מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

מנהל קהילת ער"ן

יאיר - ערן
יאיר - ערן
הכאב הוא בלתי נמנע אך הסבל זה עניין של בחירה And in the end, the love you TAKE, is equal to the love you MAKE
רוני -ער
רוני -ער"ן
תפילת השלווה אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם האומץ לשנות את הדברים שביכולתי ואת התבונה להבחין בין השניים.

מתנדב ער"ן

שרי מתנדבת ער
שרי מתנדבת ער"ן
חיוך עושה קסמים, לא ככה? :)
אלון - ער״ן
אלון - ער״ן
אלון מער״ן מנסה לתת מבט אחר
ענת- מתנדבת ער
ענת- מתנדבת ער"ן
"כי היה מעונן וכבר כמעט נגמלתי מלחלום אבל את באת לי פתאום".
שיחה חדשה בקהילת: ער"ן - עזרה ראשונה נפשית
נעיצת הודעה
לפני 4 ימים | תגובה אחרונה: לפני 2 ימים

מַרְבִּים לִשְׂמֹחַ – כְּשֶׁנִּכְנַס חֹדֶשׁ אֲדָר,

תָּמִיד צָרִיךְ לִהְיוֹת בְּשִׂמְחָה – וְכָל יוֹם הוּא נֶהֱדָר.

אַךְ מַדּוּעַ אֶצְלוֹ – הָאֹשֶׁר נֶעְדָּר?

אוּלַי מַשֶּׁהוּ מְקֻלְקָל בַּרָדָאר – כִּי הַדִּכָּאוֹן אֶצְלוֹ דָּר.

.

כַּמָּה אֶפְשָׁר לָ"וְנַהֲפוּכוּ" – לְחַכּוֹת?

כְּבָר נִמְאַס אֶת הַ"חִיּוּכִים" – לְחַקּוֹת.

קָשֶׁה לַעֲטוֹת אֶת מַסֵּכַת הַשִּׂמְחָה – כְּשֶׁרַק רוֹצִים לִבְכּוֹת,

בִּמְיֻחָד בִּגְלַל – שֶׁהַמְּצִיאוּת מַמְשִׁיכָה לָתֵת לְךָ מַכּוֹת.

.

הוּא מִזְדַּהֶה עִם "בָּרוּךְ מֹרְדְּכַי" – אַךְ מַרְגִּישׁ אֶת "אָרוּר הָמָן",

וַעֲדַיִן יֵשׁ לוֹ שׂוֹנְאִים – מֵעַזָּה עַד תֵּימָן.

אֶת הָאֹשֶׁר – הוּא אִבֵּד מִזְּמַן,

וְהוּא יוֹדֵעַ שֶׁאִי אֶפְשָׁר לִקְנוֹת אוֹתוֹ - בְּשׁוּם כַּמּוּת שֶׁל מְזֻמָּן.

.

הַבְּרֶסְלֶבִים מַצִּיעִים לוֹ – לִלְמֹד אֶת תּוֹרַת רַבִּי נַחְמָן,

אִם הוּא רַק יִלְמַד לְתַפְעֵל אֶת "שְׁרִירֵי הָאֹשֶׁר" – וְיִהְיֶה בְּכָךְ מְיֻמָּן,

הוּא יִהְיֶה בְּשִׂמְחָה תָּמִיד – כְּשֶׁהוּא "מְאֻמָּן".

.

בְּמַסַּע נֶפֶשׁ קוֹגְנִיטִיבִי – תּוֹהֶה לְעַצְמוֹ אִינְטְרוֹסֶפְּקֶטְפֹבִּי,

מִבֵּין שְׁלַל מַחְשְׁבוֹתָיו – מָה אוֹבְּיֶקְטִיבִי, מָה סוּבְּיֶקְטִיבִי וּמָה בִּכְלָל פִיקְטִיבִי?

.

אִם כֻּלָּנוּ מְבִינִים – שֶׁהַחֹמֶר מֻגְבָּל וְלֹא מְסַפֵּק אֹשֶׁר,

מַדּוּעַ רַבִּים כָּל כָּךְ – רוֹדְפִים אַחֲרֵי הָעֹשֶׁר?

תגובות

אלה-מתנדבת-ער-ן
מתנדב ער"ן
לפני 3 ימים

איזה יופי ! 🎉

אתמול ב: 23:34

אבל רוצה לשתף משהו שיכול לעזור לפחות למישהו אחד ואם לא אז לפחות ניסיתי.


