הפרעות אכילה

כמוניהפרעות אכילהמדריכיםתסמונת אכילה לילית

תסמונת אכילה לילית

זוללים אחרי ארוחת הערב? מתעוררים משינה וחייבים לאכול כדי להירדם? ריכזנו כל מה שצריך לדעת על סינדרום אכילה לילית

מאת דן אבן
תגובות 0

(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

עוד בשנת 1955 התפרסם בספרות הרפואית הדיווח הראשון על 'סינדרום אכילת לילה', כשתואר בארה"ב בקרב נשים שסבלו מהשמנת יתר, פיתחו נדודי שינה ומצאו עצמן נכנעות להתקפי זלילה ליליים ולאנורקסיה של בוקר.

 

חלפו מספר עשורים, ובמאי 2013, נכללה אכילת לילה לראשונה כהפרעה פסיכיאטרית מוכרת במהדורה החמישית והעדכנית של ספר האבחנות DSM של איגוד הפסיכיאטרים האמריקאי (APA), תחת קטגוריה של "הפרעות אכילה והאכלה ספציפיות אחרות", לצד אנורקסיה לא טיפוסית (ללא משקל נמוך), בולימיה מוגבלת בזמן/בתדירות נמוכה, התקפים קצרים של אכילה מהירה ו-Purging המבטאת בטיהור תכוף של הגוף ממזון.

 

לאחרונה, על רקע ההכרה מצד הממסד הרפואי, מתפרסמות עבודות המצביעות על כך שתסמונת האכילה הלילית שנחשבה לשולית היא למעשה מצוקה נרחבת, ואנשים רבים ובייחוד אלו המתמודדים עם בעיות השמנה והפרעות שינה, נמצאים בסיכון להתקפי אכילה ליליים בלתי נשלטים שעלולים להשפיע לרעה על מצב הרוח והתפקוד.

 

התסמינים של תסמונת אכילה לילית

 

תסמונת אכילה לילית המכונה (NES (Night Eating Syndrome, מתוארת כהפרעה המתבטאת באפיזודות חוזרות של אכילה בלילה, לאחר ארוחת הערב או לאחר יקיצה משינה באמצע הלילה. ברוב המקרים נעשית האכילה הלילית במצב של ערנות מלאה, אולם תועדו בספרות הרפואית גם מצבים של אכילה לילית במצב של ערנות חלקית בלבד, מבלי שהמטופל מודע לכך שאכל (הליכה ואכילה מתוך שינה). כמו כן תועדה הפרעה נפרדת בספרות הרפואית - הפרעת אכילה הקשורה בהפרעת שינה המכונה (SRED (Sleep Related Eating Disorder המתבטאת בדחפים שברובם בלתי מודעים של זלילה מהירה באמצע הלילה.

 

הקריטריונים לאבחון תסמונת אכילה לילית, כפי שנוסחו והתקבלו בכנס הבינלאומי הראשון לאכילה לילית שנערך באפריל 2008 במיניאפוליס, כוללים: דפוס יומיומי של אכילת יתר בערב ו/או בלילה המתבטאת בצריכה של לפחות 25% מכמות הקלוריות היומית לאחר ארוחת ערב או לפחות שתי אפיזודות של זלילה לילית בשבוע; מודעות לזלילה הלילית (אם כי קיימים תיאורים כאמור של אכילה לילית ללא מודעות); לפחות שלושה מהתסמינים הבאים: חוסר חשק לאכול בבוקר - לפחות ארבעה בקרים בשבוע / תשוקה עזה לאכול אחרי ארוחת הערב ו/או במהלך הלילה / אמונה שחייבים לאכול כדי להירדם בלילה או לחזור לישון / נדודי שינה לפחות ארבעה לילות בשבוע / מצב הרוח לרוב דכאוני או מורע בערב; ההפרעה מלווה במצוקה משמעותית או פגיעה בתפקוד; ההפרעה נמשכת שלושה חודשים לפחות; וההפרעה אינה תגובה להתעללות, תופעת לוואי של נטילת תרופות או תסמין של הפרעה פסיכיאטרית אחרת.

