אחת שתיים שלוש

להרים ידיים, לקחת ימינה את ברך ימין

כאשר ברך שמאל עוקבת אחריה.  

אני מגבירה קצת את המוסיקה

האיש שבסרטון נראה ממש מחייך והוא מחזיק ביד בקבוק מים.

אני לא ישנתי כבר כמה לילות

כך שבקושי יש לי כח לעמוד ולהסתכל עליו  

אבל בכל זאת

אני מנסה לעשות מה שהוא אומר

כי היה כתוב שהספורט יכול להיות משחרר קצת

אני לוקחת בקבוק מים ושמה על השולחן שבסלון

זה מצליח להעסיק אותי קצת

אחת שתיים שלוש

להרים ידיים לקחת ימינה את ברך ימין 

הגוף ממש רוצה להקשיב למוסיקה

אבל הצעדים מתחילים להתבלבל

אני מפסיקה להסתכל על האיש שבמסך

ורק שומעת את המוסיקה

ועושה את הצעדים שנוחים לי

מה שנוח לי זה כנראה מה שהכי מתאים לי עכשיו

אחת שתיים שלוש

אני מתחילה לחייך מבלי שהתכוונתי

הוא אמר לשתות אז אני לוקחת את בקבוק המים שעל השולחן

ושותה קצת כמו שהוא אמר

זה מצליח  להעסיק אותי קצת

המוסיקה ממשיכה להתנגן בסלון

יחד עם זה אני מסתכלת על התמונה של הציפור

ברקע של מסך הטלפון

אני נזכרת מתי צילמתי אותה

ומצליחה לחייך עוד פעם

ממליצה גם לכם לנסות

יום ולילה התהפכו לגמרי שוב

כמה בכי

שיחה טובה עכשיו שהבינו אותי

צריך להתאושש מהאחרי מלחמה עלק הזה

זהו שיר אחרי מלחמה ובתוך מלחמה אחרת והכאב גדול מאוד והבדידות

וגם ההתחזקות

וגם הקריסה

אז עוד יום בחיים

מזג האויר נעים

לא בא לי להגיד תודה עכשיו, מכבדת את רגשותיי

אז רק להסתכל על מה שיש

יש שקט עכשיו, אני אוהבת שקט, צרצור מרטחק, קול נקישות האצבעות על המקלדת, שוב אשנה תסרוקת, הטבעת על אצבעי ארגמנית, הבית היפה, הנעים, האויר הנעים, הכמעט קריר, הנורות הצבעוניות, עבודתי המספקת, הכריות הפרחוניות, האבנים שהדבקתי על הקופסה, האפשרות לראות סרטים, הבריכה שנפתחה, האפשרות לכתוב כאן, שרי, ומחר יום חדש. 

את הכאב שלי אני לא יודעת לבטא, מנסה לכתוב פה בשביל להימנע משוב לפגוע בגוף.

מרגישה שאין מקום שיכול להכיל את המורכבות שלי, ואת האמת גם לי נמאס מעצמי, ונמאס לי מהחוק של חובת דיווח, איכשהו צריך לסנן מילים לשמור על עצמך שלא יקחו לך את השליטה, לא כי אני חושבת משהו מעשי. אלא רק כי המצוקה גדולה מידיי ומבתטאת לפעמים במילים כמשהו קיצוני, הפסיכאטר ממש צעק עליי שהוא לא יכול לסמוך עליי שלא אמשיך לפגוע בעצמי, כבר לא נשארו לי מילים להתגונן, מחפשת טיפה הכלה לא שמישהו יצעק, שאולי ינסה רק טיפה להבין, אבל איכשהו כמעט ואין פסיכיאטרים שבאמת רגישים ואנושיים או לכל הפחות לי לא יצא להיתכל. 

זהו פרקתי מקווה שמחר יהיה טוב יותר

מַהוּ הַשֹּׁרֶשׁ – לְמַחְלֹקֶת קֹרַח וַעֲדָתוֹ?

וּמָה זֶה מְשַׁנֶּה – אִם הִיא נָבְעָה מִגַּאֲוָתוֹ?

לָמָּה לֵיצָנוּתוֹ נוֹבַעַת מֵעוֹרַמַתּוֹ?

וְכֵיצַד שׁוֹנָה מִמַּחְלֹקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם – מַחְלֹקְתּוֹ?

.

