תודה שרית 🌹 האמת שלא זוכרת שראיתי פוסטים שלך בתקופה שאני כאן, אבל ברור שאם הייתי רואה ומתייחסת, אז הייתי מתכוונת גם אליך 🌿

תודה לך ושמחה שאהבת. כן, אני ציירתי. אני מציירת בשמן על בד. הציור הזה מיולי 2014, מזמן צוק איתן.

קראתי לו "גם השמים בוכים" כי מלחמה זה תמיד עצוב... זה בעצם שמים עם כוכבים.

אז את גם מלאכית וגם מוכשרת!

כמה רגש יש בציור.. איזו אבסטרקציה יפה למצב שהוא כל כך "אפור" וקשה.. ואת משרטטת בקווים עדינים ומריחות שנראות רגועות מצד אחד אבל סוערות מצד שני, כמו השקט שאחרי הסערה. כוכבים, זה מונח לאבידות בנפש..

והכוכבים האלה נופלים.. בחלל ובזמן.. כבר אין להם זמן, הם שם למעלה מנצנצים ומאירים ממרחק רב, אבל את האור הזה אנו רואים, האור הזה, שמכתיב לנו את היום והליל, על אף שהוא על-זמני, הוא לנו מכתיב את הזמן. הכוכבים רחוקים וקרובים כאחד, והם חלק מאיתנו, גם אם הם שונים, גם אם הם תוויים בקורים ומתווספים ומתרחקים.. אותנו הם לא שוכחים.. ומתאמצים להראות עצמם כדי שנזכור.. שהם שם, חושבים עלינו, שומרים עלינו, אוהבים אותנו..

ואמנם אני שואלת, למה בחרת לשים את הציור הזה? כלומר הוא די עצוב.. לאור הפוסט היפה מלא בתקווה ואכפתיות..

תודה רבה לך מקסימה שאת. איך שאת יודעת לכתוב.... חבל על הזמן. כיף לקבל ממך תגובות ובכלל לקרוא אותך.

שאלת למה בחרתי לשים אותו? האמת ששכחתי את התיזמון של הציור והקונוטציה מאז. עכשיו כששאלת אז חיפשתי. קודם פשוט הסתכלתי על הציורים וספונטנית בחרתי בזה. חושבת שהרגשתי פרשנות אחרת. השמים גדולים וכל החברות והחברים כאן בפורום, כמו כוכבים זוהרים במובן החיובי של המילה 💫💫💫 

בסופו של דבר הכל עניין של איך שאת מקשרת את הקונטקסט לציור

הוא יכול להתפרש להמון דרכים

לדוגמה אני ראיתי את זה ככוכבים שכלואים במעין קורים כאלה.. וכאן אנשים הם באמת כוכבים שנתפסו באיזה שהם קורים, והם בולעים את האור שלהם, ולאט לאט מתחילים לאבד תקווה, אבל הם לא מבינים, שגם עם האור שלהם נכבה בעל כורחם, הם עדיין כוכבים. וכשיבינו שהם עדיין כוכבים, ידעו לקרוע את הקור ולצאת ממנו, ולזהור מחדש.

וואי יקרה שאת....💗 ריגשת אותי מאוד מאוד.

תודה לתגובה שלך, היא מאוד נוגעת בי ועושה לי טוב.

ראיתי גם ממתי הפוסט וכמה זמן אני כבר כאן.... ונזכרתי גם בהרבה בנות שהיו כאן וכתבו ואני מקווה שהיום יותר טוב להן....