יום השואה יום כל כך כואב, בלתי נתפס הרוע האנושי, השנאה לאדם בגלל מוצאו, לאום, דת. וגם היום אנחנו עדים לאנטישמיות הגואה, לרוע האנושי, לשתיקה של העולם לנוכח חטופים. בעיניי זה מחזק את הצורך שלנו כעם כלאום להתחזק, להתאחד, לאהוב יותר לשפוט פחות. לבוא לכל אדם ואדם בצניעות גדולה, הרי מכל אחד יש מה ללמוד ולהכיר. אז באמת מאחלת שלפחות למען אותם קדושים שמתו בשואה, שנהיה טובים, שלא נוותר, שלא ניקח דבר כמובן מאליו. כמו שאמר אלי שרעבי אנלנו צריכים להודות כל יום שאנחנו פותחים מקרר והוא לא ריק.

קמתי מההתרסקות (לרגע זה)

המחשב בסוף לא מקולקל - רק המטען, הקלה גדולה

בריכה 45 דקות תרגילים ו20 פלוס שחייה והנאה גדולה

נחה ומתאוששת

התייעצות טובה עם הבינה המלאכותית

החתולה. מתוקה ככ

עשיתי ווטסאפים וכולי בענייני עבודה

2 פניות בקשר לצילומים

הקבוצה

העזרה הבוקר

צעד צעד

ירקות לכוסכוס על הגז

פירות

הסדרה (שוב תודה על המחשב)

המפגש בודהיזם שהפתיע לטובה

הרמקולים החדשים למחשב

מרגישה טוב ברגע זה

לקחתי את הויטמינים

המוח שלי מתכונן למנוחה

אני משחררת את המחשבות שאינן מועילות לי כרגע

אני נותנת לגוף שלי מה שהוא צריך

אני מאפשרת לעצמי לשקוע בתחושות הנעימות של המיטה

אני בוחרת במחשבות מרגיעות ונעימות

אני בוחרת להתמקד בשקט ובשלווה

הלילה הוא זמן של ריפוי ומנוחה

הגוף שלי זקוק למנוחה ואני מרשה לו

אני נושמת ומרפה כל מחשבה שמטרידה אותי

תודה רבה!!!

והיות שלא כתבתי אתמול (שכחתי?... מה קרה? אני כבר מבולבלת.. אה, דווקא מסיבה טובה הפעם.. אז אתחיל)

תודה שנסחפתי אתמול לעבודה על המחשב עד שלוש בבוקר והייתי מאוד מרוצה מהתוצאה, ועמדתי בהתחייבות הזמן שלי

תודה על העזרה מהבינה המלאכותית ושממש למדתי ממנה

תודה על זה שאמרתי לעצמי - את מתמקדת רק בזה, וזהו!!! ואכן התמקדתי רק בזה

תודה על שתי פגישות עבודה מצויינות - תודה שאני יודעת גם לאתגר כשאני מרגישה שצריך וגם לתמוך ולפרגן ביכולות הקיימות

תודה שאני עושה עבודה מקצועית טובה ואחראית

תודה על תפקוד אתמול שהתחיל אמנם רק אחרי הצהריים בגדול, אבל היה ממש טוב: גם עם פגישות העבודה, גם עם העבודה בלילה שהכנתי, גם עשיתי משלוח מהירקות וגם מהחנות למזון חתולים

תודה שהיה לי כיף עם עצמי אתמול בלילה, שסידרתי כזאת פינה יפה וצבעונית בסלון שלי, עם נגיעות קטנות של מוטיב חוזר (ליד הנר ובשולחנון עם המפה(:

תודה על העידודים שאני מקבלת פה להמשיך לכתוב דברים טובים

תודה שחשבתי שלא יהיו לי דברים טובים לכתוב, ובסוף אני מוצאת לא מעט, ותודה שפתאום מרגיש לי נעים לכתוב אותם. (כלומר, לפעמים אני כותבת אבל לא מרגישה. אבל עכשיו זה נעים)

תודה שפרגנתי לי היום והלכתי לחנות סטוק והסתובבתי שם וקניתי כמה דברים של ילדים לעצמי כמו שרשרת אדומה וכמו מתקן לעשיית בלונים וקצת דברים צבעוניים שתליתי על ידיות ארון האמבטיה ואדביק על המדף

תודה על הסדר שאני לאט לאט עושה

תודה ששקט פה ונעים

תודה ששמתי גבולות (אמנם לא כיבדו אותם, אבל אני שמתי)

תודה שכשאני לא מבינה מה קורה הגוף שלי והנפש שלי / המוח מכניסים אותי לדיכאון כדי שאבין שמשהו לא תקין קרה