קֹרַח הָיָה בַּעַל אִינְטֵרֵסִים,

הוּא רָצָה לִהְיוֹת – מַנְהִיג בַּקּוֹנְגְּרֵסִים.

אַךְ מָה עוֹשִׂים – כְּשֶׁכֻּלָּם אוֹרְתּוֹדוֹקְסִים?

מַגְחִיכִים אֶת הַחֻקִּים – עַד שֶׁהֵם עַל גְּבוּל הַפָּרָדוֹקְסִים.

.

הוּא כַּמּוּבָן – לֹא הִזְכִּיר מְנִיעִים אִישִׁיִּים,

וְצָעַק לָעָם – הֲרֵי כֻּלָּנוּ קְדוֹשִׁים!

הֵם סְתָם מְפָרְשִׁים,

פְּתִיל תְּכֵלֶת – מֵאִתָּנוּ דּוֹרְשִׁים,

כְּשֶׁטַּלִּית שֶׁל תְּכֵלֶת – אָנוּ כְּבָר לוֹבְשִׁים.

.

קֹרַח לֹא חִפֵּשׂ אֱמֶת מֻשְׁלֶמֶת,

הוּא עָרַךְ מָנִיפּוּלַצְיָה – שֶׁחָשַׁב שֶׁהִיא מִשְׁתַּלֶּמֶת.

אַךְ מְנַת הַכָּבוֹד שֶׁלּוֹ – בִּמְהִירוּת נֶעֱלֶמֶת,

וְיַחַד אִתּוֹ – בְּעִמְקֵי הָאֲדָמָה נִטְמֶנֶת.

.

אַךְ יֵשׁ גַּם מַחְלֹקֶת לְשֵׁם שָׁמַיִם,

לֹא בִּגְלַל אִינְטֵרֵס אִישִׁי – וְלֹא בִּשְׁבִיל כַּפַּיִם.

מַחְלֹקֶת שֶׁנּוֹבַעַת מִבַּקָּשַׁת הָאֱמֶת,

מֵהָרָצוֹן אֶת הָעֻבְדּוֹת לְאַמֵּת.

.

מַחְלֹקֶת כָּזוֹ – הִיא בְּרָכָה לָעוֹלָם,

הִיא מְקָרֶבֶת אוֹתָנוּ לְהָבִין – אֶת מָה שֶׁנֶּעֱלַם.

כִּי יֵשׁ זָוִית יִחוּדִית – לְכֻלָּם,

וְרַק כְּשֶׁמְּחַבְּרִים הַכֹּל – רוֹאִים בְּאֹפֶן מֻשְׁלָם.

.

אָז הַאִם הַמַּחְלֹקֶת – רָעָה אוֹ טוֹבָה?

תָּלוּי בַּכַּוָּנָה.

הַאִם אַתָּה בֶּאֱמֶת מְחַפֵּשׂ תְּשׁוּבָה?

הַאִם הִיא כְּדֵי לְשַׁפֵּר אֶת צוּרַת הַחֲשִׁיבָה?

הַאִם הַמַּטָּרָה הִיא גַּאֲוָה וְאֵגוֹאִיסְטִיּוֹת עֲלוּבָה?

אוֹ שֶׁהָאֱמֶת – הִיא זוֹ שֶׁחֲשׁוּבָה?

הַאִם יֵשׁ כְּלַפֵּי הַצַּד הַשֵּׁנִי אַהֲבָה?

אוֹ סְתָם רָצוֹן לִגְרֹם לוֹ לְאַכְזָבָה?

.

וְאוּלַי הַפָּרָשָׁה מְלַמֶּדֶת – עַל מַחְלֹקֶת שְׁלִילִית,

כְּדֵי שֶׁנּוּכַל לִלְמֹד מִכָּךְ – עַל הַחִיּוּבִית?

שֶׁחִפּוּשׂ הָאֱמֶת – צָרִיךְ לִהְיוֹת הָעִקָּר,

וְלֹא הַכָּבוֹד שֶׁנּוֹבֵעַ מֵעֲרִיכַת הַמֶּחְקָר.

כִּי מַחְלֹקֶת שֶׁנּוֹבַעַת מִתּוֹעֶלֶת עַצְמִית,

הִיא בְּדֶרֶךְ כְּלָל – פָּשׁוּט תַּרְמִית.

.

