אנחנו נוהגים לשאול.

ואנחנו רגילים לענות ש...  "עבדים היינו לפרעה במצרים" וגם להגיד בקול רם את עשרת המכות ולחפש את האפיקומן או להחביא אותו בעצמנו.

אנחנו חושבים על כל מה שהשתנה לנו, וחוששים שעוד דברים יתחילו להשתנות לנו, אז אנחנו מדפדפים קדימה בהגדה, ומביטים על התמונה של בני ישראל החוצים בבטחה את ים סוף, צועדים בעקבותיו של משה שחצה אותו עבורם לשניים.

אנחנו מחפשים את הסדר, את המקום המנחם שיכול להקנות לנו מעט יציבות, מחפשים  בתוכנו את מה שנראה בלתי אפשרי למצוא בחוץ, את מה שיכול להחזיר לנו את שאבד לנו. מחפשים את ההגדה הפנימית שלנו.

אין לנו שליטה על מה שנשתנה, אבל יש לנו את השליטה על עצמנו וזה הרבה, יש לנו את השליטה על המחשבות שלנו, ועל הפעולות שלנו. והיא יכולה לברוא למעננו עולם חדש ומגוון. אנחנו יכולים לחשוב על תשובות לשאלות כמו  "מה נשתנה אצלי, מה אני רוצה לשמר, מה אני רוצה לשנות". השאלות האלה יכולות לשרטט לנו את המציאות שאנחנו יכולים לייצר עבורנו בתקופה הזאת. עצם חיפוש התשובה לקושיות כאלה הוא לפעמים המענה שיכול לאפשר לנו להישאר בלילה הזה מסובין. מסובין עם עצמנו ועם מחשבותינו, מסובין עם מי שקרוב אלינו, ועם מה שניתק מאיתנו. מסובין בלבבותינו עם אחינו החטופים, ומייחלים לחזרתם.

אותה חברה שביטלה לי אתמול, ביטלה לי גם היום. ובצורה לא ככ יפה.

היא סמרטוט, מרגישה לא טוב, קשה לה עם החג.

גם אני במצב דומה. מנסה להחזיק מעמד ולא לשקוע.

ואין לי עם מי לקבוע לחג.

החיים שלי זה או אנשים שהם די סבבה בחיים, ואז אין להם מקום בשבילי בשבתות ובחגים,

או אנשים שהם פצועים וקשה להם כמוני ואז אי אפשר באמת להיתמך. רק ברגעים נבחרים.

כך או כך, החג מתקרב לסיומו, אבל יש עוד יומיים.

ועכשיו אני כועסת ופגועה.

זה לא רק מהביטול, זה זה שהיא לא הייתה שם כבר כמה ימים, רגשית, בהתכתבויות.

מה להגיד לעצמי?

כדי להיות יותר בסבבה ולא לשקוע? (תוך הדפוס המוכר שאף אחד לא אוהב אותי ולא אכפת ממני)?

אני ממש רוצה לעבור את החג בלי לשקוע קשות... וכבר יומיים שאני בבית לבד ויש לי עוד יומיים וקשה.....

אני גם כבר אחרי קסאנקס ראשון. לא מחכה לי שבת קלה. אני מאושרת שהבת מגיעה לצהריים מחר אחרי ששלושה חדשים לא ראיתי אותה וחודשיים שלמים גם לא דברתי איתה. קשה לי אפילו לשתף איתכם את מצוקתי. אמת שקשה לי עם כל בני משפחתי גם אחי ואחותי, גם עם בעלי וכל אחד בדרך קצת אחרת גם עם ארבעת ילדי. קשה להביע את זה - גם קשה מאוד להפנים את המחשבה שאחרים לאו דווקא אשמים. אני זאת ש״חולה״  אם יש להם חלק זה שהם לא מקבלים שאני מוגבלת, כל הזמן מציבים לי גבולות, מאשימים אותי ומעט מאוד מתחשבים בי. פסח ואי יכולת להזמין אוכל מוכן ומנחם רק מחריף את המצב. החזיקו גם לי אצבעות. תודה. ערב טוב. 