 

מספר עבודות העלו כי הסיכון לתופעה גבוה יותר בקרב אנשים הסובלים מסוכרת, השמנת יתר והפרעות פסיכיאטריות נוספות, ובייחוד חרדה והפרעות במצב רוח כגון דיכאון. מחקר מגרמניה שהתפרסם בדצמבר 2012 בקרב 226 חולי סוכרת אבחן 12.4% שסבלו מסינדרום אכילה לילית.

 

מספר עבודות הצביעו בעבר על סיכון מוגבר להתפתחות הפרעת אכילה לילית בקרב אנשים שעוברים ניתוחים לקיצור ומעקף קיבה, ועל שכיחות של כ-8% המפתחים הפרעות אכילה לילית מקרב אלו שעברו ניתוחים כלשהם להצרת קיבה (ניתוחים בריאטריים).

 

הספרות הרפואית נעדרת מחקרים באשר לסוג המזון הנצרך בקרב הסובלים מזלילות ליליות. מחקר שנערך בדרום קוריאה והתפרסם בינואר 2013 בכתב העת Clinical Nutrition Research, והשווה בין 219 מבוגרים בריאים ו-44 סוכרתיים, העלה בין המזונות העיקריים שנוהגים נבדקים לאכול בלילה שלא במצב של היריון: עוגיות וביסקוויטים (20.8% מהבריאים, 12.6% מהסוכרתיים), לחם (22.8% מהבריאים, 29.5% מהסוכרתיים), עוגות אורז הנפוצות בדרום קוריאה (17.6% מהבריאים, 20% מהסוכרתיים), פירות (7.6% מהבריאים, 9.5% מהסוכרתיים), מוצרי חלב (31.3% מהבריאים, 28.4% מהסוכרתיים).

 

(צילום: Shutterstock)

הגורמים לתסמונת

 

הסיבות המובילות אנשים לזלילות ליליות נחקרות עדיין על ידי הקהילה המדעית והרפואית. באפריל 2013 דיווחו חוקרים אמריקאים מהאוניברסיטה לרפואה ומדע באורגון (OHSU) ואוניברסיטת הרווארד, כי מנגנון השעון הביולוגי הפנימי (השעון הצירקאדי, circadian) הוא שאחראי על הגברת תחושת הרעב בשעות הערב ולכיוון הלילה. במחקר שהתפרסם בכתב העת Obesity ונסמך על תצפיות במעבדה בקרב 12 נבדקים בריאים, נמצא כי אותו שעון פנימי מגביר לקראת הערב את התשוקה למזונות מתוקים או מלוחים. תחושת הרעב הנמוכה ביותר בקרב הנבדקים נמדדה בשעה 8:00 בבוקר, ואילו הרעב החזק ביותר הורגש ב-20:00 בערב.

 

חוקרים מקנדה דיווחו ביוני 2012 בכתב העת Obesity reviews כי הקשר בין השעון הביולוגי הפנימי לסינדרום אכילה לילית מוביל גם לחיזוק הקשר עם השמנת יתר, שכן עבודות כבר מצאו בעבר קשר בין מוטציות בגנים האחראיים לשעון הביולוגי הפנימי לבין סיכון מוגבר לפתח השמנת יתר כרונית.

 

במחקר שהתפרסם בדצמבר 2013 בכתב העת Eating Behaviors דיווחו חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת מיזורי-קנזס סיטי כי קיימים דפוסים שונים של פעילות מוחית המאפיינים אנשים עם תסמונת אכילה לילית. לפי סריקות מוח במכשיר MRI תפקודי התברר כי בקרב הסובלים מהתסמונת קיימת פעילות חריגה בארבעה אזורים: fusiform gyrus, inferior frontal gyrus, אזורIPL שבמעטפת המוח והצרבלום- המכונה גם 'המוח הקטן' האחראי בין השאר על מוטוריקה וקואורדינציה.

 

אבחון התסמונת

 

אבחון תסמונת אכילה לילית השתכלל בשנים האחרונות עם פיתוח שאלון ייחודי בשם NEQ - Night Eating Questionnaire. במהדורתו העדכנית (נכון ליוני 2014) מורכב השאלון מ-14 שאלות, כשלרבות מהן מותאמות תשובות בסולם שבין 0 (כלל לא) ל-4 (מאוד). בין השאלות המופיעות בשאלון: כמה רעב אתה בדרך כלל בשעות הבוקר? באיזו שעה אתה לרוב אוכל בפעם הראשונה ביום? האם יש לך תשוקה (craving) לאכול חטיפים אחרי ארוחת ערב ולפני השינה? וכמה מהמזון היומי אתה נוהג לאכול לאחר ארוחת הערב? 