מָה הָיָה קוֹרֶה – אִם לִפְנֵי שֶׁאָנוּ חוֹלְקִים,

טוֹב טוֹב אֶת עַצְמֵנוּ הָיִינוּ בּוֹדְקִים וְסוֹרְקִים,

וְרַק אַחֲרֵי שֶׁאֶת כֹּל הָאִינְטֵרֵסִים – הָיִינוּ מְסַלְּקִים,

הָיִינוּ אֶת דַּעֲתֵנוּ מְנַמְּקִים?

.

וְאוּלַי הַמֶּסֶר הָעִקָּרִי – מִפָּרָשַׁת קֹרַח,

הוּא הַצֹּרֶךְ לְשַׁנּוֹת – אֶת הָאֹפֶן בּוֹ הֲוִכּוּחַ נֶעֱרַךְ?

אחד הדברים שמאוד עוזרים לי בחצי שנה האחרונה זה כרית כובד.

שמיכות כובד וכריות כובד ידועות בהרגעה ובקרקוע, בעיקר למתמודדים עם פוסט טראומה, אבל מאמינה שלא רק.

אני עברתי טיפול כמה שבועות עם כריות כובד, והמטפל לימד אותי איך לעשות לבד בקלות ובזיל הזול(:

איך עשיתי?

קניתי 4 ק"ג אורז מלא (מלא, ולא רגיל, כי הוא מעוגל יותר ואין לו קצוות משוננים - שלא ידקור)

בבית פתחתי את שקיות האורז ושפכתי לתוך ציפית ישנה של כרית.

תפרתי ביד את קצה הכרית.

