התפתחות אבנים בכליות שמכילות מינרלים ומלחים מהווה תופעה רפואית נפוצה שלרוב מתבטאת בשלב הראשון בכאבים. ללא טיפול, אבנים בכליות עלולות לגרום לפגיעה בתפקוד הכליות ולחסימה מסוכנת של דרכי השתן.

סוכרת סוג 2 מוכרת כגורם סיכון להתפתחות אבנים בכליות. זאת מאחר ובמצב של תנגודת לאינסולין, שמאפיין את המחלה, חלה ירידה ברמת חומציות השתן ועלייה בסיכון להיווצרות גבישים בכליות שמתפתחים לכדי אבנים. מטה אנליזה שפורסמה בפברואר 2021 בכתב העת F1000 Research, מצאה כי למאובחנים עם סוכרת סיכון גבוה ב-55% לפתח אבנים בכליות, ויש אף מחקרים שמצביעים על סיכון גבוה פי 2 ויותר להתפתחות התופעה אצל סוכרתיים.

לצד סיכון זה, מחקר חדש מארה"ב מזהה כי הטיפול בתרופות המבטיחות מקבוצת 'מעכבי SGLT-2' – עשוי להפחית את הסיכון לאבנים בכליות ולסייע במניעת התפתחותן.

יתרון לבבי וכלייתי

החוקרים מהמרכז הרפואי בריגהאם אנד ווימנס, מסצ'וסטס ג'רנל, המכון למחקר גריאטרי של ניו אינגלנד ואוניברסיטת הרווארד בבוסטון ביקשו לבחון את הקשר בין נטילת 'מעכבי SGLT-2' לבין הסיכון לאבנים בכליות במדגם נרחב של בוגרים תושבי ארה"ב המבוטחים באחת מחברות הביטוח הגדולות במדינה, שמאובחנים עם סוכרת סוג 2 ועברו מעקב רפואי מסודר בין השנים 2013 ל-2020.

במדגם נכללו 716,406 מטופלים שסווגו לשתי קבוצות – האחת טופלה בתרופות לסוכרת מקבוצת 'מעכבי SGLT-2' והשנייה בתרופות מקבוצת האינקרטינים הכוללת שתי תתי קבוצות במנגנונים שונים: 'אנלוגים ל-GLP-1' ו'מעכבי DPP-4'. כלל התרופות הללו נחשבות לתרופות מתקדמות "מהדור החדש" לסוכרת, שהוכיחו יעילות לא רק באיזון של רמות הסוכר בדם, אלא גם בהורדת הסיכון למחלת לב וכלי דם ובהפחתת משקל עודף הקשור במחלה. 'מעכבי SGLT-2' הוכחו בעיקר ביכולתם להפחית תחלואה לבבית, ואף הוכנסו בשנים האחרונות כטיפול סטנדרטי למאובחנים עם אי ספיקת לב. לאחרונה גם הוכחו חלק מהתרופות בקבוצה זו ביעילותן העצמאית לטיפול במצבים של מחלת כליות כרונית. תרופות מקבוצת האינקרטינים, ובהם בעיקר 'אנלוגים ל-GLP-1', הוכיחו בעיקר יעילות בהורדת המשקל העודף, ואחת התרופות בקבוצה אף הפכה לתרופת הרזיה מבוקשת.

במסגרת מעקב שנמשך כשישה וחצי חודשים בממוצע (192 יום), התברר כי הסיכון להתפתחות אבנים בכליות היה נמוך ב-31% יותר בקבוצת הסוכרתיים שמטופלים ב'מעכבי SGLT-2' (שיעור של 15.9 אירועי אבנים בכליות לכל אלף שנות חיים), בהשוואה למטופלים בקבוצת התרופות 'אנלוגים ל-GLP-1' (שיעור של 21.3 אירועי אבנים בכליות לכל אלף שנות חיים). כמו כן תועדה אצלם ירידה של 26% בסיכון לאבנים בכליות בהשוואה למטופלים בקבוצת התרופות 'מעכבי DPP-4' (שיעור של 19.9 אירועי אבנים בכליות לכל אלף שנות חיים).

הסיכון הנמוך לאבנים בכליות בקרב מטופלים ב'מעכבי SGLT-2' נשמר גם לאחר נטרול משתנים מתערבים אפשריים, בהם מין, מוצא אתני, וקיומן של השמנה או מחלת כליות כרונית. ההגנה שמספקות תרופות אלה מפני אבנים בכליות הייתה חזקה בעיקר בקרב מבוגרים צעירים יחסית, ודעכה לאחר גיל 70.

המחקר נתמך על ידי קרנות של המכון האמריקאי הלאומי לזקנה (NIA) והמכון הלאומי לדלקת מפרקים, מחלות שרירים ושלד ומחלות עור בארה"ב (NIAMS), וממצאיו מדווחים בגיליון ינואר 2024 של כתב העת JAMA Internal Medidcine.

ירידה בחומציות השתן

החוקרים מסכמים כי "לבוגרים עם סוכרת סוג 2, תרופות מקבוצת SGLT-2' עשויות להגן בהורדת הסיכון לאבנים בכליות".

החוקרים ממליצים לבחון שיקול זה במסגרת תהליכי קבלת ההחלטות לתמהיל התרופות המומלץ למאובחנים עם סוכרת, בהתאם לגורמי הסיכון לתופעה.

"הממצאים שלנו עשויים לסייע בקבלת החלטות קליניות עבור חולים עם סוכרת הנמצאים בסיכון מוגבר לפתח אבנים בכליות", אמרה מחברת המחקר ג'ולי פאיק (Paik), מהמחלקה לפרמקואפידמיולוגיה ופרמקו-כלכלה והמחלקה לרפואת כליות בבית החולים בריגהאם אנד ווימנס בראיון לתקשורת עם פרסום הממצאים.

החוקרים אמנם לא בחנו כיצד התרופות מקבוצת 'מעכבי SGLT-2' מועילות להפחתת הסיכון לאבנים בכליות, אך מספקים מספר הסברים אפשריים לתופעה. ראשית, הוכח בעבודות כי 'מעכבי SGLT-2' מעודדים הפרשה של 'חומצה ציטרית' (ציטראט) מהשתן, והשפעה זו עשויה למנוע התגבשות של מלחי סידן לכדי אבני סידן, ואף להיקשר לסידן ולהפחית את ריכוזו בכליות. כמו כן, במחקר בבעלי חיים התרופות נקשרו עלייה בהפרשה של 'ביקרבונט' מהשתן, וזאת באופן שמעלה את רמת ה-PH של נוזל השתן, מפחית את החומציות בשתן, וכך עשוי למנוע התפתחות אבנים בכליות ובדרכי השתן.

הממצאים החדשים מתיישבים עם ראיות חדשות על התועלת של תרופות מקבוצת 'מעכבי SGLT-2' לטיפול בתחלואה כלייתית. שתיים מתרופות אלה, פורסיגה וג'רדיאנס, כבר קיבלו בשנים האחרונות את אישור מינהל המזון והתרופות האמריקאי (ה-FDA) כטיפול עצמאי למחלת כליות כרונית גם בהעדר מחלת הסוכרת, והן אף כלולות בישראל בסל הבריאות הממלכתי בהתוויה זו.

JAMA Internal Medicine, doi:10.1001/jamainternmed.2023.7660