היי, 

אני מרגישה כמו בתוך סיוט. ממצב שעבדתי משרה מלאה (לתקופה קצרה) ואפילו הצלחתי להתפרנס לא רע, הגעתי למצב שירדו לי כל ההכנסות. 

עבדתי לאחרונה כפרילנסרית בטיפול בילדים. משפחה אחת פיטרה אותי ביום רביעי האחרון ובצורה ממש גועלית. המשפחה השניה כתבו שלא צריכים כרגע בגלל המצב. 

אין לי חסכונות או מישהו שיעזור, נשארתי עם מה שיש לי בארנק בלי מושג מאיפה יגיע השקל הבא. אני בחרדות מטורפות. ברגע אחד הכל קרס. 

אולי באמת אני לא יכולה להמשיך לחיות. וגם לא רוצה. 

איך בורחים כשאי אפשר לברוח? 

כבר הייתי על הקצה בשבועות האחרונים והאירועים האחרונים ומה שנלווה אליהם דחפו אותי משם 

במה להחזיק? זה מרגיש שאין ברירות כבר 

אני רוצה לברוח כדי להציל את עצמי 

אבל פעם קודמת כשניסיתי נגמר יותר גרוע 

אני חסרת אונים לחלוטין 

וזהו אני לא אוסיף עוד 

די

יש אזעקה
והם נכנסים לחדרי, לממד
הוא נכנס יחד איתם
יושב לידי, על הכיסא
לפעמים מעיף מבט, לפעמים אדיש ככלל, לפעמים פשוט ישן
הוא נכנס
ואני רוצה להפסיק לנשום
שחלילה האוויר שלי לא יפגוש את שלו
אני מתכסה 
למרות שחם
כדי שבטעות לא יראה או יגע
בסוף הוא יצא
ואני אשתדל להכחיש את החרדה
כי מתי תהיה הפעם הבאה? 
אנחנו במלחמה 
והחדר שכביכול אמור להיות שלי
כבר לא באמת שלי
רציתי לנקות 
אבל אין כבר את מה
ההרגשה שהוא שוב כל כך קרוב למיטה או אלי 
אותה נשימה אותן ידיים 
אפילו כשאני כותבת עולה בי תחושת גועל
עברנו כבר אזעקות 
ואפילו ימים שהיינו לבד
אבל אחרי תקופה ארוכה שהצלחתי להרגיש שהחדר הוא כלוב מזהב, שאליו אף אחד לא נכנס
נשמע צליל שמסמן גם בתוכי- אזעקה 
הדלת נפתחת
יש צעדים 
והוא נכנס
הכוונה כבר פחות משנה, הנזק כבר נעשה
ואני משתדלת להיות בסדר, בהכחשה.
יש עוד אנשים בחדר, אבל זה מרגיש כל כך לבד. 
המחשבות נודדות בין המלחמה שבחוץ למלחמה שבפנים, ואני יודעת שבמלחמות אין באמת מנצחים. 
ובשלי? אני מפסידה כל יום מחדש.
מבחוץ השתיקה רועמת 
או מתחלפת בחיוך מזוייף
או עצבים שמחליקים לי בין האצבעות כי כמה עוד אפשר?
אני כלואה בתוך סוד
אותו אי אפשר לספר, אסור לדבר 
הוא אוכל לי את הלב
זה הסוד שאיתו אלך לקבר? 

אני אמורה להיות חזקה
הרבה מים עברו בנהר מאז 
ומשום מה עדיין נראה שאין מוצא 
לקחתי כדור 
אולי אצליח לחזור לישון אולי ארגע..
עד הפעם הבאה..

אבל אני מפרסמת בכל זאת. מאמינה שהעיניין לא פוגע רק בי. מדובר בהנחיות של פיקוד העורף - שמצילים חיים. איך זה מתייחס לאלה שבינינו שלא דווקא רוצים להמשיך לחיות. 

רציתי להגיד שדי בני אנוש די לראות את זה כמה שאני לא

שווה את כמה אני דחוייה שלא משקיעים בשבילי 

גם אם אני לא הבסטי שלהם משהו סמילי קטן 

למה להיות בולטים כל כך למה 

הבנתי שאתם משקיעים בשביל היקרים וכל זה אבל די יש דברים בסיסים 

די הנפש כואבת מהתנהגות מהדחייה של החברה .

לפחות אל תעשו את זה שקוף כדי לא להיות מושפלת או להרגש שאני לא שווה את היחס הבסיסי   דברים בסיסים וגם המשפחה המורחבת הזאת  הזאת אירועים משפחתים שאני כבר לא הולכת שמעדיפן את האחותי וזה באמת יכול לחשוף אותי .די עולם אכזר יש גבול 

לפעמים תתן לחמך בפני המים 

הייתי חייבת לשפוך 

היי אני בת 18

רע לי ברמות אני לא מבינה מה קורה איתי

הכל מציף

יש לי רצון מטורף להיות חולה

אובחנתי עם אוסידי בעיקר במחשבות  על כמה שאני רעה וצריכה לסבול ועוד כל מיני דברים חלקיים כמו דיכאון חרדה ...

ךאחרונה אני לוקחת פריזמה שלא ממש עוזר

מרגיש שיש קצת מהכל סיוטט

אני ברע

פשוט לא מסתדרת עם כל דבר לא עם עצמי עם המחשבות שלי ועם העולם

אני שטן בגוף אדם

נוראית וענקית

אני צריכה לסבול הכי שאפשר

פשוט לא מסוגלת לעזור לעצמי

התחיל לי גם הפרעת אכילה

אין לי כוח לטפל בזה אני ככ חלשה וצריכה את זה רוצה להיות רעבה מרגישה כשלון אם אכלתי רק רוצה להרזות 

התחיל לי ממש חרדות מאוכל צמצמתי ממש את המזון

הולכת וכאילו מתפקדת אבל הכל ככ מציף

שונאת את הגוף שלי הוא דוחה שונאת את עצמייי שונאתת

אני מרגישה ככ חלשה גם פיזית גם נפשית

הקול הזה הוא כבר 8 שנים איתי הוא הולך ומתחזק הוא החבר הכי טוב שלי שהורג אותי אבל אני חייבת אותו

נגיד עכשיו לפני השניה אני יכולה להכנס ללופים של מי אמר  שאני לא השטן או גלגול של היטלר ולהרגיש שאני נראית כמוהו

להרגיש מנותקת מהמציאות כאילו פתאום הכח נראה לא הגיוני כאילו באמת מה הגיון שיהיה עולם מה הגיוני פה?מה זה המקום הזה אני לא מבינה כלום

אני לא מבינה את העולם באמת מה זה המקום הזויי הזההה מה קורה פה איך לעזעאל זה הגיוני וגם אני לא רוצה בכלל להיות בזוגיות או להביא ילדים זה מגעיל אותי ברמות ואני אהיה אמא רעה מרגישה שאין לי מקום בעולם הזה בכלל למה לחיות?

פשוט מרגישה שאין לי מה לעשות כל דבר שאעשה ארגיש אשמה אחכ אין לי כוח כבר

והקטע שלא עברתי שום דבר דרמטי בילדות איך זה הגיוני

למה בא לי לשרוף את הגוף הדוחה הזה?

חייבת כל הזמן להעניש את עצמי ולחתוך

אוף אף אחד לא לוקח את זה רציני כאילו מה יש לך תצאי מזה

אין לי כוח לעשות משהו עם זה בכלל

וגם כאילו אנשי הטיפול רוצים שאני ארצה לטפל בעצמי מה שלא קורה ...

אין לי סיכוי

למרות הכול

אפעלפיכן

1.אני בחיים. החתולות, וככל שידוע לי - כל מכריי.

2.ישנתי. אמנם משש בבוקר, אבל ישנתי.

3.היפוכי זמני השינה שתמיד מקשים עלי את התיפקוד, הם עכשיו לטובתי דווקא.

4. יצאתי להליכה קטנה כיום. עשיתי תרגילים. היום עשיתי גם קצת צי קונג. ומדיטציה.

5.היו לי רגעי השתקעות בהווה.

6.מצאתי מקום עם ירוק ברחוב.

7. ניקיתע קצת, סידרתי קצת, הבית נראה ממש נחמד.

8.בערב באה אלי ידידה חדשה ונחמדה לי ומעניינת. אזעקת הערב אירעה כדהייתה אצלי ואני מודה שנעם לי שהשכנים ראו שאני לא לבד פעם אחת. מלבד זאת, שמחה שהיא לא נתקעה חלילה בדרך חזרה.

9.אמרתי בגילוי ובאופן לא שיפוטי את מה שהיה לי קשה איתו 

10.עשיתי עוד קצת משהו שקשור לעבודה - רבע שעה, אבל מדוייק.

11. קולד\גות כתבו לי לראות אםפ אני בסדר (כי שמעו שהייתה נפילה בחיפה), זה היה נעים

12. שוב שיקרתי שקר לבן, אני שדוגלת תמיד בלהגיד את כל האמת בלי כחל וסרק - חייבת להגן על עצמי והכוחות שלי מוגבלים

13.קטפתי פרחים כשטיילתי ושמתי בשני עציצונים - נראה מקסים

14. שמתי קטורת

15.היה כיף וזורם עם ידידתי החדדשה - אכלנו, דיברנו, שרנו.

16.מחר יש לי טיפול. מחכה.

17.ביטלתי את הנסיעה מחר, מן הסתם, שזה מבאס מצד אחד ומצד שני מרגיע אותי ואני עושה מה שאני צריכה לעשות באופן אחראי.

18.באחת האזעקות כשהייתי לבד ממש לא התחשק לי לקום למקלט. אמרתי לעצמי בענייניות ידידותית: קומי, תעשי מה שאת צריכה לעשות.

19.טוב שלא הייתי לבד כשהיה ככ מפחיד היום עם הבומים.

20.לא ממהרת לענות לז. זה חדש.

תודה לידידות החדשה

תודה לזרימה, למוזיקה, לשיחה

תודה לשכנים שבכל זאת קיימים

תודה לנטפליקס, למחשב, לפלפון, לבינה המלאכותית

תודה שכתבתי היום

תודה שוב לספה המהממת שלי וללדים המדהימים ולפרחים המהממים ולטעם הטוב שלי בעיצוב חדרי

תודה על היכולת בחלק מהיום להשתקע בהווה

תודה שאני מקבלת את העייפות כחלק מהעניין בתקוםה הזאת, וזה בסדר לנוח 

תודה שיש לי סודה בבית(: מתה על סודה

תודה למקום כאן, ותודה לשרי המתמידה(: