כמוניבלוגיםשיר השריריםשתי סיבות לאכילה

שתי סיבות לאכילה

12/11/09 13:24
7043 צפיות
שתי סיבות לאכילה


כביולוגית שמנסה לרזות מיום שהיא זוכרת את עצמה, אני לא יכולה שלא להתבונן באכילה כאחת מתופעות הטבע המרתקות של עולמנו. אני מבטיחה להגיע לחלקנו במהלכי האכילה, אבל אנא התאזרו בסבלנות שכן אני רוצה להתחיל דווקא מהסתכלות כוללת.
בשביל לחיות, פיזית, אנחנו צריכים לספק לגוף שלנו שני רכיבים: אויר לנשימה ומזון. בהשוואה בין התנהלויות החמצן והאוכל, נראה ברגע הראשון שהן שונות; נשימת החמצן נראית לא רצונית ואילו האכילה נראית רצונית.


אבל התבוננות יותר מדויקת מראה שבעצם הן עקרונית דומות, לשתיהן חלק רצוני וחלק אוטומטי וההבדל הוא במשך ה"חופש" שאנו מרגישים שהוענק לנו, לנהל את מהלכי הנשימה או האכילה. אם נחליט להפסיק לנשום, מהר מאד הגוף ייכנס להפעלות ואנחנו נתחיל לנשום גם אם ננסה שלא, בעוד שאם נחליט להפסיק לאכול, זה ייקח הרבה יותר זמן עד שנמצא את עצמנו אוכלים למרות החלטתנו שלא לאכול.


לא קשה להבין את ההיגיון האבולוציוני שניתב כך את חיינו. החמצן נמצא באויר שסביבנו, תמיד זמין (או כמעט תמיד) ולא טרחנו להקים לנו מאגרי חמצן פנימיים - לכן אנחנו יכולים/צריכים לנשום כל הזמן. המזון לא תמיד זמין ולכן פיתחנו לו מערכות אגירה וכך אנחנו לא צריכים/יכולים לאכול כל הזמן.


שימו לב לדולפינים, שהם כמונו יונקים ונושמים חמצן מהאויר, אבל חיים במים שם אין אויר זמין...הם מתנהלים עם החמצן כמו שאנחנו עם האוכל, דהיינו באופן יותר רצוני ויכולים להחליט לנשום או שלא לנשום. יש הטוענים כי הם ישנים רק עם חצי מח כל פעם כי אחרת לא יהיה מי שייתן את ההוראה לנשום. דרך אגב, אנחנו לומדים מהדולפינים גם על חתירה במים.
על הדימיון בין הדולפינים ובין היוגים המיומנים בשליטה על הנשימה כבר כתבו רבות...
לא במקרה העלתי את רעיון היוגה בשלב הזה של הרשימה, אני מנסה להראות שבסופו של דבר האבולציה הובילה אותנו לנשימה ולאכילה אוטונומיים עם רק קצת או יותר (חמצן או מזון) חופש לנהל את האספקה על פי רצוננו. מכאן לא יקשה להבין שמי שרוצה לכוון את מידת אכילתו יצטרך לפתח מיומנויות דומות באופיין העקרוני ליוגה והכוללות אסטרטגיה הוליסטית של כלל הגוף.
 
האמת היא, שלא לסמוך לגמרי על רצוננו המודע בניהול אספקת מרכיבי חיינו (חמצן ומזון), הוא שיקול אבולציוני חכם ותומך חיים...או לפחות היה כזה עד לא מזמן, כשהתנועה הפיסית היתה הכרחית לחיים והמזון לא היה מצוי בשפע (ראו למשל את שיפור הבריאות הדרמטי שקרה בקובה בשנות ה-90 של המאה הקודמת, כשלא היה מספיק מזון והתושבים נאלצו לכתת את רגליהם).

