סרטן השחלות

כמוניסרטן השחלותמדריכיםכל הגורמים שמשפיעים על הסיכון לסרטן השחלות

כל הגורמים שמשפיעים על הסיכון לסרטן השחלות

האם סרטן השחלות הוא גנטי? אילו מחלות מגדילות את הסיכון לסרטן השחלות? ואילו גורמים יפחיתו את הסיכון למחלה? מדריך מקיף

מאת ד"ר דניאלה כץ *
תגובות 0

(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

למרות שהתהליך הביולוגי הישיר שגורם להתפתחות סרטן השחלות טרם התגלה, בשנים האחרונות זוהו מספר גורמי סיכון שמעלים את הסיכון למחלה – לרבות גורמים גנטיים, פיזיולוגים וסביבתיים שונים.

 

גנטיקה

 

רוב המקרים של סרטן השחלות אקראיים, ולא ניתן לאבחן מקרי סרטן נוספים בקרובי המשפחה. יחד עם זאת, שיעור קטן של מקרי סרטן השחלות באוכלוסייה מתפתחים על רקע גנטי, ולנשים עם היסטוריה משפחתית של סרטן השחלות קיים סיכון גבוה יותר לפתח את המחלה, וככל שמספר קרובות המשפחה שלקו במחלה רב יותר, וככל שהן קרובות יותר מבחינה משפחתית – כך גדל סיכון זה.

 

40% ממקרי סרטן השחלה בנשים אשכנזיות קשורים למוטציות גנטיות מורשות, כלומר מוטציות שקיימות לא רק ברקמת הגידול הסרטני אלא גם בכל תאי הגוף הבריאים, ומועברות בתורשה. חולות אלה מוגדרות עם 'מוטציה מסוג germline' ("מוטציה בתאי נבט"). חשוב להדגיש ששיעור המוטציות בקרב כלל הנשים בעולם המאובחנות עם סרטן השחלות אינו גדול במיוחד, ונע בין 10% ל-15% מהנשים.

 

המוטציה האשכנזית

 

במשך השנים תוארו כ-100 מוטציות גנטיות שונות לסרטן השחלות בקרב נשים יהודיות, מתוכן שלוש מוטציות שכיחות המיוחסות לסרטן השחלות בנשים אשכנזיות: שתי מוטציות בגן BRCA1 ומוטציה נוספת ב-BRCA2, מוטציות אלו קרויות בשפה עממית בשם הכולל 'המוטציה האשכנזית'. הגן BRCA1 ממוקם על כרומוזום 17 ואילו הגן BRCA2 ממוקם על כרומוזום 13. 10% עד 20% מהמקרים של סרטן השחלות מיוחסים למוטציה האשכנזית. מוטציות אלה מעלות לא רק את הסיכון לסרטן השחלות אלא גם את הסיכון לסרטן השד, ושכיחותן באוכלוסיה האשכנזית מגיעה לכדי 2.5% – שיעור גבוה בהשוואה לאוכלוסיית הנשים הכללית.

 

רוב מקרי סרטן השחלות על רקע גנטי שייכים למכלול גנטי המוכר כתסמונת HBOC (קיצור של hereditary breast & ovarian cancer), הכולל נשאות של המוטציה האשכנזית.

 

במשפחות אשכנזיות בהן מקרים של סרטן שד ושחלה, הסיכוי להימצאות מוטציה ב-BRCA מגיע לכדי 80%. כיום יש המציעים לנשים שמאובחנות כנשאיות של מוטציות אלו לבצע ניתוח מניעתי לכריתת שדיים ושחלות בגיל צעיר.

 

מחקר בינלאומי שבוצע בקרב 19,581 נשאיות המוטציה בגן BRCA1 ו-11,900 נשאיות המוטציה בגן BRCA2 מ-33 מדינות בשש יבשות, לרבות מישראל, ופורסם באפריל 2015 בכתב העת JAMA של ההסתדרות הרפואית האמריקאית, העלה כי 46% מהנשאיות של המוטציה בגן BRCA1 אובחנו עם סרטן השד, 12% אובחנו עם סרטן השחלות ו-5% עם סרטן השד והשחלות גם יחד. כמו כן, בקרב נשאיות המוטציה בגן BRCA2 אובחנו 52% עם סרטן השד, 6% עם סרטן השחלות ו-2% עם שני סוגי הסרטן. במחקר נמצא כי מיקום המוטציה על גבי הגנים משפיע על הסיכון להתפתחות סרטן השד והשחלה.

