אחת שתיים שלוש

להרים ידיים, לקחת ימינה את ברך ימין

כאשר ברך שמאל עוקבת אחריה.  

אני מגבירה קצת את המוסיקה

האיש שבסרטון נראה ממש מחייך והוא מחזיק ביד בקבוק מים.

אני לא ישנתי כבר כמה לילות

כך שבקושי יש לי כח לעמוד ולהסתכל עליו  

אבל בכל זאת

אני מנסה לעשות מה שהוא אומר

כי היה כתוב שהספורט יכול להיות משחרר קצת

אני לוקחת בקבוק מים ושמה על השולחן שבסלון

זה מצליח להעסיק אותי קצת

אחת שתיים שלוש

להרים ידיים לקחת ימינה את ברך ימין 

הגוף ממש רוצה להקשיב למוסיקה

אבל הצעדים מתחילים להתבלבל

אני מפסיקה להסתכל על האיש שבמסך

ורק שומעת את המוסיקה

ועושה את הצעדים שנוחים לי

מה שנוח לי זה כנראה מה שהכי מתאים לי עכשיו

אחת שתיים שלוש

אני מתחילה לחייך מבלי שהתכוונתי

הוא אמר לשתות אז אני לוקחת את בקבוק המים שעל השולחן

ושותה קצת כמו שהוא אמר

זה מצליח  להעסיק אותי קצת

המוסיקה ממשיכה להתנגן בסלון

יחד עם זה אני מסתכלת על התמונה של הציפור

ברקע של מסך הטלפון

אני נזכרת מתי צילמתי אותה

ומצליחה לחייך עוד פעם

ממליצה גם לכם לנסות

עבודה מהנה עם קרבת לב

רגשות מעורבים לאיש החדש - - להבדיל מהרומן הקצרצר השנייתי שהיה לי לפני כשנה, אני לא מורחת סומנים, אני לא רצה, אני לוקחת את הזמן, מוכנה להיות בויתור אם לא מתאים

הבית ממש יפה ונקי

אנ מאוד עיפה, יש סיכוי שארדם הלילה

מתחילה להיות לנו שפה משלנו, יותר מערכת סימנים, לחתולה ולי. זה נעים.

הדלקתי לי נרות וקטורת היום

תודה למקום כאן. שרי יקרה, תודה!!!🌷

בהיסטוריה של העין עברתי ניתוח היפרדות הרישתית. ניתוח עם התערבות אלוהית. שהעין ניצלה בדקה ה99. וזאת עין שאם לא הייתה עוברת הניתוח שעברה היה צריך לעקור אותה. כך אמר הרופא המנתח שעזב אחרי הניתוח את בית החולים. איכילוב. 

עם הזמן בביקורות היה צריך לקבל זריקה בעין כי הייתה בצקת. אחרי ניתוחים נוספים קטנים שעברתי אחרי הניתוח. כמו הוצאת סיליקון מהעין. 

לפני שנה קיבלתי זריקה בעין על ידי רופאת עיניים מומחית ברישתית. היא הזריקה במהירות ובבת אחת לעין שזה כאב והשאיר טראומה באופן בו קיבלתי הזריקה. 

ויצא והבצקת חזרה. 

באתי לפני שבועיים וחצי לבית החולים למרפאת העיניים המתנה לרופאה הייתה 4 שעות. מרגע הגעה לבית החולים בשעה 9:00. עד שעה 12:00 שאז ניכנס ו לרופאה שאמרה לקבוע תור לזריקה בעין. 

חזרנו אני ואחי מבית חולים. ובערב שלחו לי סקר על שביעות רצון. 

מילאתי באריכות ובפירוט רב על 2 דברים. 

האחד על ההמתנה מורטת עצבים מרגע ההגעה לבית החולים עד לרגע כניסה לרופאה שאצלה היה הביקור בין 5-10 דקות. שאז אמרה צריך זריקה. 