 

בישראל תורגם השאלון ועבר תיקוף על ידי צוות חוקרים מאוניברסיטת חיפה, המרכז הרפואי רמב"ם, מכללת עמק יזרעאל ואוניברסיטת פנסילבניה בארה"ב, כפי שדווח במאמר משנת 2014 בכתב העת המקצועי של איגוד הפסיכיאטרים הישראלי. במרפאה להפרעות אכילה ברמב"ם מתקיים כיום מחקר בינלאומי גדול לאבחון וטיפול בתסמונת אכילה לילית.

 

לשאלון המלא המאפשר לאבחן את תסמונת האכילה הלילית 

 

תסמונת אכילה לילית שנעשית שלא במודע, המשיקה להפרעת SRED, מלווה לעתים בהפרעות שינה שניתנות לאבחון במעבדות שינה. בשנת 1986 דווח כתב העת British Medical Journal על התיעוד הראשון של בן 37 שאובחן עם אכילה לילית, ועבר מבדק במעבדת שינה במשך שישה לילות רצופים, במהלכם נמנו אצלו לא פחות מ-28 אירועים של זלילה לא מודעת בלילה שרובם המכריע (90%) התרחשו בשלב שנת REM (הקרויה גם 'שנת חלום' ומאופיינת בגלי מוח מהירים הקיימים גם בערנות).

 

  ברוב המקרים נעשית האכילה הלילית במצב של ערנות מלאה (צילום: Shutterstock)

 

שכיחות התסמונת

 

בארה"ב המתמודדת בעשורים האחרונים עם היקפים נרחבים של השמנת יתר, מוערך כי 1.5% מהאוכלוסייה הכללית סובלים מתסמונת אכילת לילה. מחקר אמריקאי שהתפרסם באפריל 2005 בכתב העת International Journal of Eating Disorders אמד את שכיחות התסמונת בקרב 1.6% מתוך מדגם של 1,341 נשים בוגרות צעירות.

 

מחקר אמריקאי שנערך בעשר אוניברסיטאות בקרב 1,636 סטודנטים בגילי 26-18, והתפרסם בינואר 2014 בכתב העת Journal of Adolescent Health, העלה שיעור של 4.2% הסובלים מהתסמונת, שירד ל-2.9% כשהוצאו מהקבוצה אלו שאובחנו עם התקפים כלליים של אכילה מהירה (binge eating).

 

בבריטניה, מדגם בקרב 144 אנשים עם השמנת יתר (מדד השמנה BMI - 46.9 בממוצע) שהתפרסם בנובמבר 2013 בכתב העת Sleep Medicine העלה כי 2.8% סובלים מהתסמונת.

 

מחקר שבדי, שהתפרסם במאי 2009 בכתב העת Obesity, שבוצע במדגם גדול של 21,741 המשתתפים במחקר מעקב נרחב לתאומים, דיווח כי 4.3% מהגברים ו-3.4% מהנשים סובלים מהתופעה, ומקרב האנשים עם השמנת יתר סבלו ממנה 8.4% מהגברים ו-7.5% מהנשים.

 

בגרמניה העריך מחקר שהתפרסם במאי 2014 בכתב העת PLOS ONE על סמך מדגם של 2,460 נבדקים בגילי 92-14 כי 1.1% סובלים מתסמונת אכילה לילית. בנוסף, 6.2% מהנבדקים דיווחו כי הם צורכים יותר מ-25% מכמות הקלוריות היומית אחרי ארוחת הערב.