האם יומולדת זה אמור להיות משהוא משמח?🤔

לא מבינה בכלל למה עושים מיומולדת עסק.

זה יום קשה!! 

רק לחשוב על היולדת ...מסכנה אמא שלי 

27 מדורי גיהנום עד שנולדתי 

ומה... נו נולדתי ...

כמה צער במשך החיים עשיתי...

כמה נזקים.

לראות את ההורים בצער ממה שאני עוברת 

זה עוד יותר מתסכל ומרסק אותי.

אני שבורה מזה שאני ששברתי אותם.

קשה לי לראות ולשמוע את הכאב שלהם בעיניים 

ודבר נוסף 

שכואב לי 

שבגיל 27 אני מתחילה להבין שאני לא מכירה את עצמי בכלל.

אני מתוסכלת 

לא יודעת מי אני 

מה אני רוצה באמת...

אני מחפשת את עצמי ...מחפשת להכיר את עצמי.

אני רק מבינה שזה לא פשוט בכלל!!!!!!

וזה יקח זמן.

אני רק מקווה שזה לא יקח הפעם 27 שנה.

כי אחרת אני עלולה ליפגוש את עצמי שוב בגיל 54

ואז אני כבר לא יזהה את הזקנה הלבנה, מרוטת השיניים, עם צמה מ3 שערות אפורות- שעומדת מולי 😂

הַאִם תּוּכַל לִשְׁלֹל דֵּעָה – שֶׁאַתָּה לֹא מַכִּיר?

כְּדֵי לִשְׁלֹל – הַאִם לֹא צָרִיךְ לִפְנֵי לַעֲרֹךְ תַּחְקִיר?

.

כֵּיצַד אֲנָשִׁים יְכוֹלִים לִשְׁלֹל - אֶת קִיּוּמוֹ שֶׁל אֱלוֹהִים,

אִם לְהַגְדִּיר אוֹתוֹ – הֵם אֵינָם יוֹדְעִים?

.

אֱלֹהִים – הוּא לֹא זֵאוּס,

שֶׁאִם מְעַצְבְּנִים אוֹתוֹ – גּוֹרֵם לְכָאוֹס.

.

אֱלוֹהִים – הוּא בּוֹרֵא עוֹלָם,

הוּא מֻשְׁלָם - וְהָיָה לִפְנֵי כֻּלָּם.

.

כְּדֵי לְהָבִין אֶת גַּדְלוּתוֹ – לֹא מַסְפִּיק לִהְיוֹת פִילוֹסוֹף,

הַפַּעַר בֵּין הָאָדָם לְבוֹרְאוֹ – הוּא אֵינְסוֹף.

.

גַּם אֲנִי כּוֹפֵר – בֶּאֱלֹהִים שֶׁחָשַׁבְתָּ שֶׁבּוֹ אֲנִי מַאֲמִין,

זֵאוּס – הוּא לֹא אָמִין.

.

אֲנִי מַאֲמִין בֶּאֱלוֹהַּ אֵינְסוֹפִי – וְלֹא בְּאֵל דֵּמוֹנִי,

וְאִם תִּלְמַד קְצָת – אוּלַי גַּם אַתָּה תַּאֲמִין כָּמוֹנִי.

.

בְּמַסַּע נֶפֶשׁ קוֹגְנִיטִיבִי – תּוֹהֶה לְעַצְמוֹ אִינְטְרוֹסֶפְּקֶטְפֹבִּי,

מִבֵּין שְׁלַל מַחְשְׁבוֹתָיו – מָה אוֹבְּיֶקְטִיבִי, מָה סוּבְּיֶקְטִיבִי וּמָה בִּכְלָל פִיקְטִיבִי?

.

וְאוּלַי הַהֶבְדֵּל הוּא - שֶׁכֻּלָּם מַאֲמִינִים בְּ'מַשֶּׁהוּ',

וְהַדָּתִיִּים מַאֲמִינִים - שֶׁאֱלֹהִים הוּא 'מִישֶׁהוּ'?