אנחנו נוהגים לשאול.

ואנחנו רגילים לענות ש...  "עבדים היינו לפרעה במצרים" וגם להגיד בקול רם את עשרת המכות ולחפש את האפיקומן או להחביא אותו בעצמנו.

אנחנו חושבים על כל מה שהשתנה לנו, וחוששים שעוד דברים יתחילו להשתנות לנו, אז אנחנו מדפדפים קדימה בהגדה, ומביטים על התמונה של בני ישראל החוצים בבטחה את ים סוף, צועדים בעקבותיו של משה שחצה אותו עבורם לשניים.

אנחנו מחפשים את הסדר, את המקום המנחם שיכול להקנות לנו מעט יציבות, מחפשים  בתוכנו את מה שנראה בלתי אפשרי למצוא בחוץ, את מה שיכול להחזיר לנו את שאבד לנו. מחפשים את ההגדה הפנימית שלנו.

אין לנו שליטה על מה שנשתנה, אבל יש לנו את השליטה על עצמנו וזה הרבה, יש לנו את השליטה על המחשבות שלנו, ועל הפעולות שלנו. והיא יכולה לברוא למעננו עולם חדש ומגוון. אנחנו יכולים לחשוב על תשובות לשאלות כמו  "מה נשתנה אצלי, מה אני רוצה לשמר, מה אני רוצה לשנות". השאלות האלה יכולות לשרטט לנו את המציאות שאנחנו יכולים לייצר עבורנו בתקופה הזאת. עצם חיפוש התשובה לקושיות כאלה הוא לפעמים המענה שיכול לאפשר לנו להישאר בלילה הזה מסובין. מסובין עם עצמנו ועם מחשבותינו, מסובין עם מי שקרוב אלינו, ועם מה שניתק מאיתנו. מסובין בלבבותינו עם אחינו החטופים, ומייחלים לחזרתם.

יצאתי ליפני חצי שנה, אבל ממש קשה לי, אני לא רוצה לחזור לשם, זה מקום נוראי

אני לא יודעת כבר מה לעשות עם אצמי, המחשבות אוכלות אותי, אני לא מצליחה להיתרכז, לעשות שיעורי בית, לדבר עם חברים

יש לי דיכאון ואני על הספקטרום האוטיסטי

אני פשוט רוצה להיות כמו כולם, נימעס לי להיות שונה, כל יום ליבכות, לנשןת לתקשר ולא להצליח די אני עייפה מזה

אני לא עשיתי לעצמי כלום 9 חודשים אבל ניראלי עוד מעט זה יהפוך ל 0

אני ממש רוצה למות ולא יודעת מה לעשות, אין לי פסיכולוג, הם מטגררים אותי, יש לי פסיכיאטרית אבל זה לא עוזר,אני כל הזמן ניזכרת בטראומה שעברתי ולא מצליח להוציא את זה מהראש

החבר הכי טוב שלי לשעבר שהיינו בקשר למשך 7 שנים, ניצל אותי שנה שעברה וניסה להקליט אותי כנכנסתי לשירותים בבית שלו אחרי שהוא הפציר בי להיכנס להשתין שזה היה כבר מוזר בעצמו. זה היה בגידה ככ נוראית באמון שלי ואני שואל את זה; זו הטרדה מינית? ואם זה בסדר שאפילו שעברה שנה, אני עדיין מרגיש לפעמים ממש רע בפתאומיות או שזה מכה בי שוב העובדה שנוצלתי ואני נהיה מוצף? רק רוצה לדעת אם זה נורמלי ואם לא אז לשמור לעצמי פשוט?

טוב. יותר טוב. אבודה בעבודה. כל כך עייפה. שקועה בלימודים. ככה שאין לי זמן לטלפון או לכאב פנימי או להסתכל במראה.

כותבתת כאן על משהו שמביך אותי לשתף אנשים בחיי הפרטיים.
הכרתי מישהו. בעצם כבר הכרנו אבל פתאום אחרי הצבא רואה אותו באור אחר. כנערה ביקרתי אותו חשבתי שהוא מוזר. אבל אולי ביקרתי אותו כי איפה שהוא בבסיס אנחנו דומים. גם הוא חווה ילדות די לבד, גם הוא הלך להיות בתפקיד רציני קרבי בצבא, גם הוא השיגי ותחרותי בתחומו אבל בלי האגו הרעיל שיש לי.
גם הוא רגיש אבל שלא כמוני הוא לא מסתיר את זה.
כשהיינו נערים הוא תמיד הסתכל עלי כאילו אני מיוחדת ומעניינת ויפה וזה תמיד עיוות אצלי איזה משהו של דחיה כי הוא לא באמת מכיר אותי ואני לא רואה את עצמי ככה, משמע הוא טועה ומשהו לא בסדר איתו. אבל הפתיע אותי שהוא עדיין מסתכל עלי ככה. לא חשבתי שבגיל הזה מישהו מסתכל ככה על מישהו, בטח לא אחרי השיט של הצבא, חשבתי שאצל כולם כבר השתקעה המרירות הזאת וברור לכל שכולם הם רק בני אדם דפוקים ואין שום סיבה להאדיר מישהו בטח לא מהמין השני.
ויצא שבגלל סיבה מסויימת לא עשה מילואים בכל התקופה האחרונה, וכשהוא אמר את זה הופתעתי מהשמחה שלי ומהמחשבות שהיו פחות או יותר ככה - "כן יופי צריך לשמור עלייך תשאר חמוד אל תפצע ככה."
והייתה לנו שיחה עמוקה שלא תמיד יש לי עם גברים או בכלל ששמה לי מראה מול הפנים ונזכרתי שגם בעבר היינו מדברים ככה ששכחתי מזה לגמרי.
ומביך להגיד אבל בכיתי אחר כך ממה שראיתי במראה הזאת.
מישהו עם טראומות בילדות שמתמודד עם הרגשות שלו במקום לכבות כל דבר שלא מתאים לו, שעושה דברים גדולים אבל אין בו אגו וביקורת רעילים כמו שיש בי.
מישהו שנראה שהתקופה הזאת לא הגיע אליו. לא נהרגו לו. לא לקחו ממנו. הוא לא ראה. הוא לא עשה. הוא לא רואה עבודה רק ככסף ויחסים עם אנשים רק כקידום חברתי. לא מיואש מהעתיד וחייב לחשוב על איך דברים משתבשים ומה הוא יעשה בכל מצב כזה. יש לו חלומות. הוא רוצה לחוות דברים. רוצה לראות עולם. וככה זה להיות צעיר. הוא לא המוזר. אני המוזרה.
הוא אמר לי שהוא ילמד אותי לגלוש שזו בעצם הזמנה להתראות שוב ולשמור על קשר ואמרתי שאני אשמח מתישהו.
אותי בכלל מפחיד לרצות זוגיות, יש עוד אנשים שמראים בי עניין שמתאימים יותר לנראות ולרשימת ההשיגים שלי שלא ממש התלההתי מהרעיון של קשר איתם. אז לא ברור לי למה דווקא חושבת עליו. על השטח אנחנו כל כך שונים, אבל אני יודעת שמבפנים אנחנו דומים וזה שהוא לא מתבייש בזה כמוני ופשוט חיי הכי טוב שמתאפשר כאילו נותן לי איזה תקווה שגם אצלי יכול להיות יותר ככה. ואני יודעת שאני חברה טובה מאוד אבל בת זוג נוראית, ואני מבולבלת ומפחדת כי אני יודעת שאי אפשר לדעת אם זה יעשה טוב או רע אם לא נותנים ניסיון.

לפני שבוע וחצי בערך כתבתי כאן על 2 חברות שחשבתי לנסות לחדש את הקשר איתן ושהיינו אמורות לצאת והן ביטלו אבל הן כתבו שכן הן רוצות להפגש ולדבר כשהן ירגישו טוב ...

עברו כמה ימים וראיתי שלא היה ממש תגובה מהן אז כתבתי להן שאני אשמח לדעת אם הן באמת רוצות לחדש את הקשר כי אני עם פוסט טראומה וקצת קשה לי להיות בחוסר וודאות... והן אמרו שהן רוצות לדבר ולהפגש ושמבחינתן העבר נשאר מאחור...

בחמישי האחרון הן שאלו ממה יש לי פוסט טראומה אז שיתפתי אותן... ואז אמרתי להן שאם הן רוצות לחשוב על זה שוב במהלך הסופש ושגם אם הן יגידו לי שלא אז שהכל בסדר אבל רק שיגידו...

בבוקר כתבתי להן שאם יצא להן לחשוב על זה במהלך הסופש, אחת כתבה שהיא בעבודה ותענה אחרי זה והשניה כתבה לי שאין לה בעיה ובאמת דיברנו בטלפון ואפילו קבענו לצאת בחמישי הקרוב... 

בשעה האחרונה זאת שכתבה שהייתה בעבודה הגיבה וכתבה שיש לה דברים שסותרים אחד את השני ושלמה פתאום אני משתפת אותן ושהן אמרו שהן מרגישות אופציה ב ואמרתי להן שקודם יהיה לי אופציה א (הן הבינו משהו אחר כנראה אבל אני התכוונתי בקטע כזה שקודם שיהיה לי חברים) ...זאת שקבענו לצאת ולהפגש פשוט שינתה את דעתה ברגע... ובקיצור פשוט הטיחו בי דברים שקשורים לפני יותר משנתיים ... והעיקר בהתחלה אמרו שהן משאירות את העבר בצד ושהפוסט טראומה שלי לא קשורה ולא מפריעה...

אני מרגישה כל כך מטומטמת וכל כך מפגרת ופשוט באלי לקבור את עצמי חיה עמוק באדמה!! 

מה חשבתי לעצמי ??? מה ??

אני כולי רועדת מחרדה ופשוט בהלם!!  

באלי פשוט למותת לא יכולהה יותרר !! 

אני כאת מטומטמת ומפגרת שאין לתארר !!! 

 זה "החג שמח" שלי 😞

בגדול אנשים לא פנויים לדבר איתי. אולי גם על זה עלי להודות שבכלל יש לי קשר עם אנשים בריאים שמדי עסוקים עם עבודה ומשפחה להתפנות אלי אבל כך אני לא מרגישה. די מרחמת על עצמי עם המגבלות שלי. יש תקופות שאני מתגאה ב שהספקתי למרות נסיבות חיי ומגבלות של חיי אבל נכון לעכשיו אני לא חשה כך בכלל. חשה מטרד ועול על כל אלה שמעיזים להיות איתי בקשר. ממש על סף דמעות. אנא חבקו אותי. אני זקוקה. תודה. 

יש לי חברה שסובלת ממחשבות קשות על אובדנות ופגיעה עצמית, היא הייתה פוגעת בעצמה בעבר ולפעמים רחוקות עדיין עושה את זה,

היא גם לא מטופלת ומפחדת בטירוף ללכת לטיפול

היא רוצה לפגוע בעצמה שוב (לא מבחינה אובדנית) אבל מפחדת שיראו

מה הייתם אומרים במקומי?

אני אצל אמא שלי מאז יום שישי, ומאז שהגעתי אליה לא יצאתי מהבית. אני מרגישה כבר רע. מתחרפנת. לא יודעת אם יפתחו מקומות מחר בצאת החג. אני לא יודעת גם איך לברר. עכשיו מאוחר מידיי. הכל סגור. הזמנו היום מנאפיס. לא נשאר מה לאכול. בלית ברירה אם פיצה האט יהיו פתוחים מחר אני אזמין. לא יודעת איך אמא שלי במצב טוב. היא בכלל לא יוצאת מהבית. אחרי תקופה שהסתגרתי איבדתי את השפיות ואחרי זה היה לי קשה לצאת. כרגע בחדר, על המיטה. מוצפת במחשבות. מחכה שיתפנה המטבח כדי לאכול מנאפיס. לצערי כשאני אצל אמא שלי זה או לישון או לשמוע מוזיקה או לאכול. גם תחבורה ציבורית אין עד מחר בערב. הייתי אולי חוזרת או משהו לנתניה אבל זה רק מוניות ואין לי כסף. מצידי הייתי אוכלת עכשיו והולכת לישון. מה יש לי כבר מה לעשות. טוב שלא נשארתי אצל אמא שלי גם בחול המועד.

היהדות היא הדת הכי מוסרית ורוחנית, והראשונה שהביאה לעולם את המוסר ואת המונותיאיזם. היא גם עברה את הצרות הכי קשות בהיסטוריה ושרדה אותן יפה. התנ"ך הוא הספר הכי טוב בעולם מבחינה ספרותית. התורה מכילה את כל האפשרויות הספרותיות והאנושיות. ארץ ישראל נמצאת במרכז העולם בין שלוש יבשות. יש בה אקלים טוב, אור מיוחד, טבע אנושי ויפה וחקלאות טובה מאוד עם הרבה דברים מתוקים. השפה העברית הרמונית ואמתית. היא לא מתעכבת על אופי אלא מתרכזת באמירת הדברים כמו שהם במשמעותם האמתית, והמשחק המוזיקלי בה חיצוני בין הצורות ולא בתוך המלה. "התקווה" הוא המנון מאוד יפה, שבניגוד להמנונים אחרים עוסק פחות בגאווה ויותר בתקווה נוגה. אמריקה המעצמה הגדולה והעשירה בצד האחר של העולם אוהבת במיוחד את ישראל ועוזרת לה, ובה מדברים אנגלית שגם היא שפה אונומטופאית ויפה ומשמשת כבינלאומית. מדינתנו חלשה כי היא חדשה, אבל אני מאמין שבעתיד יבואו הרבה יהודים מהגולה לישראל וישפרו אותה. אנחנו ארץ קטנה ומוקפת אויבים, אבל הצבא שלנו מאוד חזק ומגן עלינו.

אני יהודי ישראלי, רוחני מאוד ומוסרי מאוד ובעל חשיבה מופשטת. יש לי משפחה מכובדת, סבי היה ראשון הצנחנים ודודתי הייתה כמה זמן רקטור האוניברסיטה העברית. אני כותב המון שירים בכל הנושאים, שר מיוחד ומורכב וממציא רעיונות מורכבים בתחומים שונים. עיקר העיסוק שלי כתיבה וכל הקשור למלים. אני מאמין שמלים הן הדבר הכי מופשט, שמבטא את המשמעות באופן הכי פחות אמצעי. אני יוצר פרויקטים חשובים כמו בינה מלאכותית, תיאוריה פילוסופית קיומית ושפה מדעית מדויקת. אהבתי באהבה אדירה שאין לתאר אשת מקצוע, ועברתי את התהליכים הנפשיים הכי חשובים ומיוחדים שיש כדי לשפר את העולם. אני מחפש דרכי תקשורת חכמות, מעניינות ויפות. אני גר במקום נהדר, ובו יש לי בת זוג נהדרת שהיא תמיד שקטה ועדינה ולא עושה רע לאיש.