 

סל הבריאות הממלכתי בישראל מכסה בדיקה גנטית לנוכחות המוטציה האשכנזית בהפניית רופא גנטיקאי ובכפוף ליעוץ גנטי. חשוב לציין כי כל חולה בסרטן שחלה ללא תלות במוצאה צריכה לעבור בדיקה גנטית לנוכחות מוטציה.

 

הבדיקה הגנטית מומלצת גם במקרים הבאים: סרטן שד שאובחן מתחת לגיל 50, סרטן שד דו צדדי, סרטן שד שאובחן בגבר וסרטן שד בכל גיל כשלחולה יש שתי קרובות משפחה שחלו בסרטן השד והשחלה (קרובה אחת מדרגה ראשונה וקרובה נוספת מדרגה ראשונה או שנייה) או בקרב נשים בריאות שיש להן קרובת משפחה אחת שחלתה בסרטן השד מדרגה ראשונה או שנייה.

 

באוקטובר 2012 פורסמו ממצאי מחקר שבוצע במרכז הרפואי שערי צדק, שאבחן בקרב נשאיות סיכון של 75% עד 80% ללקות בסרטן השד או השחלה. החוקרים בראשות פרופ' אפרת לוי-להד, מנהלת המכון לגנטיקה בבית החולים, המליצו בעקבות הממצאים על בדיקת סקר גנטית כללית לנוכחות המוטציה האשכנזית בקרב כלל האוכלוסייה האשכנזית בישראל, אולם המלצה זו טרם אומצה בסל הבריאות.

 

מוטציות גנטיות נוספות

 

מעבר לתסמונת HBOC, ישנם מקרים של סרטן השחלות שמשתייכים לתסמונת גנטית המסומנת באותיות HNPCC (קיצור של Hereditary Non-Polyposis Colorectal Cancer) וקרויה גם תסמונת לינץ' (Lynch type II) – תסמונת שקשורה בסיכון מוגבר לסרטן המעי הגס, סרטן השחלות, סרטן הרחם, סרטן הקיבה וסרטן בדרכי השתן – תסמונת שמיוחסות לה מוטציות בגנים המסומנים באותיות MSH2, MSH6 ו-MLH1.

 

מחקר צרפתי של המכון הלאומי לבריאות ולחקר הרפואה במדינה (INSERM) שפורסם ביוני 2011 בכתב העת JAMA של ההסתדרות הרפואית האמריקאית, העלה כי הסיכון לפתח סרטן השחלות עד גיל 70 עומד על 20% בקרב נשאיות של מוטציה בגן MLH1, הסיכון לפתח סרטן השחלות עד גיל 70 עומד על 24% בקרב נשאיות של המוטציה בגן MSH2 ו-1% בקרב נשאיות של מוטציה בגן MSH6 – שלושתן קשורות גם להתפתחות תסמונת לינץ'.

 

גורמים נוספים שמגדילים סיכון לסרטן השחלות

 

הורמונים

 

למרות שהמנגנון הביולוגי המדויק שמוביל להתפתחות סרטן השחלות טרם אותר, אחד ההסברים הנפוצים למחלה הוא ב"טראומה" מקומית למעטפת האפיתליאלית של השחלה במהלך הביוץ, כשתיקון הנזק מעורר חלוקת תאים שעשויה לעיתים נדירות להסתיים בתהליך סרטני. השערה זו נתמכת על-ידי הגורמים המגנים מפני סרטן שחלות. לפי תיאוריה נוספת – 'תיאוריית הגונדוטרופין' (Gonadotropin Theory) – הפרשה מוגברת ורמות גבוהות מההורמון גונדוטרופין הם המובילים להיווצרות תהליך סרטני. תיאוריה אחרת קושרת בין פעילות חריגה של הורמונים מסוג אנדרוגן עם התפתחות המחלה.

