ניוון מקולרי גילי (AMD)
מנהלי קהילה


מובילי קהילה

זיהום אוויר מעלה את הסיכון לניוון מקולרי ומחלות עיניים נוספות
מחקר נרחב חדש זיהה קשר בן חשיפה לחלקיקי זיהום אוויר שחודרים את מערכת הנשימה לעלייה בסיכון למחלות עיניים בגיל המבוגר – בהן ניוון מקולרי גילי

ניוון מקולרי גילי הוא מחלה של הגיל המבוגר שמלווה בפגיעה ניוונית בתאי המקולה ברשתית העין, וכיום מהווה את הסיבה המרכזית לעיוורון בישראל.
לפי ההבנה כיום בקהילה הרפואית והמדעית, המחלה מתפתחת על רקע שילוב של נסיבות גנטיות וסביבתיות. בין השאר זוהו מוטציות גנטיות שעוברות בתורשה ונקשרו למחלה, וכן גורמים סביבתיים – שהמשמעותי שבהם שהוכח עד כה בעבודות רבות הוא עישון סיגריות. לרבים מהמאובחנים במחלה מומלץ להיגמל מעישון, אשר גם מהווה גורם סיכון להתקדמות מהירה יותר של המחלה והידרדרות מהירה יותר בראייה.
עתה מדווחים חוקרים על בסיס נתונים שנאספו בבריטניה כי גם חשיפה לזיהום אוויר שמקורו בכלי רכב ומפעלי תעשייה מלווה בעלייה בסיכון לניוון מקולרי כמו גם לשורת מחלות עיניים נוספות בגיל המבוגר.
חלקיקים מזהמים שחודרים לריאות
החוקרים ממספר מוסדות אקדמיים בסין ביקשו לבחון במסגרת מחקר עוקבה פרוספקטיבי את הקשר בין חשיפה לזיהום אוויר ובין הופעת חמש מחלות עיניות נפוצות: קטרקט, גלאוקומה, ניוון מקולרי גילי, רטינופתיה סוכרתית והיפרדות רשתית.
מדגם המחקר כלל 114,930 משתתפים ממאגר נרחב בבריטניה (U.K Biobank) עם נתונים זמינים בתחילת המחקר, שהיו במעקב לאורך תקופה חציונית של 12.4 שנים. משתתפים עם אבחנה קודמת של מחלות העיניים שהוגדרו טרם תחילת המחקר הוצאו מהמדגם.
ניתוח סטטיסטי שימש להערכת הריכוז השנתי הממוצע של חנקן חמצני, חנקן דו-חמצני, וחלקיקי זיהום אוויר שמקורם בכלי רכב ומפעלי תעשייה מזהמים שחודרים את דרכי הנשימה הקטנים מקוטר של 10 מיקרומטר, וכן חלקיקים קטנים במיוחד, שמקורם בין השאר בכלי רכב כבדים, שחודרים לעומק ריאות וקוטרם קטן מ-2.5 מיקרומטר.
ממצאים זיהו כי כל עלייה של רבעון בכמות החשיפה לחומר חלקיקי קטן מ-10 מיקרומטר לוותה בסיכון גבוה ב-11% להתפתחות רטינופתיה סוכרתית בקרב משתתפים עם קוצר ראייה, וחשיפה לחנקן חמצני העלתה ב-22% את הסיכון לרטינופתיה סוכרתית בכל רבעון עולה של חשיפה לגז המזהם. אצל מבוגרים עם קוצר ראייה, חשיפה לרמות גבוהות של חומר חלקיקי קטן מ-10 מיקרומטר לוותה בעלייה של 61% בסיכון לרטינופתיה סוכרתית.
בנוסף, לאנשים עם קוצר ראייה בדרגה נמוכה עד בבינונית, חשיפה לרמות גבוהות של חומר חלקיקי קטן מ-10 מיקרומטר לוותה בעליה של 67% בסיכון להיפרדות רשתית ולעלייה של 44% בסיכון לניוון מקולרי גילי.
כמו כן, בקרב נבדקים ללא קוצר ראייה, חשיפה לחומר חלקיקי קטן מ-2.5 מיקרומטר שחודר לעומק הריאות לוותה בעליה של 8% בסיכון לגלאוקומה, וחשיפה לחומר חלקיקי קטן מ-10 מיקרומטר לוותה בעליה של 11% בסיכון לרטינופתיה סוכרתית.
המחקר נתמך בין השאר על ידי מענקים של קרן המדע הלאומית של סין (NSFC) וקרן הבריאות של העיר שנחאי. הממצאים מדווחים בגיליון יוני 2025 של כתב העתAmerican Journal of Ophthalmology.
זינוק בשכיחות קוצר ראייה
החוקרים מסכמים כי ממצאי המחקר תומכים בבחינת חשיפה לגורמים סביבתיים ובמרכזם זיהום אוויר בבחינת הסיכון למחלות עיניים, בפרט לנוכח בשכיחות העולה של קוצר ראייה ברחבי העולם. לדבריהם, נתונים מדגישים את הדחיפות בנקיטת צעדים למניעת לקויות ראייה ועומס של מחלות עיניות באמצעות צמצום החשיפה לזיהום אוויר.
ממצאי המחקר מלווים בדיווחים לאחרונה על שכיחות גוברת בעולם של קוצר ראייה, שייתכן ואחד ההסברים לה הוא בחשיפה לגורמים סביבתיים שמעודדים את התופעה, לרבות עישון, זיהום אוויר ואולי גם תזונה לקויה. לפי מטה אנליזה המבוססת על מחקרים בתחום מ-50 מדינות, שפורסמה בספטמבר 2024 בכתב העת British Journal of Ophthalmology, בשנים האחרונות גדלה משמעותית שכיחות קוצר ראייה בקרב ילדים ומתבגרים בעולם מרבע מהאוכלוסייה (24.32%) בשנת 1990 למעל לשליש (35.81%) בשנת 2023, והעליה צפייה להגיע לכ-39.8% מאוכלוסייה זו בשנת 2050.
ממצאי המחקר הנוכחי מלווים בעבודות נוספות שמצביעות על סיכון של חשיפה גבוהה לזיהום אוויר בפגיעה מתקדמת ברשתית העין. בישראל מחקר שבוצע באוניברסיטת אריאל ופורסם באפריל 2015 בכתב העת PLOS ONE, זיהה קשר בין חשיפה למזהמי אוויר כפי שנמדדה בשנים 2019-2016 בתחנות למדידת איכות האוויר ברחבי הארץ לבין השכיחות של ניוון מקולרי רטוב המתאפיין בצמיחת כלי דם פתולוגיים ברשתית. במחקר הישראלי תועדה שכיחות של 6 לכל מאה אלף איש עד 1.045 מהאוכלוסייה של ניוון מקולרי רטוב, בהתאם לאזורים שונים, כאשר שכיחות גבוהה במיוחד זוהתה באזורים עירוניים שבהם נמדדו רמות גבוהות של חלקיקי אוויר נשימים בקוטר של עד 2.5 מיקרון החודרים לעומק הריאות וכן חנקן דו חמצני ותחמוצות חנקן נוספות.
American Journal of Ophthalmology, doi: 10.1016/j.ajo.2025.03.009