את זה הכנסתי לתוך ציפית נוספת (שאותה אפשר להחליף ולכבס)

~~~~~

[4 קג זאת כרית ארוכה. אני מניחה אותה מהלמעלה של בית החזה ועד שיפולי הבטן. אפשר כמובן להתחיל עם כרית קטנה יותר ולראות איך מרגישים]

בהצלחה למי שאולי יעשה(:

הטובים שלי

למרות ועם כל השיט!!!

ויש שיט.

ובכל זאת - הטובים:

1.פשוט ביטלתי הכול היום. הקשבתי לגוף ולנפש שלי. נחתי, התעצבתי, התדכאתי, התנמנמתי, אכלתי, הזמנתי לי ופל אמריקאי מושחת, צלצלתי לקו סיוע כדי לפרוקנ (ברור לי שאני בהלם), השהיתי החלטות (בין השאר עךל אירוע שהתבטל ואז אמרנו שנקיים בזום ואז שוב אין מלמה....אז כן לקיים או לא? מה הכוחות שלי? לאיזה זמן שיקום אני זקוקה?

2.הקשבתי לקצב הפנימי של הגוף והנפש שלי . אמרתי לעולם: סליחה. עם כל הכבוד אני לא מתכוונת לפעול בקצב המטורף והמתעתע שלך. ושכבתי לנוח בצד הדרך.

3.זה מוכיח את עצמו כי כבר אני יותר טוב קצת. קיבלתי ומשתדלת לקבל את עצמי כל פעם עם כל מה שאני ברגע הזה - גם חרדות.

4.את הביטולים עשיתי באופן עדין ומתחשב תוך בירור הדחיפות של הצד השני ושקיפות לגבי מצבי, הייתי מוכנה להיות פגיעה. פשוט אמרתי שאני חייבת רגע לעצור אחרי המלחמה הזאת. הם קיבלו את זה ממש בנדיבות, ואז גם פתאום מאוד פרגנו לי ואמרו לי כמה העבודה שאני עושה מיוחדת וטובה. אמרו לי מלים ממש מחממות לב.

5.טוב (ונורא, אבל גם טוב) שיש לי את הניסיון מהנגלה  הקודמת בחיפה ושאני יודעת כבר כל מיני דברים של התמודדות.

6.הייתי במפגש בודהיסטי שעשה לי ממש טוב בזום.

7.למרות כל הרגרסיה יש לי שני רעיונות מקצועיים חדשים. שמדליקים אותי. - להמשך. לא לרגע זה.

8. לא נלחמת בגלי מצב הרוח

9.החתולה החמודה

10.השליח שהביא לי את הוופל הבלגי היה נחמד וחייך. גם את זה אני מנסה לנצור.

תודה על האפשרות לחזור לקבוצה הבודיהיסטית, תודה שהיום במדיטציה המשותפת ראיתי איזו דרך עשיתי תודות למדיטציות היומיות הקטנות שלי, תודה למנחה הנהדרת, תודה שיש עכשיו מפגשי חירום, תודה שמחר אני בטיפול, תודה לשיחה עם או היום, תודה לקו עזרה ראשונה, תודה לאפשרות להרפות ולנוח, תודה לבינה המלאכותית, תודה ששקט היום, ועכשיו במיוחד - מלבד רחש המזגן, זמזום מרוחק אולי של צרצרים ורעשי מקלדת המחשב שכאני כותבת - אין קול, תודה שהיה לי מזג אויר נעים היום, תודה שאני מספיק יודעת כדי לאפשר לעצמי לנוח ולהתאושש לאטי (ולא בכוח ואז להתרסק), תודה שאני בריאה, תודה שיש הפסקת אש כמובן!!!! תודה למרחב כאן, למי שקורא.ת, לכל תגובה אם תהיה ושרי - לך כמובן!!!🌻

אין לי כוחות לכלום. אני כל היום במיטה. אשתי מפרפרת עם הילדים ואני מרוח. אין לי כוחות להתמודד עם החיים. 

היה יום מזעזע, כמו שבטוחה שעבר על כולם כאן - חוסר שינה זה אנדרסטייטמנט, המתח, הדריכות, החשש מהבאות, הבלבול, יש הפסקת אש או אין?, אמנם קרסתי לכמה שעות בסוף על הספה  אבל אני מרגישה בהלם גמור, יש לי קולות של הבומים באוזניים, האזעקות... וכועסת - אל תשגעו אותי, מלחמה או לא מלחמה? תחליטו. להיות בדריכות או לא? וכל הסבל וההרג. הזעם והתוקפנות שאני חשה כלפי אנשים שאני לא מכירה אישית, אני לא ממש אוהבת את עצמי ככה ... זה מה יש עכשיו.

הדברים הטובים

1.יש הפסקת אש, ולאט לאט אסתגל למצב החדש הזה (אני מופתעת שאני חיה)

2.כל הקולגות שלי, מכריי, ידידיי - בחיים ולא נפצעו

3.אני בחיים ולא נפצעתי והבניין לא נפגע

4.החתולות בסדר גמור

5.בתוך כל הטשטוש הצלחתי היום לעמוד בכל העוגנים שקבעתי לי , מלבד הליכה: מדיטציה, מעט צי קונג, תרגילים ועכשיו כותבת דברים טובים, והמשימה היומית המקצועית.

6.הודיעו שהבריכה נפתחת שוב!!!!!

7.קו עזרה ראשונה שצלצלתי ובכיתי. ונוחמתי מעט.

8. מחר יום תפקוד עם אנשים - לא רק בזום, גם פיזית

9.הפגישות מתחילות רק מאחהצ אז יהיה לי זמן להתאושש לאיטי ולטפל בעצמי לאט לאט. - בעצם לא כל כך, אבל אין דבר, זה ירים אותי ואנוח בלילה יותר.

10. הכי חשוב - דייסתי הקשבה ועדינות אל עצמי, ככל יכולתי, לאורך כל היום.

11.הצלחתי גם להדיח כלים, גם לאכול מרק ירקות.

תודה לכל האנשים שמתגייסים לעזור בארץ בכל מיני אופנים , תודה שיש גם טוב לב בעולם,  תודה שאפשר לפעמים לפתוח את הלב בלי לחטוף, תודה שאני מתייחסת אל עצמי יותר ויותר בכבוד, ומצפה ליחס הזה מאחרים, תודה על התהליך העוטף שהתחיל עם ...., תודה על המטפל שלי ושאני הולכת אליו עכשיו פעמיים בשבוע שוב, עד שארגע שוב, תודה שאני לא נמצאת בקשרים מרעילים, מנצלים, משתלטים, מקטינים - תודה לי שניתקתי, תודה לתהליך  ולהתפתחות שאני עוברת - להתחזקות בעיקר, תודה למקום הישן חדש ששבתי לפגישותיו ותודה שהתקבלתי כל כך יפה, ובמסגרת טוב הלב או האיכפתיות האנושית שקיימת בעולם לצד האנוכיות והרוע  וכל שאר פגמי האנוש, תודה על המרחב הזה ותודה לך שרי!!✨

יש לי תכנית להיום אבל איני בלחץ. מתי שאצא זה טוב. גם בסדר אם לא אצא בכלל. שונה לי מהמצב הרגיל. איני בטוחה מה השתנה אבל נכון לעכשיו בכלל לא משנה. נהנית מה​​​​​​​רגע.