תודה שדרך הגוף שצנח לשינה פתאומית והבכי שעלה, בלי שידעתי על מה, הבנתי לאט לאט ששוב עברו את הגבול שלי

תודה לשיחה התומכת שתיקפה לי את מה שקרה

תודה שלהבדיל מפעם שלקח לי שוב ושוב ושוב ועוד זמן עד שזיהיתי שלא מכבדים את הגבולות שאני מציבה, זה היה מהיר עכשיו

תודה ששמתי גבול תקיף ולא עביר עכשיו וחסמתי

תודה שאחרי השיחה נרגעתי

תודה שיש לי קצת חמלה אל עצמי השבורה

תודה על הסרט הנחמד

לחתולה המתוקה

*********************

אני כרגע במקום בטוח ושקט

אני יכולה לסמוך על עצמי שאני מזהה מקומות שלא מכבדים את הגבולות שלי

אני יודעת לשמור על עצמי

אני יודעת לפנק את עצמי

יש לי רגעים שהטרגדיות כבר מצחיקות אותי מרוב שהן גרוטסקיות

אני שמחה שיש לי רגעי צחוק

תודה

.

אֲנִי כְּבָר לֹא - מִי שֶׁהִכַּרְתָּ,

הַרְבֵּה הִשְׁתַּנָּה - מֵאָז שֶׁהָלַכְתָּ.

אוּלַי הַכֹּל הָיָה שׁוֹנֶה - אִם הָיִיתָ נִשְׁאָר,

אַךְ לֹא הָיִיתָ פֹּה - כְּשֶׁהַלֵּב נִשְׁבַּר.

זוֹכֵר אֶת הַהוּמוֹר שֶׁאָהַבְתָּ?

גַּם הוּא עָזַב - אַחֲרֵי שֶׁעָזַבְתָּ.

.

אַתָּה יוֹדֵעַ - לִפְעָמִים אֲנִי מָלֵא גַּעֲגוּעִים,

לִבְדִיחוֹת שֶׁל זְמַנִּים רְגוּעִים.

לְהוֹכִיחַ לְכֻלָּם שֶׁהֵם טוֹעִים,

שֶׁנָּבִיס אֶת הַסִּכּוּיִים - בְּדַקָּה תִּשְׁעִים.

שֶׁיִּקְרְאוּ לָנוּ - "מְשֻׁגָּעִים",

שֶׁכֻּלָּם יֵדְעוּ - מָה שֶׁאָנוּ יוֹדְעִים,

שֶׁאֲנִי וְאַתָּה -  לֹא מְמֻצָּעִים.

.

אֲבָל אֲנִי כְּבָר לֹא מִי שֶׁאַתָּה מַכִּיר,

אַתָּה יוֹדֵעַ - שֶׁהוֹרַדְתִּי אֶת הַתְּמוּנָה שֶׁלְּךָ מֵהַקִּיר?

כִּי אֵין לִי כּוֹחַ לְהִתְמוֹדֵד - עִם מָה שֶׁזֶּה מַזְכִּיר.

.

כֹּל מָה שֶׁנִּשְׁאַר מִמְּךָ פֹּה - זֶה זִכָּרוֹן וֶתְמוּנָה,

אֲבָל לְהִזָּכֵר - זֶה כְּמוֹ לַחְווֹת שׁוּב תְּאוּנָה.

"בְּכֹל דְּבַר - מַשְׁמָעוּת טְמוּנָה",

זוֹכֵר אֶת הַשִּׂיחוֹת שֶׁלָּנוּ - עַל אֱמוּנָה?

הִצְלַחְתִּי - בְּמִבְחַן הַהֲבָנָה,

אַךְ נִכְשַׁלְתִּי פְּעָמִים רַבּוֹת - כְּשֶׁהִיא בֶּאֱמֶת נִבְחֲנָה.

.

מָה אִם יָכֹלְתָּ לְתַקְשֵׁר אִתִּי עַכְשָׁו?

הָיִיתָ אוֹמֵר לִי - שֶׁשּׁוּם דָּבָר לֹא לַשָּׁוְא?

שֶׁאֲנִי לֹא אָשֵׁם?

וְשֶׁהַכֹּל מֵהַשֵּׁם?

.

אַךְ אַתָּה לֹא פֹּה - כְּדֵי לַעֲנוֹת לִי,

וַאֲנִי נִשְׁאָר - עִם הַכְּאֵב שֶׁלִּי.

למה כל דבר נהיה יותר גרוע שאני חושבת שלא יכול להיות יותר גרוע בום נהיה יותר גרוע אופ זה הרבה מידי אחרי שילדים יורדים עליי ושאני לבד כל היום ובאלי למות אני חוזרת הביתה גם בבית רבים איתי ואף אחד לא מבין מה עובר עליי די נמאס