אני מנסה להראות כאן שהשפעה, ארוכת טווח, על מידת האכילה שלנו מחייבת הבנת יעדי הגוף ויתרה מזאת, השפעה עליהם תוביל מעצמה ובלי יותר מדי מאמץ!!! להכוונה של מידת האכילה. באמת יכול להיות פשוט...
זה מדהים אותי מחדש, כל יום כמעט, לראות שלמרות שרבים מאיתנו כבר יודעים שדיאטות של "רק להפסיק לאכול" נידונות ברובן לכישלון (קרוב או רחוק) שלא לדבר על הנזקים של הרבה דיאטות...עדיין רק מעטים מאיתנו מפסיקים לנסות זאת שוב ושוב...
מאותה הסיבה גם תרופות הרזיה פופולריות לא ממש מקדמות הרזיה לאורך זמן... אל תשכחו שהמון מידע גנטי מעורב בניהול מימשק האנרגיה בגופנו (~ 25% מהגנים), כך שלעקוף אותו  (למשל להחליט רק על דיאטה דלת קלוריות או לקחת גלולת הרזייה) תהיה משימה מאד קשה בעוד שלהפעיל אותו בחוכמה (למשל להחליט לזוז כל יום) תהיה משימה ברת השגה. 
 
אז איך כדאי לנהל את תזונתנו בחוכמה, למרות שהיא לא ממש רצונית? כדי להימנע מלהסתבך עם אינספור הגנים והתהליכים המנווטים את תזונתנו (ראו למשל מה קורה במח), החלטתי לנסות לתאר את המערך בפשטות ולהתמקד בעיקר בבעיית ההשמנה והבריאות המלווה אותה.

עקרונית אני רוצה לחלק את הסיבות לאכילה לשני ערוצים עיקריים והבעייה שאני רוצה להדגיש היא שהם ערוצים מתחרי יעדים.
ערוץ אחד - מטרתו לספק לגוף את האנרגיה השוטפת לה הוא זקוק, הערוץ השני - מטרתו לאגור שומן לעת צרה בעתיד ואין לו כמעט קשר לצרכים העכשווים. 
לכן, כדי לרזות צריך ל"שכנע" את הגוף שעת הצרה המאיימת חלפה,  אין זה פלא שבמצבי סטרס (הדגשה של עת צרה), אלה הנוטים להשמנה (אבל לא הרזים) משמינים יותר
 
היחס בין שני ערוצי אכילה אלה תלוי במצבנו ובנטיה הגנטית שלנו.
אם הגוף מרגיש/מחליט שאין סיבה לדאגה, הוא יגיב בתחושת שובע ברגע שנאכל את סך האנרגיה המנוצלת מדי יום. את זה הראו כשנתנו לאנשים לשתות שייקים שערכם הקלורי לא היה ידוע להם והם שתו את אותה כמות קלוריות ממוצעת שהיו רגילים לאכול. חוקרים מאוניברסיטת דיוק הראו שיש קשר בין הערך הקלורי של מזון (סוכר או ממתיק מלאכותי) ובין מידת העונג שהוא משרה כשאוכלים אותו. ראו גם השפעת השובע על פעילות המח והפעלת או אי-הפעלת תחושת הרעב.

הבעייה מתחילה כשיש לגוף סיבה לדאגה (ראו בהמשך על הסיבות האפשריות לדאגת הגוף) ומופעל הערוץ השני לאכילה. כשגופנו דואג ל"מה יהיה מחר?", מעוכבים המנגנונים המפסיקים את האכילה ויתרה מזאת, למרות שכמויות המזון הנאכלות הן מוגברות, מופעלת מדיניות חיסכון באנרגיה ומוגבל הטיפול השוטף בבעיות הבריאות בגוף. היעד הוא שתישאר כמה שיותר אנרגיה לאגירה גם על חשבון צרכי הגוף השוטפים. אכילת היתר היא הקשורה עם בעיות הסינדרום המטבולי ולא עודף המשקל עצמו. 

אסטרטגיית חיסכון זו שהתפתחה פעם כטקטיקה זמנית במצב של העדר מזון הפכה בימינו למדיניות קבועה של חסך, שלנוטה להשמנה אין דרך למלא. אני מציעה לתאר את זה כאדם שיש לו הרבה כסף בחסכונות סגורים אבל בחשבון העובר ושב שלו יש מינוס רציני ביותר. יתרה מזאת, אם הוא מפקיד בחשבון העובר ושב כסף, הכסף מועבר אוטומטית לחשבון סגור.

מכאן קל להבין למה שמנים יכולים/רוצים תמיד לאכול עוד, למה הסיבות להפסקת האכילה הן טכניות (נגמר האוכל על השולחן) או למה הם אוכלים מהר (להספיק לאכול כמה שיותר) כאן כמובן אני לא יכולה שלא להמליץ לכולם על תרגיל הקשב לצימוק. כשחושבים על טקטיקת הסרת גבולות האכילה, לא קשה להבין גם למה המלצות על תזונה נכונה לא ממש עוזרות לשמנים (אלא אם הן משולבות בתנועה, ראו בהמשך), וגם למה ההשמנה קשורה בכל כך הרבה מחלות.
זה לא שלהיות שמן הוא גורם עיקרי למחלה, אלא שהפניית כל האנרגיה לאגירה אינה מאפשרת לגוף לפעול לתיקון בעיות הבריאות שצצות. יתרה מזאת, מכאן גם אפשר להבין שהרזייה שלא תלווה בשינוי אסטרטגיית דאגת הגוף לא רק שלא תרפא את השמן אלא אף תחריף את מצבו.
 
הערה למי שאינו נוטה להשמנה - יהיה לכם קשה להבין את ההתנהלות של השמנים, שכן אתם, הלא-שמנים מתנהלים בעיקר על פי ערוץ אכילה אחד (שאין לו ערוץ מתחרה) ולכן אין זאת  בעייה להחליט לאכול נכון או לוותר על עוגות  וממתקים, החלטה שלשמנים היא מאד קשה לביצוע.
הלא-שמנים משלימים בקלות את כל צרכי האנרגיה שלהם, זאת חוויה שהמשמינים (בייחוד בתקופת השמנה) כמעט ולא מכירים...ראו את הסרטון המצחיק שמראה את זה... 
 
הנה כמה סיבות (חוץ מכמובן חוסר מזון) לעורר את דאגת הגוף ולכוונו לצבירת אנרגיה, דהיינו להשמנה:


* חוסר תנועה - מעלה את השאלה של למה לא זזנו? אולי אין מספיק אנרגיה, אז כדאי לאכול. עד למאה הקודמת לא היתה קיימת האופציה שלא צריך לזוז או שאפשר להיות כל היום מול המחשב..
האמת, שהרבה יותר כדאי לזוז...אבל מי רוצה? יודע? רגיל? יכול? הנה כמה הצעות; חשבתם למשל על טילטולים...או אולי על התנועעות...או אולי על הרמת משקולות. כדאי לנסות גם תיפוף...


* עודף אוכל - כשאוכלים, מירב האנרגיה מופנה למערכת העיכול והגוף נשאר חסר אנרגיה גם לזוז וגם להוציא לפועל את צרכיו השוטפים.
האבסורד האבולציוני שנוצר בזמננו כשיש שפע מזון, הוא שהמנגנון שפעם הציל אותנו, פועל היום נגדנו. הרצון לאכול ללא גבול שהיה טוב לטפל במחסור זמני, היה נעצר פעם באופן טבעי כשהמזון היה נגמר...היום המזון לא נגמר במחוזותינו...אף פעם...והמצב מחריף את עצמו כשהוא נגרר לחוסר הפעילות. כדאי לשים לב לייתרונות של צום מיצים או של דיאטת חיים מאד דלת קלוריות ששניהם מפנים המון אנרגיה ממערכת העיכול ובעצם מקלים על דאגת הגוף...


* רקמת השומן "זוכרת" מה היה אגור בה ו"רוצה" את זה חזרה בהזדמנות הראשונה. השפעות מטבוליזם של תאי שומן ש"נלקח" מהם השומן בעקבות הרזייה. לתאי שומן שהידלדלו יש מנגנונים עצמאיים לכוון לאגירה, ואלה לא תמיד מתואמים עם שיקולי הגוף הכלליים.


* חוסר אהבה - על זה נכתבו הרבה מאמרים, הנה אחד על אהבת הורים... ואפילו אני העזתי לכתוב מאמרון...וכמובן אי אפשר שלא לדבר על ספרה המצוין של אורית יוגב "רדו ממני", לאורית יש בלוג כאן...


* חוסר שינה קשור גם הוא להשמנה, אולי גם טמפרטורת גוף נמוכה יותר, ויש כמובן עוד סיבות שבטח אתם יכולים להוסיף...

תקצר היריעה מלדון כאן בכל הנושאים הרלבנטים לכותרת, אבל אתם בוודאי מבינים שלפחות מחצית הרשימות בבלוג שלי מתייחסות אליה...

ראו ברשימה- להשמנה פנים רבות את 7 שעורי ההרזיה שסיכמתי מנסיוני.
אם נחזור ליוגה שאיתה פתחתי את הרשימה, יהיה קל להבין שאני ממליצה לעצור את האכילה דרך ניהול גוף אינטגרטיבי, דומה ליוגה...זה יותר פשוט ממה שזה נראה וגם בעצם כייף, וגם אל תדאגו, לא התכוונתי שתלמדו דווקא יוגה...


דרך אגב, גם הפסיכולוגים שמחו להתייחס למאמרי   Observer, 21(4), April, 2008

 

אני אשמח אם תתרמו מניסיונכם...  

 

 

11 תגובות

אלון-גרוסמן
14/01/10 12:05

יופי של מאמר פותח עיניים.


סוף סוף הסבר מקיף והמחשה מדוע כל כך הרבה לא מצליחים לרדת במשקל.

תודה

אלון

 

שמנה-גם-בראש
22/03/10 16:08
מאמר מעניק ופוקח עיניים, בעיקר מדגיש את השונות והרב סיבתיות לאי הצלחה בתהליך של ירידה במשקל או בלשון העממית "עוד דיאטה" . קצת מופתעת שצום מיצים או דיאטה דלת קלוריות אכן נותנים מנוחה לגוף ול...
מאמר מעניק ופוקח עיניים, בעיקר מדגיש את השונות והרב סיבתיות לאי הצלחה בתהליך של ירידה במשקל או בלשון העממית "עוד דיאטה" .

קצת מופתעת שצום מיצים או דיאטה דלת קלוריות אכן נותנים מנוחה לגוף ולא גורמים ל"מינוס" לגדול ולחסכון להשאר כמות שהוא. או שאולי לא הבנתי ממש את הכוונה.

שמחה שהגעתי לאתר הזה.

תודה !
ד-ר-דינה-ראלט-PhD
22/03/10 16:30
כן, לאכול מעט משחרר הרבה אנרגיה בגופנו...ולכן זה כל כך מבריא. השאלה כמובן איזה מעט? ועל זה אפשר לדון הרבה שכן הרעיון חיב להיות לתמיד!!! חשוב לזכור שכל דבר זמני לא יותיר עקבות לאורך זמן. ...
כן, לאכול מעט משחרר הרבה אנרגיה בגופנו...ולכן זה כל כך מבריא.

השאלה כמובן איזה מעט? ועל זה אפשר לדון הרבה שכן הרעיון חיב להיות לתמיד!!! חשוב לזכור שכל דבר זמני לא יותיר עקבות לאורך זמן.

אני אישית חותרת ליום אחד של צום מיצים בכל שבוע, טרם הצלחתי...
יפה-אפרימי.YAFF
07/04/10 20:17
מאמר מצויין. יש פסקאות שחזרתי וקראתי שוב ושוב וניסיתי להפנים. הבעיה היא שאני לא רואה מה יוצא לי מזה שאני מפנימה, ואני אסביר: בכל פעם שאני קוראת מאמרים בנושאים הנוגעים למחלתי - סכרת, נוירופאתיה, טרשת ...
מאמר מצויין. יש פסקאות שחזרתי וקראתי שוב ושוב וניסיתי להפנים. הבעיה היא שאני לא רואה מה יוצא לי מזה שאני מפנימה, ואני אסביר:

בכל פעם שאני קוראת מאמרים בנושאים הנוגעים למחלתי - סכרת, נוירופאתיה, טרשת עורקים - אני מגלה התפתחויות מדעיות, וכשאני מגיעה

לרופאים השונים, אני  מגלה שהם ממשיכים לדבר אתי כמו שדיברו לפני 30 שנה ואני כבר לא מספרת להם ש"כן, זה נכון דוקטור, אבל קראתי

מאמר שאומר שיש התפתחות בנושא וכו' וכו'"  אז הוא מעלה חיוך שאומר זה שקראת מאמר לא הופך אותך לרופאה ואני יודע מה אני אומר כי

אני זה שלמדתי ויש לי את הידע והנסיון, ואז אני יורדת מהנושא ויותר לא מדברת על כלום ואני מרגישה נכלמת ותקועה אי שם אחורה.

הורי היו רזים ובבית אכלנו בשעות קבועות. אכלנו לאט מאוד (אבי קרא עיתון ואני ספר על בסיס יומי קבוע) ואוכל בריא מאוד מעט בשר, עוף, דגים, והרבה ירקות מבושלים וחיים.אני בת 60, גובהי 152 ושוקלת  היום 94 ק"ג. לפני שנתיים  התחלתי להזריק אינסולין מסוג לנטוס. מאז עליתי בכ-12 ק"ג. כל הרופאים טוענים שלנטוס לא משמין, אבל משום מה הבטן הרכה שהיתה לי הפכה לבטן מוצקה  עם שכבות צלוליטיס (אגב, בבית אבות ש אמי חוסה, האחות הראתה לי זרועות של חוסים חולי סכרת:ביד שהיו מזריקים להם הצטברו שכבות צלוליטיס וכך יצא שאותה יד היתה שמנה מרעותה).

בקיצור, הפנו אותי לדיאטן שנתן לי תפריט שאני עצמי אוכלת כבר שנים וויקטוזה - אינסולין ש"מרזה" אותו אקח במקביל ללנטוס. רופאת הסכרת הבטיחה שאני אראה שאני ארזה בזכות הויקטוזה. השבוע אני אתחיל ובהמשך אדווח. אגב, עברתי 2 צינתורים עם פתיחה של עורק ראשי ועורק נוסף שהיו חסומים כ-100% ומסעף נוסף חסום ב-50% ואותו לא פתחו. מחכים שהחסימה תגיע ל-70% (מישהו יכול לתת לי תשובה? - לי זה נראה מטופש ולא חכם, אבל יכול מאוד להיות שההוראות ה קיימות ב-"כללית" באות לחסוך בסטנט. שמו לי 2 סטנטים וזה מספיק יקר. על כל פנים, עכשיו אני אוכל להתחיל ללכת כי יש לי כבר אויר לנשימה ובזה תולים את עיקר הצלחת הדיאטה. אני חלילה לא מלזלת בהליכה. אני מאמינה בקשר החשוב שבין ספורט ואכילה. אני רק לא מבינה למה עם שמירה אדוקה על דיאטה בת פחות מ-1500קלוריות כל מה שהורדתי משך חודשיים זה רק כ-3 ק"ג . דבר נוסף. הסכרת אצלנו כבר מספר דורות במשפחה וכשגם אני חליתי לפני 20 שני, שקלתי 57 ק"ג ומאז רק שמנתי. מה שאני רוצה, בעצם, לומר לכל הרופאים תפסיקו לומר לי שחליתי בגלל שאני שמנה כי זה לא נכון ותפסיקו להיות סטריאוטיפים, מעצבנים ובעיקר משעממים. תפתיעו אותי תראו לי שאתם מדעיים ונכונים לשנת 2010. תודה על תשומת לבכם ואם יש לכם מה לומר לי ולחדש לי כל האתר הזה יהיה שווה מאוד ומגשים ציפיות. ביי yaff
מקסים-סטארץ
22/04/10 19:27
מאמר מעניין, עם בהחלט מידע רב. מניסיוני בספורט טיפולי, אימון כושר אישי והוראה אגיב. לדעתי בעיית ההשמנה בקרב רוב האוכלוסיה טמונה בהיעדרות רצון אמיתי לשנות את אורח החיים שמקורו בעצלנות כחלק...
מאמר מעניין, עם בהחלט מידע רב. מניסיוני בספורט טיפולי, אימון כושר אישי והוראה אגיב.



לדעתי בעיית ההשמנה בקרב רוב האוכלוסיה טמונה בהיעדרות רצון אמיתי לשנות את אורח החיים שמקורו בעצלנות כחלק מטבע האנושי - לצבור , לצבור, לצבור ועוד לצבור למקרה שלא יהיה.



אני אומר זאת כי האינטרנט מפוצץ במידע שימושי חינמי לגבי אורח חיים בריא. ישנו מגוון ענק של פעילויות גופניות שאפשר לעשות בחינם! טיולים, אתרי טבע, גנים, פארקים, מתקני כושר ציבוריים ועוד... למרות כל האפשרויות, עדיין האדם השמן הממוצע עצלן מדי ובמקום להשקיע מאמצים בפיתרון אמיתי של הבעיה - ספורט ותזונה נכונה, משקיע את מאמציו בכיוון קל יותר - חיפוש אחר המומחה שיביא תרופת פלא או בחיפוש אחר הפתרון הקל כגון דיאטות בזק למיניהן ובעיקר ברחמים עצמיים.



מה אפשר לעשות עם הטבע האנושי להימנע ממאמצים? - זו כבר שאלה פילוסופית.

מה שכן צריך לדעתי לזכור תמיד במחשבה על השאלה הוא -

 

"הדבר החינם היחיד בחיים הוא גבינה במלקודת עכברים"



עד שבן אדם לא ישים לעצמו מטרה - לעזור לעצמו ולכבוש את הגבעה, אף אחד בשום מחיר שבעולם לא יצליח לעשות זאת במקומו.



סטארץ מקסים



 "למקומות שבאמת כדאי להגיע, אין דרכי קיצור!"


ד--ר-פוגלמן-יעקב
22/04/10 20:44
ליפה אפרימי הבה נדבר עובדות ששיכות ל 2010: מצבך דורש טיפול ותוכנית פעולה מידית ודחופה: זאת עקב סוכרת , מחלת לב ,השמנת יתר עם BMI מעל 40, וצרות אחרות שקשורות למחלות אלה שקרוב לודאי קימות ולא&n...
ליפה אפרימי

הבה נדבר עובדות ששיכות ל 2010:

מצבך דורש טיפול ותוכנית פעולה מידית ודחופה: זאת עקב סוכרת , מחלת לב ,השמנת יתר עם BMI מעל 40, וצרות אחרות שקשורות למחלות אלה שקרוב לודאי קימות ולא פרטת. 

להאשים את הרופאים המשעממים ואת ה"כללית"  (למרות שאני עובד ב"לאומית") במצבך זה לא עוזר. 

לדעתי את בעצמך צריכה לקבל מידית שורה של החלטות קשות ואמיצות שיתכן  ונאמרו לך, אך איכשהוא יתכן והחלטת לא להתמודד עימם. ויפה שעה אחת קודם.



ושיהיה לכולנו יום טוב  
עפרה
09/05/10 2:08
  שלום דינה

 

גם לי היתה תחושת בטן מנוגדת לכל הגיון.

היתי צריכה להוריד כ 17 קלו ב...

  שלום דינה

 


גם לי היתה תחושת בטן מנוגדת לכל הגיון.


היתי צריכה להוריד כ 17 קלו במשקל. הורדתי יפה 6 קילו והגוף ניתקע. הדיאטנית נתנה לי סדר אוכל מסודר שכמובן לא יכולתי לעשות אותו במלואו אבל שמרתי על כמות קלוריות שאמרה לי. ספורט כמובן. לאחר ירידה מפתיעה ונעימה (ממוצע כל שבוע 400 גרם) הגוף התחיל לשחק בי. להעלות, להוריד, לא להגיב לספורט. הדיאטנית משכה בכתף ואמרה שלפעמים הגוף נאחז בשומן וכו. כשיצאתי ממנה אמרתי לעצמי שאים זה נכון לא היו אנורקסיות בעולם ולא שלדים רעבים. החלטתי שרעבה אני לא אהיה אבל "אעשה דוקא לגוף" ואוריד כמויות אוכל. כדי לא לבלבל את הגוף אפסיק לשלב זה לעשות ספורט ולבדוק סוכר. מה שאומרים פרה פרה. גיליתי שאני לא צריכה אפילו את הכמויות שהדיאטנית נתנה לי. אני צורכת כל כך מעט מזון, זה ממש לא יאומן. אני כמובן אוכלת את כל אבות המזון ביום אחד אבל בכמויות מזעריות. אני לא נותנת לעצמי להיות רעבה ואים לפעמים אני מרגישה שאני צריכה לאכול יותר אני אוכלת עד שנוח לי. התוצאה קילו בשבוע. בבדיקות דם שנעשו לאחרונה אני פשוט מאוזנת להפליא (חוץ מבלטת התריס הנמוכה) הסוכר בירידה והכל טוב.


אני חושבת שזה בגלל שחילוף החומרים שלי השתנה בעקבות הגיל והפסקת הוסת. הוא כנראה פשוט מגיב אחרת.


אני לא ממליצה לאף אחד מה שעשיתי אבל כן ממליצה לכולם להקשיב לגוף שלהם הוא יודע הכי טוב ויודע גם להגיד לנו מה טוב לו אם אנחנו יודעים להקשיב

עפרה

ד-ר-דינה-ראלט-PhD
09/05/10 6:19
הי עפרה, להקשיב היא עיצה נהדרת...לדעתי אנחנו חיים בתקופה שכל כך הרבה רעש מסביבינו שאת עצמנו אנחנו הרבה פעמים שוכחים.  המשקל שלנו הוא לא רק תוצאה של אוכל ותנועה וההאחזות בשומן שצברנו פעם היא סוג...
הי עפרה,

להקשיב היא עיצה נהדרת...לדעתי אנחנו חיים בתקופה שכל כך הרבה רעש מסביבינו שאת עצמנו אנחנו הרבה פעמים שוכחים.

 המשקל שלנו הוא לא רק תוצאה של אוכל ותנועה וההאחזות בשומן שצברנו פעם היא סוגיה מאד מרתקת... הרבה דברים קשורים עם זה, אצלי למשל הפסקת שתיית חלב השפיעה

http://www.camoni.co.il/?idr=402&pid=2316

אבל יש עוד בטח הרבה גורמים ושווה להקשיב כמו שאת מציעה.
מינרבה1
24/07/10 20:34
אחד הדברים שמקשים, כל יום מחקר חדש מה מותר ומה אסור. לפני מספר ימים קראתי שמומלץ להמנע מאכילת פחמימות, אחר כך קוראים שמוטב להמנע ממוצרי חלב, קיבלתי תזכורת שיש להמעיט באכילת סולניים. אז בעצם מה נ...
אחד הדברים שמקשים, כל יום מחקר חדש מה מותר ומה אסור.



לפני מספר ימים קראתי שמומלץ להמנע מאכילת פחמימות, אחר כך קוראים שמוטב להמנע ממוצרי חלב, קיבלתי תזכורת שיש להמעיט באכילת סולניים.



אז בעצם מה נשאר ?
אלושקה
03/09/11 22:10
שאלה לד"ר, בהמשך למאמר, רשמת כי אם הגוף מרגיש "בשעת צרה" הוא אוגר, האם כל לחץ/סטרס שקיים לנו בחיים יכול להכניס את הגוף למצב אגירה? לדוגמא, בתקופות לחוצות יותר כמו מבחנים ועבודה אני אוכל...
שאלה לד"ר, בהמשך למאמר, רשמת כי אם הגוף מרגיש "בשעת צרה" הוא אוגר, האם כל לחץ/סטרס שקיים לנו בחיים יכול להכניס את הגוף למצב אגירה? לדוגמא, בתקופות לחוצות יותר כמו מבחנים ועבודה אני אוכלת פחות אך תמיד מסיימת אותם עם עוד 2-3 קילו, האם הגוף אוגר יותר או "משחרר" פחות אנרגיה בתקופת לחץ? גם אם "שעת צרה" היא מנטלית ולא פיזית? ואם כן האם דמיון מודרך יכול להפיג לחצים נפשיים וכך גם לעזור לי לא להשמין בתקופות מסוג זה?
ד-ר-דינה-ראלט-PhD
03/09/11 22:14

שלום לאלושקה, כן, אני חושבת שהרבה מצבי סטרס יכולים להוביל את הגוף לאגירה אבל המהלך הוא אישי. זאת אומרת שלא הכל משפיע על כולם אותו דבר. לכן כדאי להשקיע בהתבוננות עצמית ללמוד את מהלכינו ולנסות לתת ...

שלום לאלושקה,

כן, אני חושבת שהרבה מצבי סטרס יכולים להוביל את הגוף לאגירה אבל המהלך הוא אישי. זאת אומרת שלא הכל משפיע על כולם אותו דבר. לכן כדאי להשקיע בהתבוננות עצמית ללמוד את מהלכינו ולנסות לתת לעצמנו תשובה אישית.

קישור:
כינוי:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב:
ד
ד"ר דינה ראלט PhD
מדענית (ביולוגיה של התא) חובבת רשתות תקשורת בגוף ומחוצה לו.  
עוד פוסטים בבלוג: שיר השרירים
ועל צום דופאמין שמעתם? מנסים יום אחד...
יותר ויותר מידע מצטבר על היתרונות של צום חלקי בתזונה, דהיינו לא צריך תמיד לאכול, מספיק למשל שליש מהיממה (8:16) לאכול ו-1...
קראו עוד
למה כדאי לאכול אגוזים ופיסטוקים...
לא מפתיע שאגוזים הם מזון כל כך בריא שכן מתוך הזרע יצמח הצמח אז ברור שהוא מכיל את כל המרכיבים החיוניים לחייים...במהלך שיט...
קראו עוד
לרפא כל (או כמעט כל) חולי
אחרי עשרות שנים שאני חוקרת את בעיותי המטבוליות כמו השמנה וסוכרת2 היתה לי הארה !!! ואני יודעת איך להבריא. פתרונות חלקיים ...
קראו עוד
להרגיש, להרגיש, להרגיש ועוד להרגיש...
איזה מזל שחליתי לפני כחודשיים במחלת לב לא קלה ואף אחד מהרופאים שפניתי אליהם לא ידע איך לעזור לי... אפילו אושפזתי פעמיים....
קראו עוד
לא משמינים מהאוכל ולכן לא מרזים מהדיאטה, אז ממה כן?
בעיית ההשמנה היא מובילה בתקופתנו (בישראל אצל כמחצית מהמבוגרים) ויחד עם זה רבים לא מצליחים לפתור אותה. התמודדות עם ה...
קראו עוד