בעוד שהנסיבות המדויקות להתפתחות של ניוון מקולרי גילי אינן ידועות למדע באופן מוחלט, מחקרים רומזים כי מדובר במחלה שמתפתחת משילוב של גנטיקה וגורמים סביבתיים.

בשנים האחרונות מחקרים מזהים כי תרופות לשיכוך כאב מקבוצת NSAIDs עשויות להפחית את הסיכון לניוון מקולרי גילי, ובעיקר אספירין, שבתכונתו משמש גם כמדלל דם.

מחקר חדש מטאיוואן, שפורסם באוקטובר 2023 בכתב העת Journal of Formosan Medical Association, בחן את הסוגייה במדגם של 36,771 משתמשים קבועים באספירין, לצד 59,569 משתמשים במשככי כאבים נוספי מקבוצת NSAIDs לפרק זמן רצוף של 28 ימים לפחות על רקע מחלות ומצבים כרוניים שונים, בהשוואה לקבוצות ביקורת. בתחילת המחקר היו כל הנבדקים לפחות בגיל 50. המחקר מצא כי במעקב שנמשך תשע שנים, מטופלים באספירין היו בסיכון נמוך ב-34% לפתח ניוון מקולרי גילי בהשוואה לאחרים. מטופלים באספירין ללא מחלות קרדיו וסקולאריות היו בסיכוי נמוך ב-38% לניוון מקולרי גילי, ואילו מטופלים באספירין למניעה שניונית על רקע אירועים קרדיו וסקולאריים קודמים כמו התקף לב או שבץ מוחי היו בסיכוי נמוך ב-30% לניוון מקולרי גילי. גם שימוש במשככי כאבים אחרים מקבוצת NSAIDs היה קשור בירידה של 17% בסיכון לניוון מקולרי גילי – אם כי ממצא זה היה מוגבל רק לנבדקים שלא היו מאובחנים במקביל עם דלקת מפרקים (ארתריטיס). החוקרים מסבירים כי ייתכן שקיים מנגנון המשפיע על תפקוד המערכת החיסונית בדלקות מפרקים אשר מנטרל את השפעתן המועילה של תרופות אלה, ומעודד תהליך ניווני בתאי המקולה ברשתית.

גם במחקר אמריקאי שפורסם באפריל 2018 בכתב העת American Journal of Ophthalmology, בוצעה בדיקה דומה במדגם שכלל 51,371 גברים, ונמצא כי במעקב שנמשך בממוצע 7.4 שנים, שימוש ממושך במשככי כאבים מקבוצת NSAIDs היה קשור בירידה של 31% בסיכון להתקדמות של ניוון מקולרי גילי לשלב הרטוב של המחלה המתבטא בכלי דם פתולוגיים ברשתית העין. מחקר זה גם מצא ירידה בסיכון לניוון מקולרי יבש, השלב המוקדם של המחלה המאופיין במשקעי 'דרוזן' בעיניים – ירידה של 18% אצל המשתמשים באספירין וירידה של 21% אצל המשתמשים במשככי כאבים אחרים מקבוצת NSAIDs, אם כי קשר זה זוהה רק למי שנטלו את התרופות לפרק זמן מוגבל, ולא תועד בקרב משתמשים קבועים בתרופות הללו לאורך זמן.

במחקר אמריקאי נוסף בקרב 88,481 מורים ממדינת קליפורניה, שממצאיו פורסמו ביולי 2021 בכתב העת Drugs & Aging, נמצא כי במעקב שנמשך בממוצע 6.3 שנים, נטילת אספירין במינון נמוך מפחיתה ב-19% את הסיכון לניוון מקולרי גילי, ונטילה של תרופות NSAIDs ממשפחת 'מעכבי האנזים COX-2' ("קוקסיבים") שמשמשות בין השאר לטיפול בדלקות אורתופדיות – מפחיתה אפילו ב-55% את הסיכון למחלה.

חשוב לציין כי הקשר בין תרופות מקבוצת NSAIDs לבין ניוון מקולרי גילי איננו חד משמעי, ויש עבודות מהעבר שלא זיהו השפעה חיובית של התרופות על הסיכון למחלה. כך, למשל, כשהנושא נבדק על בסיס נתוני "מחקר האחיות" – מחקר מעקב נרחב  בארה"ב, כפי שפורסם בדצמבר 2009 בכתב העת Ophthalmology – לא נמצאה השפעה לנטילת אספירין במינון נמוך על האבחון של ניוון מקולרי גילי. בדיקת השפעות האספירין על מניעת ניוון מקולרי גילי במחקר מעקב נרחב בקרב רופאים גברים בארה"ב, שממצאיו פורסמו עוד באוגוסט 2001 בכתב העת Archives of Ophthalmology, גם לא העלתה ממצאים חד משמעיים, אם כי נרמז לאפשרות של השפעה שכזו, שנדרש לפי החוקרים להוסיף ולבחון אותה לעומק.

הפחתת דלקתיות

מספר מנגנונים ביולוגיים עשויים להסביר קשר אפשרי בין אספירין ותרופות נוספות מקבוצת NSAIDs לבין ירידה בסיכון של ניוון מקולרי גילי.

בעוד שאנזימים מקבוצתCOX  מעורבים בתהליכים דלקתיים בגוף, תרופות מקבוצת NSAIDs מעכבות אנזימים אלה באופן גורף או סלקטיבי, ובכך מפחיתות דלקתיות – בין השאר גם ברשתית העין. יש מחקרים שכבר זיהו בשנים האחרונות פעילות של אנזימים מקבוצת COX בעיניים, בין השאר בקרום (ממברנה) של כלי דם במקולה.

מחקרים בעבר גם מצאו כי תרופות ה-NSAIDs משפיעות על עיכוב חלבונים נוספים מתווכי דלקת שנקשרו בעבודות לניוון מקולרי גילי, אשר בשנים האחרונות אף פותחו מספר תרופות ביולוגיות למחלות דלקתיות כרוניות שפועלות לחסימת חלק מחלבונים אלה.

המחקרים לא מצדיקים המלצה להשתמש באספירין או ב-NSAIDs למניעת ניוון מקולרי גילי – וזאת במיוחד לאור הסיכונים בנטילת התרופות, בהם הסיכון לדימומים. יחד עם זאת, ייתכן שמי שכבר נוטל את אספירין NSAIDs מסיבה אחרת בהמלצת רופא, מרוויח ממנה תועלת נוספת.