מאז שהמלחמה התחילה וכל יום נהרג חייל אחד או יותר אז אז אני יותר במצב נפשי קשה ועצובה. אבל מצאתי דברים שעוזרים לי להתמודד ולהקל. קודם כל היה יום אחד שהיה מזג אוויר סוער ובדיוק קבעתי להיפגש עם חברה מחוץ לנתניה. נאלצתי לבטל את הפגישה בגלל זה. אבל קרה משהו שלא ציפיתי לשמוע, קרה אסון והיו לא מעט חיילים שנהרגו. הרגשתי רע, כאב. לא ידעתי מה לעשות ואיך להתמודד. רציתי לצאת ולא ידעתי איך בגלל מזג האוויר. אבל בסוף לא וויתרתי. ביקשתי כסף, לקחתי מונית עד הקניון וישבתי בארומה ואחרי זה הוקל לי. הייתה תקופה שניסיתי לשמוע שירים של רן דנקר עוד כשעבדתי בסיפור חוזר כי היה לי קשה לצאת החוצה. בהתחלה זה עבד אבל אחרי זה כבר לא. כנראה שלא ידעתי כמה יכול להיות לי טוב לשבת בבית קפה בסביבה. 

מצאתי עוד משהו שאני נהנית ממנו אבל עושה פחות. יש לי סרטונים אמנם שתיים שהורדתי לפלאפון וזה מופע טנגו. אני זוכרת שהייתי במופע טנגו כשהייתי בארגנטינה בבואנוס איירס עם המשפחה היינו באיזה בר או משהו לא יודעת איך זה נקרא. היה ממש יפה. מכירה גם את הריקוד הזה עוד מהטלנובלות הארגנטינאיות. אני זוכרת שמידי פעם לפני השתלטות הטורקיות בויוה שמו שיר בין טלנובלה לטלנובלה טנגו כזה יפה. גם מכירה שני שירים של טנגו ישראלים אחד של יהורם גאון, בואי לטנגו והשני של ציפי שביט, ג'מבו. שניהם בפלייליסט. בא לי שיעשו מופע טנגו בנתניה אבל בהיכל התרבות שזה קרוב אליי. לא יודעת אם יש עדיין שעושים בארץ. אולי בגלל המצב לא עושים. מאוד נהנית מהקצב ומהריקוד. לא מעוניינת ללמוד לרקוד אבל כן רוצה לראות.


משהו נוסף שגם יכול להסיח את דעתי ולהרגיע אותי. זה בדיחות ומופעי סטנד אפ. בתחילת המלחמה, שלום אסייג עשה תכנית בהנחייתו ובזכותו חזרתי להדליק טלוויזיה. לצערי התכנית נגמרה וזה מבאס כי אני מאוד נהניתי ממנו. גם ליטל שווארץ שאני לרוב לא מתחברת להומור הנשי בישראל משום מה אבל ליטל שווארץ היא נדירה. גם פגשתי אותה באיזשהו אירוע של שכולו טוב שהייתי לכבוד השנה החדשה. באתי כי קיבלתי מלגה. אמנם לא מימשתי את המלגה לצערי אבל לפחות הרווחתי להצטלם עם ליטל שווארץ. וגם יש שני דיירים בהוסטל שלדעתי צריכים לעשות מופע סטנד אפ. הם מצחיקים, חוש הומור, הם גם חברים. עם אחד מהם גם עשיתי כמה פעמים תורנות. ובכללי נוח לי להיות בקרבת אדם עם חוש הומור מאשר עם מישהו שלו. ואם הוא אנטיפת כזה אז מעדיפה לשמור מרחק. 


בעבר הייתי מציירת כשלא הייתי עובדת אבל עכשיו כשיש ימים שאני לא עובדת ואין לי מה לעשות בהוסטל אני מעדיפה לצאת. נגיד הסופ"ש אני נשארת בנתניה ואם לא ייצא לי להיפגש עם חברה מחוץ לנתניה. אז אני אקח את הדמי כיס השבועי שלי ואלך לארומה. משעמם לי להיות סגורה כשאין לי מה לעשות. ומה אני כבר יכולה לעשות עד ארוחת הצהריים? לקבל מטלות או משימות למי שנשאר בהוסטל? למזלי אני פטורה מזה מאז שהתחלתי לעבוד. יום אחד שאני לא עובדת זה בימי ראשון אני אמורה לחזור מאמא שלי ואם אני לא אצלה אני בודקת את האפשרות להיפגש עם חברה בת"א ואם לא יוצא אז מעדיפה לצאת החוצה במידה ויש לי מספיק כסף. יום שני יש לי ישיבת ועד וגם אני מנסה לצאת החוצה בין זה לתורנות. אני מתלבטת אם להחליף תורנות ליום שלישי בערב אבל לא יודעת אם זה משתלם כי אם אני לא אעשה תורנות ביום הזה אז גם לא אגיע לארוחת צהריים ואוציא כסף גם על האוכל ונראה לי שעדיף שאוציא פחות. בכל אופן כרגע צריכה להסתדר עם הכסף שיש לי לפחות עד יום ראשון. גם כנראה שצריכה להוציא 50₪ על צילומי שיניים נוספים במכבידנט. נזכרתי שאמרה לי המזכירה. ויש לי 100₪ ועוד 10₪ ששומרת לקפה הפוך למחר בעבודה אם לא יירד גשם בהפסקה.