והדבר השני שכתבתי באריכות ובפירוט רב את האמת.שזה אופן הזרקת הזריקה לעין. שהיה לי טראומתי איך הרופאה תזריק את הזריקה. שכאב אז כי היה במהירות ובבת אחת. 

הכתיבה עשתה את שלה. גם בביקור אצל הרופאה אמרתי פעם שעברה היה טראומתי. ענתה נעשה שזה לא יהיה טראומתי. 

ואכן עשיתי את שלי. כי ביום שני האחרון יום הזרקת הזריקה. הזריקה הוזרקה בצורה שונה מהפעם הקודמת. שלעניות דעתי כך צריך להזריק. אחרי הרדמת העין הרדמה מקומית. 

הזריקה הוזרקה לאט ובעדינות. כמו שרופא שיניים מזריק הרדמה לשן כדי שיוכל לטפל בה. כך הרופאה הזריקה לעין. 

ובאמת לא היו כאבים. ושוחררתי אחרי הזריקה 

חזרתי ברכבת לעירי. וכאשר הגעתי לעירי נסעתי לבתי מרקחת שאמרו צריך מרשם רופא. הרי קיבלתי טיפות לשים בעין שבוע ימים 4 פעמים ביום טיפות. 

הטירטור להגיע לרופא שירשום מרשם ולחזור לבית מרקחת לקנות הטיפות. ואכן כך היה. הגעתי למרפאה שם רשמה הרופאה מרשם וממנה לבית מרקחת שם קניתי התרופה. 

שמתי בעין כשיצאתי מבית מרקחת טיפות. 

ואכן הגעתי הביתה גמורה מחוסלת. 

העיקר ניגמר בשלום. 

היום כבר היה מותר להרטיב את העין. לכן המקלחת הייתה טובה כולל חפיפה בה בעין נרטבת. 

נאמר על ידי הרופאה תלויי בעין לגביי תדירות הזריקה. 

יש עין שצריך כל שנה להזריק זריקה. ויש עין שמספיק פעם או פעמיים להזריק וזהו. 

תלויי בעין. 

מקווה לטוב

אמונה בבורא עולם. 

לקחת לאחור זה בסדר גמור, שהבנאדם השני ירצה ממני דברים שלא אהיה מסוגלת או רוצה לתת לו עכשיו זה בסדר גמור - כך פעלתי היום. אמנם עוד לא הרגשתי אבל כך פעלתי. ןזיהיתי את האוטומט המרגיש אשם ורוצה לרוץ לרצות - ושמרגיש אפילו אשם על עצם כך שלא רוצה מה שהאדם האחר רוצה כאשר הוא רוצה, ולא פעלתי על זה ולא ריציתי, והרגשתי בושה סמיכה, כאילו משהו לא בסדר אצלי שהשני שם עם הרצונות שלו ואני פה עם רצונות אחרים - וגם את זה זיהיתי, וברגע שזיהיתי ,חלק מהבושה והאשמ התפוגגו מאליהם. התקדמות!!!

עמדתי בכל העוגנים שלי היום!!!! (מדיטציה, טיפה צי קונג, תרגילים, הליכה קטנה, משהו מקצועי יומיומי, להושיט יד, טובים)

עבודה טובה על אף עייפותי הגדולה.

תודה על המזגן, אלוהים או מי שברא את המזגן - תודה תודה תודה!!

תודה שהלכתי לסופר.

תודה שקיפלתי כביסה וסידרתי את רוב הבית לקראת מחר.

תודה שיש לי פירות.

תודה על החתולה החמודה שנחה עכשיו במזגן, הראש שלה ליד הכרית שלי.

תודה שכתבתי קצת.

תודה שאני יותר מקבלת את עצמי על כל חלקיי, ויש לי יותר נכונות להיות לא נאהבת ולא מתקבלת, וטיפה אמונה שאיפשהו אתקבל כמו שאני.

~~~~

תודה למרחב המאפשר כאן, ולשרי שמעודדת אותי על בסיס יומיומי.

הגעתי למצב שאני שונאת להיות אימא 

לא שאני רוצה חלילה שיקרה משהו לילד שלי, מהרגע שהוא נולד הוא כל החיים שלי אבל פשוט כי אין לי ברירה

אם הייתה לי האופציה לחזור אחורה בזמן ולא להיכנס להריון כנראה שלא הייתי רוצה את ההריון 

שבועיים אחרי החתונה כבר הייתי בהריון

בקושי חצי שנה מאז שהכרתי את בעלי וכל החיים שלי התהפכו

מאוד רציתי להיות אימא אז לא חשבתי אפילו לקחת מניעה אבל לא ידעתי שזה כזה חרא ההריון שלא תיפקדתי ולא יצאתי מהמיטה בקושי

ולא ידעתי שאחרי הלידה יהיה עוד יותר חרא עם דיכאון אחרי לידה ולהיות לבד לבד לבד חודשיים בחדר מטר על מטר אצל ההורים שלי כי עדיין אין לנו דירה ולהיות שם לבד כי אבא שלי מעשן בבית ובעלי לא סובל סיגריות אז הוא היה חוזר רק כדי לישון וגם אני לא סובלת סיגריות אבל לא יכולתי לצאת מהבית ולא הייתה לי ברירה אלא להיות לבד

ולא ידעתי שימשיך להיות חרא עם ילד שיש לו אטופיק דרמטיטיס שמוציא ממני כל כך הרבה כוחות 

ואלרגיות מסכנות חיים ולהתפנות איתו כמה פעמים לבית חולים אחרי התקף אניפילקטי 

וימשיך ךהיות חרא כשהשיניים הרסו כל הרגל שינה שהצלחתי להנחיל לו וכבר שלושה חודשים שהוא לא ישן נורמלי ולא אוכל נורמלי ומוציא ממני כל טיפת אנרגיה שאולי יש לי 

והזוגיות שלי חרא כי בעלי לא מבין ולא תומך מספיק ואני לבד לבד לבד ונמאס לי מהכול

אז לא אם הייתה לי בחירה לא הייתי נכנסת להריון איתו 

וכן הייתי מוותרת על האור שלי בחיים

כי באותה מידה שהוא האור שלי הוא גם החושך והכלא שלי

אֵיךְ שְׁכֶם וְזִמְרִי – קְשׁוּרִים לְרַבִּי עֲקִיבָא?

וְכֵיצַד הֲבָנָה נְכוֹנָה – שֶׁל זְכוּת וְחוֹבָה,

נוֹתֶנֶת תִּקְוָה,

וּמְשַׁנָּה אֶת צוּרַת הַחֲשִׁיבָה וְהַפֶּרְסְפֶּקְטִיבָה?

.

שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר – חָטַף אֶת דִּינָה,

שִׁמְעוֹן וְלֵוִי – שִׁכְנְעוּ אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת בְּרִית מִילָה,

וְאָז הָרְגוּ אוֹתוֹ – וְאֶת כֹּל תּוֹמְכָיו בַּמְּדִינָה.

.

שְׁכֶם – הָיָה אִישׁ חוֹמְרָנִי,

אַךְ בַּבְּרִית הוּא קִבֵּל שִׁדְרוּג רוּחָנִי.

אֲבָל לִפְנֵי שֶׁהוּא הִגְשִׁים אוֹתוֹ – בַּמֵּמַד הַזְּמַנִּי,

הוּא נֶהֱרַג עַל יְדֵי שִׁמְעוֹן – בְּאֹפֶן קַטְלָנִי.

.

אָז הוּא הִתְגַּלְגֵּל – כְּזִמְרִי בֶּן סָלוּא,

הִזְדַּמְּנוּת שֶׁבָּהּ נִיצוֹצוֹתָיו יִתְעַלּוּ.

אַךְ בִּמְקוֹם שֶׁהוּא וַאֲנָשָׁיו יִגָּאֲלוּ,

בְּתַפְקִידָם הֵם מָעֲלוּ.

בְּאֹפֶן שָׁגוּי הֵם פָּעֲלוּ,

וּבְמָקוֹם טָמֵא יוֹתֵר – אֶת הַנִּיצוֹצוֹת כָּלְאוּ.

.

שְׁכֶם וְזִמְרִי – חָטְאוּ בְּחֵטְא הַתַּאֲוָה,

וְקִבְּלוּ הִזְדַּמְּנוּת נוֹסֶפֶת – רַבִּי עֲקִיבָא.

הוּא הִתְקַלְקֵל עַל יְדֵי נְקֵבָה,

וְתֻקַּן עַל יְדֵי רָחֵל – שֶׁשָּׁלְחָה אוֹתוֹ לַיְּשִׁיבָה.

.

הוּא קִלְקֵל עֶשְׂרִים וְאַרְבַּע אֶלֶף נְשָׁמוֹת,

וְלָכֵן הַתַּפְקִיד שֶׁלּוֹ – לַהֲפֹךְ אוֹתָן לְמֻשְׁלָמוֹת.

לָכֵן לֹא מַסְפִּיק – שְׁנֵים עָשָׂר אֶלֶף תַּלְמִידִים,

כִּי הוּא צָרִיךְ לְתַקֵּן – אֶת כֹּל הַנִּיצוֹצוֹת הָאֲבוּדִים.

כְּזִמְרִי – הוּא מֵת עַל חִלּוּל הַשֵּׁם,

וּכְרַבִּי עֲקִיבָא – הוּא מֵת עַל קִדּוּשׁ הַשֵּׁם.

הַכֹּל קָרָה – בְּהַנְהָגַת מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה,

וְרַק אָז נִשְׁמָתוֹ – סִיְּמָה כָּאן אֶת תַּפְקִידָהּ.

.

מִי שֶׁיִּתְבּוֹנֵן עַל חַיָּיו – יִשְׁאַל "צַדִּיק וְרַע לוֹ"?

אַךְ הוּא לֹא רוֹאֶה – אֶת הַסִּפּוּר כֻּלּוֹ.

אִם הוּא הָיָה יוֹדֵעַ אֶת גִּלְגּוּלָיו,

כֹּל הַקֻּשְׁיוֹת – הָיוּ מִסְתַּלְּקוֹת מֵעָלָיו.

.

לְכֻלָּנוּ יֵשׁ שְׁאֵלוֹת,

עַל קְשָׁיִים, נִסְיוֹנוֹת וּנְפִילוֹת.

אַךְ בָּרֶגַע שֶׁהַנְּשָׁמוֹת מִתְּעָלוֹת,

וְאֶת הָאֱמֶת עֲלֵיהֶן – מְגַלּוֹת,

הַשְּׁאֵלוֹת מֵעַצְמָן – מִתְבַּטְּלוֹת.

.

וְאִם כֻּלָּנוּ הָיִינוּ מַשִּׂיגִים,

שֶׁהַפְּגָמִים – הֵם רִשּׁוּמִים מֵחַיִּים קוֹדְמִים.

שֶׁהֵם אוֹתָנוּ אוֹטְמִים,

וְאֶת הַשֶּׁפַע הָאֵינְסוֹפִי – בּוֹלְמִים.

לֹא הָיִינוּ מוּכָנִים – 'לְשַׁלֵּם' כַּמָּה תַּשְׁלוּמִים,

כְּדֵי לִהְיוֹת 'כֵּלִים' מֻשְׁלָמִים,

וּלְקַבֵּל שֶׁפַע – שֶׁל אֵינְסוֹף יְקוּמִים?