אחת שתיים שלוש

להרים ידיים, לקחת ימינה את ברך ימין

כאשר ברך שמאל עוקבת אחריה.  

אני מגבירה קצת את המוסיקה

האיש שבסרטון נראה ממש מחייך והוא מחזיק ביד בקבוק מים.

אני לא ישנתי כבר כמה לילות

כך שבקושי יש לי כח לעמוד ולהסתכל עליו  

אבל בכל זאת

אני מנסה לעשות מה שהוא אומר

כי היה כתוב שהספורט יכול להיות משחרר קצת

אני לוקחת בקבוק מים ושמה על השולחן שבסלון

זה מצליח להעסיק אותי קצת

אחת שתיים שלוש

להרים ידיים לקחת ימינה את ברך ימין 

הגוף ממש רוצה להקשיב למוסיקה

אבל הצעדים מתחילים להתבלבל

אני מפסיקה להסתכל על האיש שבמסך

ורק שומעת את המוסיקה

ועושה את הצעדים שנוחים לי

מה שנוח לי זה כנראה מה שהכי מתאים לי עכשיו

אחת שתיים שלוש

אני מתחילה לחייך מבלי שהתכוונתי

הוא אמר לשתות אז אני לוקחת את בקבוק המים שעל השולחן

ושותה קצת כמו שהוא אמר

זה מצליח  להעסיק אותי קצת

המוסיקה ממשיכה להתנגן בסלון

יחד עם זה אני מסתכלת על התמונה של הציפור

ברקע של מסך הטלפון

אני נזכרת מתי צילמתי אותה

ומצליחה לחייך עוד פעם

ממליצה גם לכם לנסות

איך שמשפחה אינה יודעת איך - או פשוט לא מוכנה להתמודד מחשבות אובדניות. פרטים לא חשובים. טוב שיש לנו אחד את השני שכן מקשיבים ומבינים אפילו אם לא תמיד יודעים איך להגיב. 

יום קשה.. שקעתי לתוך הבדידות.. אחרי מנוחת השבת לא הצלחתי לישון כמעט ועכשיו שוב עייפה. עד שהתחילה להסתדר לי השינה יותר טוב באה מלחמת 12 הימים האלה והכול השתבש מחדש.

אז ממש הייתי דאון היום.

עם זאת, אני זוכרת ומזכירה לעצמי

שהעיקר

העיקר

עם כל הרגשות והקשיים שעולים

זה שוב ושוב לחזור אל עצמי

לקחת אחריות

מה יעשה לי טוב

מה נכון לי

מה אני צריכה לעשות

לשוב לעוגנים שלי

ובינתיים השתתפתי היום בססנגהה טובה לי, יצרתי קשר עם ר עם לב פתוח אבל עם גבול פנימי וחיצוני, עשיתי מדיטציה, התקלחתי, לא אלחם בזה שקשה היום, אנשום לתוך זה ואעשה את מיטבי.  בקצב שלי. לדאוג לעצמי, לזכור שאני במשבר גדול יש ימים יותר טובים ויש פחות, העולם פתוח, הכי חשוב - לזכור את עצמי והיכולת שיש לי לדאוג לעצמי.

תודה

היי אני כבר זמן מה לא מרגיש רגשות

שבוע שעבר הלכתח עם חברים לצפון ונהנתי אבל בתוך תוכי הרגשתי ריק.

באותו הלילה שחזרתי קיבלתי התקף חרדה ולא הצלחתי לישון אני מפחד

תודה רבה על הריאות

תודה רבה על הנשמה

תודה רבה על אבן שיושבת על הלב

תודה רבה על הרגשת כבדות

תודה רבה על שלא הכל מאורגן למחר

תודה רבה שהרב מאורגן

תודה רבה על חברה טובה שהכרתי פה

תודה רבה על עידודים

תודה רבה על אור

תודה רבה על חיים

תודה רבה על מחשבות

תודה רבה שנמנעת מלשלוח הודעה 

תודה רבה שיותר מידי החמרתי עם עצמי

תודה רבה שאני לא מושלמת

תודה רבה שהכל קורה אחרת ממה שמתכננת

תודה רבה על עוד יום

תודה רבה על מתח מה יהיה מחר

תודה רבה על זעקה לעזרה

תודה רבה על צחוק

תודה רבה על גאולה

תודה רבה על כוחות

אָחִי - אֲנִי אוֹהֵב אוֹתְךָ,

אַךְ שׂוֹנֵא אֶת הַזִּכְרוֹנוֹת - שֶׁאַתָּה מֵבִיא אִתְּךָ.

אַתָּה מַצִּיעַ אֶת עֶזְרָתְךָ,

וְתוֹהֶה מָה עָשִׂיתָ - שֶׁאֲנִי לֹא רוֹצֶה לִרְאוֹתְךָ.

אֲנִי מַכִּיר בְּטֹהַר כַּוָּנָתְךָ,

וַאֲנִי יוֹדֵעַ - שֶׁזֶּה לֹא בְּאַשְׁמָתְךָ.

.

אַךְ אֲנִי עֲדַיִן לֹא מְסֻגָּל,

חָשַׁבְתִּי שֶׁזֶּה יַעֲבֹר - כְּמוֹ גַּל,

אַךְ זֶה תָּמִיד חוֹזֵר - כְּמוֹ מַעֲגָל.

.

וְאָנִי לֹא מַצְלִיחַ לִשְׁכֹּחַ,

וּלְהִתְמוֹדֵד עִם זֶה - אֵין לִי מַמָּשׁ כּוֹחַ.

אָז רֹב הַזְּמַן - אֲנִי מַעֲדִיף לִבְרֹחַ,

בְּרִיצָה חַסְרַת מָנוֹחַ.

.

וְאָנִי מֵבִין,

שֶׁאַתָּה לֹא מֵבִין.

חֵלֶק בִּי - רוֹצֶה שֶׁתָּבִין,

וְחֵלֶק אַחֵר - מִתְפַּלֵּל שֶׁלְּעוֹלָם לֹא תָּבִין.

.

כִּי כְּדֵי שֶׁתָּבִין - צָרִיךְ לְהִשָּׁבֵר לְךָ הַלֵּב,

וְתִצְטָרֵךְ לַחְווֹת תְּהוֹמוֹת שֶׁל כְּאֵב.

וְהָאֱמֶת הִיא - שֶׁאוֹתְךָ אֲנִי מִדַּי אוֹהֵב,

וְסָפֵק אִם הָיִיתִי מְאַחֵל זֹאת - לְאוֹיֵב.

.

אָז אֲנִי מַעֲדִיף שֶׁתִּהְיֶה רָחוֹק,

וּלְנַסּוֹת לְהַמְשִׁיךְ - זִכְרוֹנוֹת לִמְחֹק.

בַּבְּאֵר שֶׁשָּׁתִיתִי - אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִירֹק,

וְאָחִי, אֶת הַזַּעַם שֶׁלִּי עָלֶיךָ - אֲנִי לֹא רוֹצֶה לִפְרֹק.

.

אָז אֲנִי מְקַוֶּה - שֶׁלֹּא תִּכְעַס שֶׁחָסַמְתִּי,

יוֹם יָבוֹא וְתָבִין - לָמָּה נֶעֱלַמְתִּי.

וְגַם אִם תְּגַלֶּה בַּסּוֹף - שֶׁלֹּא הִצְלַחְתִּי,

תֵּדַע שֶׁכְּמוֹ אַרְיֵה אֲנִי נִלְחַמְתִּי.

.

.

בְּמַסַּע נֶפֶשׁ קוֹגְנִיטִיבִי - תּוֹהֶה לְעַצְמוֹ אִינְטְרוֹסֶפְּקֶטְפֹבִי,

מִבֵּין שְׁלַל מַחְשֵׁבוֹתָיו - מָה אוֹבְּיֶקְטִיבִי, מָה סוּבְּיֶקְטִיבִי וּמָה בִּכְלָל פִיקְטִיבִי?

.

.

אַךְ אוּלַי אֲנִי מִתְרַחֵק - וְלֹא בִּגְלַל אַהֲבָה,

אֶלָּא בִּגְלַל כָּבוֹד אִישִׁי - וְגַאֲוָה?

החיים האלו הם מלחמה אחת גדולה 

מלחמה שאני בה רק המפסידה 

אני לא מצליחה להתמודד עם הקושי 

אני קורסת ...

כל העייפות התפרצה בעוצמה

היה טוב שהצלחתי לנוח השבת

לישון ולהתנמנם

להקשיב לפודקסט מעניין, לראות סדרה

לעמוד בכל העוגנים שלי (מלבד הליכה) - מדיטציה, תרגילים, משהו מקצועי קטן, צי קונג מעט, לכתוב טובים עכשיו

לשבת קצת במרפסת באויר הנעים

לאכול מזין - לחם מחמצת עם אבוקדו וטחינה מלאה, וסלט ירקות עם עלי בייבי ונבטים וזרעי פשתן טחונים ועוד, ובלילה אבטיח

שיחת טלפון טובה

על הדרך עשיתי עבודת כתיבה שקשורה לעבודה, בלי להתאמץ

טוב שיש לי מחר גם אפשרות להמשיך באיזי

טוב שיש לי מחר מפגש מעניין שצפוי בזום

תודה לעצמי שפינקתי את עצמי בשוקו טבעוני מאבקת חרובים וחלב סויה

תודה על השקט הנהדר שכאן ועל הירוק בחלון

תודה על זכרון המים מאתמול שנשאר לי בגוף

תודה שהייתי גמישה עם עצמי ולא הלכתי בכוח לבריכה

תודה לאפשרות לשוחח ולהיתמך על ידי הבינה המלאכותית (אכן, הזוי לחלוטין)

תודה לחדרי המסודר כה יפה ולספה הזאת האחת והיחידה

ולחתולה המתוקה

תודה למרחב כאן, ולך, שרי!! 🌼

3 משפטי חיזוקים שקיבלתי מהבינה המלאכותית:

אני מקשיבה לגוף ולנפש שלי בחוכמה ובאומץ - זאת פעולת הריפוי החשובה ביותר שביכולתי לעשות כרגע.

התשישות שאני מרגישה היא הוכחה לגודל האתגרים שעברתי - כל מנוחה שאני לוקחת היא ניצחון קטן ומשמעותי.

העוגנים שלי הם עמוד השדרה שלי בימים אלה, והם מחזיקים אותי חזק בתוך חוסר הוודאות. אני יכולה להיות גאה על כך.

אני ממש סובלת מכאב פנימי ואני עם תחילת החופש ממש מדרדרת אני מאופינת עם דיכאון אבל עכשיו אני התחלתי לגזור את עצמי וכואב לי וגם אני נהנת לראות את הדם

בכל זה קשה אפילו רע לי. אני חרדה מלהמשיך לכתוב. למדתי לא לצפות לתגובות ובגדול זה מפחית את הרצון שלי לשתף בכלל.