קיצר גלשתי קצת מהנושא שרציתי להעביר אז זהו בגדול. אני שמחה שמצאתי לי דברים שמרגיעים אותי. עכשיו אני רק צריכה פחות לבזבז ולנסות להוציא בקטנה שזה רק קפה וזהו ולאכול בהוסטל. שיישאר לי דברים אחרים שאני צריכה לא פחות.

תגובות

אתמול ב: 2:38 | תגובה אחרונה: אתמול ב: 23:15

במסע שלי להבין יותר פרטים על הפגיעה המינית שחוויתי בילדות, אני משחזרת בראשי כל יום ביומו (לרוב לא ממש מרצון) את אירוע התקיפה.

עכשיו, פתאום בזמן מקלחת, עלו לי כמה מחשבות ותהיות חדשות.

- איך התוקף ידע שאני לבד בבית?

- איך התוקף ידע איפה אני גרה?

- איך התוקף ידע את קוד הכניסה לבניין? או שהיה לו מפתח?

- איך התוקף עלה לקומה אחת לפני הכי גבוהה וידע בדיוק את הדירה שאני נמצאת בה?

- התוקף בא במטרה לתקוף, הוא היה מצוייד וידע גם את הזמנים שההורים שלי הולכים וחוזרים. זה אומר שזה היה מתוכנן מראש והוא תצפת איך שהוא, האם ייתכן שהוא גר בקרבת מקום או אפילו בניין ממול והצליח להסתכל לבית שלי?

- איך עם כל זה, התוקף לא הכיר את אמא שלי? הוא לא ידע את השם שלה, אז למה דווקא בחר לתקוף אותי? האם זה היה במקרה שחיפש ילדים בבניין או שאני ספציפית הייתי המטרה שלו?

- כמה ילדים הוא חילל לפניי ואחריי?

- האם יש רשימת פדופילים שנעצרו שניתן למצוא ואולי אזהה אותו מתוכה?

- ייתכן שההורים שלי כן הזמינו משטרה, אפילו בערב של אותו יום. עלה לי במקלחת פלאשבק מעומעם של שוטרים בן ובת שיושבים על הספה בסלון הבית שלי וההורים שלי מדברים איתם. אבל ייתכן שזה ממקרה אחר שאחותי נעדרה כי ברחה מהבית וההורים הזמינו לה משטרה.

- אם ההורים אכן התקשרו למשטרה - מה קרה עם זה? האם אפשר למצוא את תיק התלונה ופרטים על זה?

- יש לי את אותו מספר טלפון קווי בבית מאז שנולדתי, אם ההורים התקשרו למשטרה ממנו אז אולי אפשר לבדוק בהיסטוריית שיחות (דרך החברה של הטלפונים או דרך המשטרה) מתי צלצלנו למשטרה ואז אקבל כיוון אפילו על התאריכים שבהם זה קרה.

- יש מצב שסבתא שלי ידעה על זה וההורים שלי מסתירים יותר ממה שנדמה לי. למרות שלפני כמה ימים היתה כתבה על מקרה פדופיליה ואמא שלי הצהירה כמה שהיא תמיד הגנה עלי ולא השאירה אותי לבד בשום מקום ואיזה מזל.. לא יודעת אם זו הדחקה או ניסיון לא לעורר אצלי משהו.

בכל אופן יש לי עוד הרבה מה לחקור, אני יודעת שאם אשאל את ההורים ישירות כנראה יתגלו לי הרבה חלקים בפאזל שחסרים לי, אבל אני לא יכולה לעשות את זה, לפחות לא עדיין. אצטרך למצוא דרכים עקיפות למלא עוד חלקים בפאזל.

תגובות

יאיר---ערן
מנהל קהילת ער"ן
הכאב הוא בלתי נמנע אך הסבל זה עניין של בחירה And in the end, the love you TAKE, is equal to the love you MAKE
אתמול ב: 7:57

פרפרונית - את מעבדת את כל זה גם עם המטפלת הריגשית שלך ?

אתמול ב: 19:43 | תגובה אחרונה: אתמול ב: 22:39

התגייסתי לצבא לפני חצי שנה, לא היה לי שום חשש, המלחמה לא הלחיצה אותי, גם התגייסתי לתפקיד ״גוב״. אבל משום מה הטירונות והקורס הכניסו אותי ללופ של התקפי חרדה, באמת בלי שום סיבה מיוחדת. אף פעם לא פחדתי לישון מחוץ לבית, ואף פעם לא היה לי בעיה של געגועים, תמיד הייתי יוצאת לטיולים ובאמת שלא פחדתי. כנראה משהו הפחיד אותי בתת מודע אבל אני לא מצליחה לשים עליו את האצבע. והיום, שנה וחצי אחרי, עדיין סובלת מהתקפי חרדה לא נגרמים. זה בעליות וירידות אבל שום דבר לא עוזר. התחלתי טיפול פסיכולוגי לפני חודשיים, טיפול תרופתי מוגבר לפני ארבעה חודשים וכלום נאדה. אפילו עשיתי בדיקות רפואיות כמו צילום חזה, הולטר, mri, בדיקות דם, הכל, ולמזלי זה לא משהו פיזי. אבל למה המצב הנפשי משפיע כל כך פיזית? יש לי קשיי נשימה כל יום כל היום, גם אם אני לא נמצאת במצב של פאניקה, יש לי כאבים בחזה דוקרים וחונקים, יש לי סחרחורות, עייפות קיצונית, ובאמת שכל זה גם בלי קשר להתקף חרדה, זה פשוט קורה במהלך היום בלי קשר לכלום ואז זה מלחיץ אותי. נגיד עכשיו אני במשך חודש עם קשיי נשימה בלי קשר ללחץ, פשוט אני מרגישה חוסר אוויר ושאני צריכה לקחת נשימה עמוקה כדי שייכנס אוויר וגם זה לא מספיק ואני לא יודעת איך להעביר את זה ובכללי איך להעביר את הלחץ. תודה לעוזרים!

תגובות

שרון-מתנדבת-ער-ן
אתמול ב: 22:39

זה קשה להתנהל ביום יום עם החשש שאולי יתרגש עלי התקף חרדה. אפילו המחשבה על כך כבר מייצרת עומס ומוטרדות. כל הכבוד לך שאת מטפלת בעצמך. טיפול רגשי לוקח זמן אבל הוא משמעותי מאד להקלה ולהתמודדות בטווח הארוך. 

אני מצטרפת לכל הדברים היפים ששרי כתבה ומוסיפה עוד משהו קטן שעזר לחברה טובה כשהיו לה התקפי חרדה. תכיני תיק קטן, כמו תיק כלי רחצה, שבתוכו יש לך בקבוק מים קטן, חטיף שאת אוהבת ואולי אפילו איזה שיר קטן או קטע שאת אוהבת לקרוא או איזה פתק חמוד ומחזק מחבר/ה או מהמשפחה. אם את מרגישה את המחנק הזה, תעצרי רגע, תשבי לשתות ולאכול ולקרוא משהו שמשמח אותך.

מקווה שיעזור קצת. מוזמנת תמיד גם לחלוק פה וגם בטלפון או בצ'אט של ער"ן.

חיבוק 🧡

מקווה שמחר יהיה קל יותר 

מנהל קהילת ער"ן

יאיר - ערן
יאיר - ערן
הכאב הוא בלתי נמנע אך הסבל זה עניין של בחירה And in the end, the love you TAKE, is equal to the love you MAKE
רוני -ער
רוני -ער"ן
תפילת השלווה אלי, תן בי את השלווה לקבל את הדברים שאין ביכולתי לשנותם האומץ לשנות את הדברים שביכולתי ואת התבונה להבחין בין השניים.

מתנדב ער"ן

שרי מתנדבת ער
שרי מתנדבת ער"ן
חיוך עושה קסמים, לא ככה? :)
אלון - ער״ן
אלון - ער״ן
אלון מער״ן מנסה לתת מבט אחר
ענת- מתנדבת ער
ענת- מתנדבת ער"ן
"כי היה מעונן וכבר כמעט נגמלתי מלחלום אבל את באת לי פתאום".
רוצים לכתוב בלוג? הצטרפו לקהילת הבלוגרים
המידע והתכנים באתר "כמוני" נועדו להרחיב את הדעת ולשמש כמידע כללי בלבד. תכנים אלו אינם מהווים חוות דעת או עצה מקצועית, או תחליף להיוועצות ישירה עם איש מקצוע מתאים באשר לטיפול הנדרש