 

טיפול הורמונלי חלופי

 

בקיץ 2002 פורסמו ממצאי מחקר אמריקאי נרחב ("מחקר האחיות") הנוגעים לטיפול הורמונלי חלופי שהיה מקובל כטיפול בתסמיני גיל המעבר, ונמצא כי טיפול זה מעלה את הסיכון למחלות לב וכלי דם וגידולים סרטניים שונים. בנוגע לסרטן השחלות, נמצא כי טיפול הורמונלי חלופי מעלה את הסיכון לסרטן השחלות, אך ללא מובהקות סטטיסטית.

 

עם זאת, מחקרים נוספים שבוצעו בשנים האחרונות מצאו סיכון מוגבר לסרטן השחלות בקרב מטופלות בטיפול הורמונלי. סקירת מחקרים שפורסמה בפברואר 2015 בכתב העת Lancet שכללה סיכום תוצאות מ-52 מחקרים, מצאה כי לנשים שנוטלות הורמונים לגיל המעבר קיים סיכון גבוה ב-20% לפתח סרטן השחלות גם אם נטלו הורמונים לתקופות קצרות, כשהסיכון למחלה יורד ככל שמתרחקים מהטיפול ההורמונלי. הסיכון גבוה במיוחד בעת נטילת ההורמונים, ומגיע בקרב מטופלות במהלך הטיפול ההורמונלי לסיכון הגבוה ב-43% בהשוואה לאוכלוסייה הכללית.

 

כיום טיפול הורמונלי חלופי מוגדר שנוי במחלוקת. ישנם רופאים וקבוצות רופאים שתומכים בהמשך מתן הטיפול עקב התועלת שבהפחתת תופעות הלוואי של גיל המעבר, תוך כדי מעקב זהיר אחר המטופלות. יחד עם זאת, רופאים וארגונים רפואיים קוראים לצמצם את הטיפול בהורמונים בגיל המעבר למינימום ההכרחי.

 

סרטן השד

 

קיים קשר בין סרטן השד לסרטן השחלה, כששני סוגי הגידולים קשורים בחלק מהמקרים במוטציות גנטיות משותפות וכן בשיבושים בפעילות ההורמונלית הנשית. כך נמצא במחקרים כי נשים שאובחנו עם סרטן השד נמצאות בסיכון גבוה פי 2 לפתח בהמשך חייהן סרטן שחלות. לצעירות שאובחנו עם סרטן  השד לפני גיל 40 סיכון גבוה עד פי 4 לפתח סרטן השחלות בהמשך החיים, בהשוואה לאוכלוסייה הכללית. נשים שפיתחו סרטן שד בגיל צעיר עד גיל 40, ובנוסף יש להן היסטוריה משפחתית של סרטן השד – נמצאות בסיכון גבוה עד פי 5 לפתח סרטן השחלות. ואילו לנשים שפיתחו סרטן שד בגיל צעיר מ-40 ולהן גם היסטוריה משפחתית של סרטן השחלות – קיים סיכון גבוה פי 17 לפתח סרטן שחלות בהמשך החיים.

 

גיל

 

סרטן השחלות עלול להתפתח בכל גיל, אך מתפתח בעיקר בקרב נשים בשנות השישים לחייהן. הסיכון לסרטן השחלות גם גבוה יחסית בקרב נשים שהחלו להתבגר מינית לפני גיל 12, ובקרב אלו שמפתחות תסמינים של גיל המעבר בשלב מאוחר יחסית - אחרי גיל 52.

 

טיפולי פוריות

 

הקשר בין סרטן השחלות לבין שיבוש בפעילות ההורמונלית מתחזק על רקע הממצא כי הסיכון למחלה גבוה בקרב נשים שמעולם לא נכנסו להיריון וכן בקרב נשים שמצויות בטיפולי פוריות. לפי מחקר בריטי מהיוניברסיטי קולג' אוף לונדון, שהוצג באוקטובר 2015 בכנס של החברה האמריקאית לרפואת פריון (ASRM) בבולטימור, נשים שעוברות טיפולי הפריה חוץ גופית (IVF) נמצאות בסיכון גבוה פי 3 לפתח סרטן השחלות.

