בס"ד

עוד מעט שבת.

ואני פשוט כמו פצצת עצבים מתקתקת.

כל דבר שאמא אומרת פשוט מעיף אותי למאתים אחוז עצבים וזה קשה, הנוכחות שלה בכללי קשה לי.

אני גם עייפה ולא ישנתי הרבה מאוד זמן בחדר שלי ואיכשהו יוצא שכל הזמן אני נזרקת על הספה וזה מעצבן אותה,

ואז מעצבן אותי שהיא לא מבינה שאני לא מצליחה לישון בחדר. וזה לופ.

לפעמים באמת בא לי להכניס לה מכות חחח

נשמע שאני בן אדם אלים, אבל גם ברגעי הכי הכי קשים אפילו לא הצלחתי לדבר. בטח לא מולה.

ודווקא בתקופה האחרונה אני כן קצת מנסה להסביר לה שהיא לא מבינה אותי וכל מה שהיא אומרת זה שאני קוראת לה "משוגעת".

כי היא באמצ משתגעת ונכנסת לעאמוק, אבל זה לא משנה.

עוד משהו ברשימת הדברים שקשה לי איתם זה המשך זמן שאנחנו חולקות אותה טריטוריה ובטח ובטח כשהיא נכנסת לי לפרטיות.

אני עייפה, בא לי כבר את הבית שלי. ואני צריכה שקט.

פשוט שקט.

מה שבטוח זה שבשלושה שבועות הקרובים בטוח לא יהיה שקט.

ובכל הכאב ראש של מידת הכעס, התקופה האחרונה בבית מקשה עליי מאוד רוחנית ולא מצליחב לשחרר. להפך- כועסת על צמי שאני מסכימה לחרא הזה לקרות.

שבת שלום