 

בישראל לא בוצע מחקר לאמוד את שכיחות תסמונת אכילה לילית, כפי שמאובחנת על סמך השאלון, אולם בסקר הבריאות והתזונה של משרד הבריאות (מב"ת) באוכלוסייה הבוגרת, שבוצע בשנים 2001-1999 בקרב 3,246 בוגרים בגילי 64-25, 30.6% דיווחו על אכילת חטיפים בלילה בהיקף כלשהו, 27.7% מהיהודים ו-38.9% מהאוכלוסייה הערבית. שחזורי מזון שבוצעו לנבדקים העלו כי האחוז הממוצע של הצריכה הקלורית בלילה בקרב הישראלים עמדה על 4.7%, וירדה מ-6.2% בגילי 29-25 ל-2.4% בגילי 64-60. בדיווח לפי שעות אכילה, בין השעות 22:00 ל-1:00 בלילה דיווחו 7.3% מהנבדקים כי הם נוהגים לאכול, 7% מהיהודים ו-8.6% מהערבים, ואילו באמצע הלילה, בין 1:00 ל-4:00 דיווחו 0.6% מהנבדקים כי הם נוהגים לאכול, 0.7% מהיהודים ו-0.3% מהערבים, ובין 4:00 ל-7:00 בבוקר דיווחו כי הם אוכלים 4.9% מהנבדקים, 5.45 מהיהודים ו-2.7% מהערבים.

 

הטיפולים לתסמונת

 

עדויות מהספרות הרפואית מצביעות על יעילותם של מספר טיפולים בהתמודדות עם תסמונת אכילה לילית. בין השאר נמצא כי תרופות פסיכיאטריות ממשפחת SSRI (מעכבי ספיגה מחדש של סרוטונין), הנמצאות בשימוש נרחב בקרב הסובלים מדיכאון וחרדה, מסייעות לשלוט בהתקפי אכילה לילית. בתיעוד ראשון לטיפול תרופתי בתסמונת, דיווחו חוקרים מיפן במאי 2003 בכתב העת International Clinical Psychopharmacology כי טיפול בתרופות SSRI בקרב ארבעה הסובלים מתסמונת אכילה לילית הוביל להפחתת התקפי הזלילה. בהמשך התפרסמו עבודות רבות, בייחוד על יעילות לטיפול בתרופות המכילות את החומר הפעיל סרטליין (Sertraline) מקבוצת ה-SSRI.

 

כמו כן קיימות ראיות לכך שטיפול משולב התנהגותי-קוגניטיבי (CBT, Cognitive Behavioral Therapy) תורם אף הוא לטיפול בהפרעת אכילה לילית. מחקר ראשון שהצביע על יעילות לשיטה התפרסם בשנת 2010 בכתב העת American Journal of Psychotherapy. הטיפול בשיטה זו מבקש לטפל בהתנהגות הבעייתית של זלילות ליליות ולערער על דפוסי חשיבה המלווים את ההפרעה, ובייחוד המחשבה כי "אם לא אוכל, לא אצליח להירדם". המחקר העלה כי טיפול קוגניטיבי-התנהגותי שהוגבל ל-10 מפגשים במשך 12 שבועות הצליח להפחית את צריכת הקלוריות הממוצעת בלילות בקרב 25 נבדקים מ-35% מתצרוכת הקלוריות היומית ל-25% (אף שגם רמה זו נחשבת עדיין לבעייתית) והפחית את מספר התקפי הזלילה בשבוע בקרב הנבדקים מ-8.7 ל-2.6 בממוצע. עבודות נוספות תומכות בשנים האחרונות בממצאים על יעילות הטיפול הקוגניטיבי-התנהגותי התחום בזמן כנגד התסמונת.

 

מספר בודד של מחקרים מצביע על יעילות אפשרית לסיוע בטיפול בתסמונת גם לטיפול התנהגותי הניתן לרוב לסובלים מהפרעות דיכאון וחרדה וכן לטיפול באמצעות טכניקה להרפיית שרירי הגוף (PMR, Progressive Muscle Relaxation) שהוביל לפי עבודה משנת 2002 לירידה בלילות בהיפרפגיה (רעב מוגזם) ולעלייה בתחושת הרעב בבוקר. טיפול באמצעות חשיפה לאור (פוטותרפיה, Phototherapy) המבוצע באמצעות חשיפה מבוקרת לקופסת אור ומוכר כיום גם כטיפול בדיכאון עונתי, נמצא אף הוא יעיל בשני תיאורי מקרה של חולים הסובלים מתסמונת אכילה לילית. בפברואר 2012 דווח בכתב העת Journal of clinical Psychopharmacology תיאור מקרה של טיפול מוצלח בבת 54 שסבלה מתסמונת אכילה לילית בתרופה האנטי אפליפטית 'טופירמאט'.

 

קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: