אבל ברגע שזה לא אז פה מתחיל כל הצער שבעולם  . הכוונה שלך היא שהכל פשוט ברגע שיש אהבה הדדית או שנאה הדדית? והכל נעשה מסובך ומצער ברגע שיש אהבה חד צדדית או שנאה חד צדדית? האם אהבה עצמית או שנאה עצמית הם מוחלטים והדדים? או שמא זה יותר מסובך? 

בכל אופן , דעה מעניינת שיהיה נחמד להמשיך ולדון בה

תודה רבה על התשובה 

היי, אני שמחה שאהבת את התגובה שלי.

נאמנות זה לאו דווקא במישור הרומנטי.

אפשר להיות נאמן לחבר, כאשר אתה בשבילו בטוב וברע, כשהוא באמת צריך אותך. זה אומר לא לשכוח את אותו חבר כאשר תכיר חברים חדשים..

בנוגע לאהבה עצמית, אז כן, זה להקשיב לעצמך, לרצונות שלך, לעשות מה שטוב לך. בקיצור זה להיות נאמן לעצמך ולאחר. 

חידדת את התשובה שלך ,  זאת אומרת שאם אני איהיה במצוקה אז כל מי שאוהב אותי- ישאר איתי ויהיה לצידי בעוד שמי שלא אוהב אותי- לא יהיה שם בשבילי  . הבנתי נכון?

אני אנסה לסבך את זה טיפה, מה אם נקלעתי למצוקה ויש לי חבר שאני אוהב אותו והוא אוהב אותי ( על פי ההגדרה שלך) . נניח שהחבר שלי לא יכול לעזור לי מבלי לפגוע בעצמו, כלומר שאם הוא יעזור לי- הוא בהכרח ניזוק . אבל מנגד, אם הוא היה יכול לעזור לי מבלי להינזק, או לעזור לי ולהינזק נזק "זניח" ( כמו למשל להקדיש לי קצת זמן לטובת מטלה כלשהי  ) אז הוא היה שמח לעזור ולהיות שם בשבילי  . אבל במקרה שלנו מדובר בנזק שאינו זניח , וזה יכול להיות נזק פיזי או ריגשי או כלכלי או כל נזק שאפשר לעלות על  הדעת. האם זה לגיטימי שהוא לא יעזור לי? האם אם הוא לא עוזר לי אז זה אומר שהוא לא אוהב אותי ?( אוהב על פי ההגדרה שלך של אהבה, כלומר נאמנות)

אדם שנאמן לעצמו ואוהב את עצמו, הוא קודם כל יחשוב על טובתו האישית ועל האינטרסים שלו לפני שהןא חןשב על אחרים? שעושה מה שבא לו מבלי להתחשב באחר? או דווקא אדם שנאמן לעצמו זה אדם שנעים גם לסביבה שלו ושיודע טוב מאוד את מי הוא אוהב ואת האינטרסים של מי הוא שם מעל  האינטרסים שלו?

הגענו לנקודות מאוד מעניינות , תודה לך!

בגדול, הבנת נכון. מי שאוהב אותי ישאר איתי...

אני לא אומרת שתמיד תמיד נוכל לעזור לאותו אדם שזקוק לעזרה (יש כל מיני עזרות: כלכלית, פיזית, נפשית או סתם לעשות טובה לבנאדם) אז יש דברים שנוכל לסייע ויש דברים שלא. לפעמים רק אנשי מקצוע למיניהם יוכלו לעזור, אבל עצם זה שאנחנו שם בשבילו כדי להקשיב לו ולתמוך זה מספיק בעיניי.

אדם שנאמן לעצמו הוא גם נאמן לאחרים. זו הפרשנות שלי לפחות :)

כשטוב לי ואני אוהב את עצמי, אז יש לי לתת אהבה ואמפתיה גם לאחר.. 

פירוש נהדר! אהבתי 

אם ככה זה מעלה תהייה נוספת, האם אדם שלא אוהב את עצמו ולא נאמן לעצמו, יכול לאהוב אחרים ולהיות נאמן לאחרים? אני אישית חושב שכן אבל זה קשור לדיון אחר

בכל אופן, דעתך מאוד מעניינת , תודה ששיתפת