 

עישון

 

כמו סוגים רבים של סרטן, גם סרטן השחלות נקשר במחקרים שונים לעישון סיגריות. לפי מאמר סקירה של חוקרים מדנמרק שפורסם במאי 2013 בכתב העת Cancer Causes & Control, מעשנות בהווה נמצאות בסיכון גבוה ב-31% לסרטן שחלות רירני ובסיכון גבוה ב-83% לסרטן שחלות רירני גבולי (borderline), ואילו עישון בעבר מעלה ב-30% את הסיכון לסרטן שחלות נסיובי גבולי.

 

אנדומטריוזיס

 

אנדומטריוזיס היא מחלה בה תאי רירית רחם מצויים באזורים שונים בגוף. האזורים הנפוצים הם איברי הרבייה והאגן. לעיתים, ניתן למצוא אנדומטריוזיס גם באיברים הקרובים לאברי הרבייה, כגון שלפוחית השתן, המעיים ובמקרים נדירים מאוד גם באיברים מחוץ לחלל הבטן כמו הריאות. תאי רירית הרחם מגיבים בדימום מקומי לשינויים ההורמונליים בזמן המחזור החודשי. האזורים המדממים בתוך הגוף מעוררים דלקת מקומית, שלבסוף גורמת להידבקויות. אנדומטריוזיס נמצאה לאורך השנים כקשורה בסיכון מוגבר לסרטן השחלות, ומחייבת את החולות במעקב תכוף אחר תסמיני המחלה.

 

אנדומטריוזיס, ממנה סובלות כעשירית מהנשים בגיל הפריון, מאופיינת במחזור לא סדיר וכאבים באזור איברי המין הנשיים. לפי מאמר סקירה של צוות בינלאומי שפורסם באפריל 2012 בכתב העת Lancet Oncology, אנדומטריוזיס מעלה את הסיכון לכמה סוגים של סרטן השחלות: מעלה פי 2.11 את הסיכון לסרטן שחלות נסיובי ופי 2.04 את הסיכון לסרטן דמוי רירית הרחם, אולם לא קשורה בסיכון מוגבר לסרטן שחלות רירני.

 

תסמונת שחלות פוליציסטיות

 

תסמונת השחלות הפוליציסטיות, ובלעז PCOS (קיצור של PolyCystic Ovary Syndrome), מאובחנת בקרב 5% עד 10% מהנשים בגיל הפריון ומהווה את הגורם השכיח ביותר להתפתחות בעיות פריון בקרב נשים. התסמונת מאופיינת בביוץ ומחזור לא סדירים, השמנת יתר, אקנה (פצעי בגרות), בנוסף בשל עודף הורמון מין גברי מלווה התסמונת בשיעור יתר.

 

גובה ומשקל

 

מחקרים העלו כי נשים שסובלות בגיל הנעורים מעודף משקל או השמנת יתר נמצאות בסיכון גבוה יותר לסרטן השחלות, כמו גם נשים שמוסיפות 40 ק"ג ומעלה למשקלן. נשים עם השמנת יתר לפני גיל המעבר נמצאות לפי מחקרים בסיכון גבוה ב-50% לפתח סרטן השחלות בהמשך חייהן, בהשוואה לאוכלוסיית הנשים הכללית. גם דו"ח מקיף של המכון האמריקאי לחקר סרטן (AICR) והקרן העולמית לחקר סרטן (WCRF) שפורסם בשנת 2014 קבע כי משקל עודף מעלה את הסיכון של נשים לפתח סרטן השחלות. עורכי הדו"ח ניתחו 128 מחקרים שבחנו כיצד תזונה, משקל ופעילות קשורים לסרטן השחלות. 25 המחקרים שהתמקדו במשקל כללו 4 מיליון נשים, מתוכן 16,000 פיתחו סרטן השחלות. העבודה חשפה קשר מינון-תגובה בין השמנה לסרטן השחלות: עליה של 6% בסיכון לפתח סרטן השחלות על כל עליה של 5 נקודות במדד מסת הגוף (BMI). הסיכון המוגבר היה משמעותי החל מ-BMI של 28.5.

 

סקירת מחקרים מאוסטרליה שפורסמה במאי 2012 בכתב העת Cancer Prevention Research העלתה כי גם סיכויי ההחלמה בקרב חולות בסרטן השחלות עם עודף משקל נמוכים יותר. בחלוף חמש שנים מהאבחנה סיכויי ההישרדות בקרב נשים במשקל תקין גבוהים ב-17%בהשוואה לנשים במשקל עודף.

 

קיימות עדויות מצומצמות ולפיהן גם נשים בעלות קומה גבוהה נמצאות בסיכון מעט גבוה יותר לפתח סרטן השחלות בהשוואה לנשים נמוכות. ככלל, מחקרים מהשנים האחרונות מצביעים על סיכון גבוה יותר לסרטן בקרב אנשים גבוהים.

 

באופן ספציפי, חוקרים בריטיים מאוניברסיטת אוקספורד דיווחו במאמר סקירה באפריל 2012 כי נשים גבוהות נמצאות בסיכון גבוה לסרטן השחלות, כשכל תוספת של 5 סנטימטרים לגובה מעלה ב-7% את הסיכון למחלה. על פי הדיווח בכתב העת PLoS ONE, ייתכן כי להורמון גדילה יש תפקיד בהעלאת הסיכון למחלה.

 

גורמים שמקטינים סיכון לסרטן השחלות

 

מרבית הגורמים המפחיתים סיכון לסרטן השחלות קשורים לירידה במספר הביוצים. תהליך הביוץ כרוך בחריגה של הביצית מהשחלה לכיוון הרחם. בזמן הביוץ רירית השחלה "נפצעת" וכדי לרפא אותה יש צורך בעידוד מקומי לתאי הציפוי של השחלה להתחלק ולתקן את הנזק.

 

הבאת ילדים לעולם

 

מחקרים מצביעים על קשר ישיר בין לידות לבין סיכון נמוך יותר לסרטן השחלות, כשהסיכון נמוך במיוחד בקרב נשים ולדניות, שעברו מספר רב של לידות בחייהן.

 

ההנחה הרווחת היא כי הקשר נובע מכך שבמהלך ההיריון נפסק תהליך הביוץ. עם זאת, מחקר שנערך באוניברסיטת דרום קליפורניה ופורסם באפריל 2015 מצביע על כך שהמנגנון הכרוך בהורדת הסיכון לסרטן השחלות מורכב יותר ולראיה: במחקר נמצא כי לנשים שילדו לראשונה מעל גיל 35 היה סיכון נמוך ב-46% לסרטן השחלות בהשוואה לנשים שילדו לראשונה לפני גיל 20.

 

גלולות למניעת היריון

 

למרות קשר אפשרי שנרמז בעבודות חדשות בין גלולות למניעת היריון לבין סרטן השד, הרי שאחת התועלות המוכחות של גלולות היא בהפחתת הסיכון לסרטן השחלות, וככל שהשימוש בגלולות למניעת היריון ממושך יותר, כך הסיכון למחלה יורד. הסיכון המופחת עשוי לבוא לידי ביטוי גם כשלושים שנים לאחר הפסקת השימוש בגלולות.

 

סקירת מאמרים עוד משנת 1992 העלתה כי שנה אחת של שימוש בגלולות מלווה בירידה של 10% עד 12% בסיכון לסרטן השחלות, ואילו שימוש במשך חמש שנים מפחית ב-50% את הסיכון למחלה.

 

למרות האפשרות למנוע סרטן שחלות באמצעות שימוש מסודר בגלולות, המדובר עדיין בתרופות שיוחסו להן במחקרים מספר תופעות לוואי, ובייחוד היווצרות קרישי דם – סיכון שנחשב לגבוה יותר בקרב נשים מעשנות הנוטלות גלולות.

 

קשירת חצוצרות

 

עבודות הראו כי נשים שעוברות ניתוח לקשירת חצוצרות (הכוונה לחסימת החצוצרות באמצעות צריבה, חיתוך או תפיסתן בקליפס פלסטי), המהווה אמצעי מניעה יעיל וקבוע לכניסה להיריון, נמצאות בסיכון נמוך יותר לסרטן שחלות. לפי מאמר סקירה נרחב שפורסם באפריל 2013 בכתב העת International Journal of Epidemiology, קשירת חצוצרות מפחיתה ב-52% את הסיכון לסרטן שחלות דמוי רירית הרחם, ב-48% את הסיכון לסרטן שחלות של תאים צלול (clear cell), ב-32% את הסיכון לסרטן שחלות רירני, וב-19% את הסיכון לסרטן שחלות נסיובי.

 

הנקה

 

הנקה נמצאה בעבודות שונות בקורלציה עם סיכוי נמוך יותר ללקות בסרטן השחלות, יתרה מכך – ככל שנשים הניקו את תינוקותיהן זמן ממושך יותר, כך פחת הסיכון למחלה. לפי מטה אנליזה שפורסמה באוקטובר 2013 בכתב העת American Journal of clinical Nutrition, בהשוואה לנשים שאינן מניקות, הנקה של תינוק אחד לפחות בעבר הפחיתה ב-24% את הסיכון לסרטן השחלות, וכל חמישה חודשי הנקה נוספים הפחיתו ב-8% את הסיכון לסרטן שחלות אפיתליאלי.

 

גורמים שהשפעתם על סרטן השחלות עדיין נחקרת

 

תרופות

 

קיימות ראיות חלקיות בדבר קשר אפשרי בין צריכת תרופות מסוימות והפחתת הסיכון לסרטן שחלות. נראה כי הסיכון לסרטן השחלות עשוי להיות נמוך יותר בקרב נשים הנוטלות בקביעות אספירין או תרופות נוגדות דלקת לא סטרואידליות ממשפחת ה-NSAIDs. מחקר שבוצע במכון הלאומי לבריאות בארה"ב (NIH) ופורסם בפברואר 2014 מצא כי נטילה קבועה ויומיומית של אספירין מפחיתה בכ-20% את הסיכון לסרטן השחלות, וזאת להערכת החוקרים באמצעות דיכוי מנגנוני דלקת בגוף.

 

תזונה

 

מחקרים בתחום התזונה לא מצאו עד כה קשר ברור בין מזונות למיניהם לבין הסיכון לפתח סרטן שחלות. לפי עבודה שבוצעה במכון קרולינסקה בשבדיה ופורסמה בנובמבר 2004 בכתב העת American Journal of clinical Nutrition, נשים הרגילות לצרוך ארבע ומעלה מנות מוצרי חלב ליום נמצאות בסיכון גבוה פי שניים לסרטן שחלות בהשוואה לנשים שצורכות עד שתי מנות מוצרי חלב ביום בלבד, אולם ממצא זה לא קיבל חיזוק בהמשך בעבודות נוספות.

 

מחקר מסין שפורסם במארס 2002 בכתב העת British Journal of Cancer מצא כי צריכה מוגברת של פירות וירקות מלווה בירידה בסיכון לסרטן שחלות, ואילו צריכת מזונות שמנים, מטוגנים ומעובדים מעלה את הסיכון למחלה, אולם גם ראיות אלו טרם אוששו במחקרים נרחבים.

 

אלכוהול

 

למרות שבחלק מהעבודות נמצא קשר בין צריכה מוגברת של אלכוהול לסיכון מוגבר לפתח סרטן שחלות, השפעתו על הסיכון לסרטן השחלות אינה ברורה דיה. מחקר מאוסטרליה שפורסם באפריל 2004 בכתב העת Cancer Epidemiology, Biomarkers & Prevention הצביע על כך ששתייה מוגברת של אלכוהול אינה מעלה בהכרח את הסיכון לסרטן השחלות.

 

טלק

 

ישנן ראיות חלקיות כי שימוש קבוע בטלק באזור הפרינאום (בין הוואגינה לפי הטבעת) קשור בסיכון מוגבר לסרטן השחלות. מחקר מקיף בנושא שמתבסס על נתוני "מחקר האחיות" (Nurses Health Study) – מחקר מעקב נרחב בארה"ב, שפורסם בשנת 2000 בכתב העת JNCI של המכון הלאומי לסרטן בארה"ב, דיווח כי ככלל שימוש בטלק העלה בכ-40% רק את הסיכוי לחלות בסרטן שחלות נסיובי חודרני בקרב נשים שדיווחו על שימוש כלשהו בטלק בעבר.

 

 

* ד"ר דניאלה כץ היא אונקולוגית בכירה במכון שרת בבית החולים הדסה עין כרם בירושלים

 

עדכון אחרון: פברואר 2016

 

קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: