קרוהן וקוליטיס
מנהלי קהילה




פערים בטיפול במחלות מעי דלקתיות בין יהודים לערבים בישראל
מחקר נרחב שבוצע בארבעת קופות החולים מזהה פערים משמעותיים בטיפולים הניתנים למחלות מעי דלקתיות: יהודים זוכים יותר בטיפולים הביולוגיים המתקדמים, ערבים מקבלים יותר טיפולים בסטרואידים סיסטמיים

מחלות מעי דלקתיות מסוג קרוהן וקוליטיס כיבית הן מחלות כרוניות של דרכי העיכול המלוות בתסמינים אופייניים, לרבות כאבי בטן והתכווצויות, עצירות או לחילופין שלשולים, והן נוטות להופיע בדפוס של התלקחויות והפוגות. בישראל ההערכות כי חיים כ-70 אלף איש שמתמודדים עם קרוהן וקוליטיס כיבית בדרגות חומרה משתנות.
בשנים האחרונות פותחו טיפולים תרופתיים ביולוגיים מתקדמים המכוונים למסלולים ספציפיים שמאפיינים את הפעילות הדלקתית המוגברת במחלה, ולמרות שתרופות אלה כלולות בקווי טיפול מתקדמים בסל הבריאות הממלכתי במדינה, מחקר חדש מצא כי יש פערים בנגישות לטיפולים אלה בחברה הישראלית.
תלות בסטרואידים וריבוי אשפוזים
צוות החוקרים מהמרכז הרפואי שערי צדק, בשיתוף חוקרים מכלל קופות החולים, אסף מידע מארבעת הקופות בישראל על כלל המאובחנים בקרוהן וקוליטיס כיבית מאז שנת 2005. במחקר נכללו 32,491 מטופלים, 56% מתוכם עם קרוהן והשאר עם קוליטיס כיבית. מבין החולים שנכללו במדגם כעשירית היו ערבים (3,283 מטופלים) והשאר (90%) יהודים.
החוקרים מצאו כי ליהודים עם מחלות מעי דלקתיות היה סיכוי נמוך ב-30% לפתח תלות בטיפול מתמשך בסטרואידים אשר כרוך במקרים מסוימים בתופעות לוואי וסיכון לסיבוכים אופייניים. עוד נמצא כי הסיכוי לפתח תלות בסטרואידים היה גבוה ב-53% בקרב חולי קרוהן המתגוררים בדרום הארץ בהשוואה למתגוררים במרכז וגבוה ב-44% עבור חולי קוליטיס כיבית המתגוררים בדרום. הסיכון היה גבוה ב-30% עבור חולי קרוהן מעשני סיגריות וגבוה ב-14% עבור חולי קוליטיס מעשנים. הסיכוי לתלות בסטרואידים היה נמוך בכ-60% אצל מאובחנים במחלות מעי דלקתיות שנדרשו לעבור ניתוחים. כצפוי, ככל שדרגת החומרה של מחלות המעי הדלקתיות הייתה קשה יותר – כך התלות בסטרואידים החמירה, והייתה גבוהה עד פי 3.03 אצל חולים עם מחלה חמורה במיוחד בהשוואה לחולים עם מחלה קלה.
הסיכוי להזדקק לניתוח לקרוהן היה גבוה יותר אצל חולים ערביים, וכעבור חמש שנים מהאבחנה 16% מהם נזקקו לניתוח, בהשוואה ל-14% מהיהודים. לא תועדו פערים בין האוכלוסיות בסיכוי להידרש לניתוח לקוליטיס כיבית.
כעבור חמש שנים מהאבחנה, מעל לרבע מהמטופלים הערבים (27%) נדרשו לאשפוזים תכופים בעקבות החמרה במחלות מעי דלקתיות, בהשוואה לקרוב לחמישית בלבד מהיהודים (19%).
ליהודים היה סיכוי גבוה ב-30% לקבל טיפול ביולוגי לקרוהן בהשוואה לערבים, וזאת למרות שהטיפולים הביולוגים לקרוהן כלולים בהתוויות מסוימות בסל הבריאות הממלכתי וניתנים לכאורה באופן שוויוני לכלל האוכלוסייה. לא תועדו הבדלים בסיכוי לטיפול ביולוגי בין האוכלוסיות בקרב המאובחנים עם קוליטיס כיבית.
צוות החוקרים כלל את ד"ר אלעד בועז, ד"ר אורן לדר, פרופ' אריאלה בר-גיל שטרית, ד"ר עמיר דגן, ד"ר מיכאל פרוינד, ד"ר בנימין קוסלובסקי, רונה לויאן, ד"ר שירה גרינפלד, פרופ' רויטל קריב, יסכה לבנברג וייסבנד, ד"ר נתן לדרמן, ד"ר ערן מץ, פרופ' איריס דותן, פרופ' דן טרנר וד"ר שלומי ילינק. המחקר נתמך על ידי הקרן ע"ש הארי וליאונה הלמסלי, וממצאיו מדווחים בגיליון מארס 2025 של כתב העת Crohn's & Colitis 360.
נגישות נמוכה למומחים ועיכוב באבחנה
ממצאי המחקר מצביעים על פערים בין אוכלוסיות בישראל בטיפול הניתן למחלות מעי דלקתיות. החוקרים מסכמים כי "לערבים סיכוי גבוה יותר לאשפוזים, תלות בטיפול בסטרואידים וסיכון לניתוחים, ושימוש נמוך יותר בתרופות ביולוגיות. מומחים רפואיים וקובעי מדיניות צריכים להתייחס לחסמים תרבותיים ומערכתיים במערכת הבריאות כדי לשפר את הטיפול במחלות מעי דלקתיות בכלל האוכלוסיות".
החוקרים מצאו כי הפערים בין יהודים לערבים בטיפולים למחלות מעי דלקתיות, כפי שתועדו במחקר, נותרו בעינם גם לאחר תקנון לפי רמה הסוציואקונומית, מה שעשוי לטענת החוקרים להצביע גם על הבדלים תרבותיים מסוימים שעשויים להסביר את הממצאים.
החוקרים מעריכים כי אחת הסיבות האפשריות לפערים שזוהו היא בנגישות מוגבלת לשירותי רפואת מומחים באוכלוסייה הערבית. כך, למטופלים ערבים מאזורי פריפריה יש יותר סיכוי להיות מטופלים למחלות מעי דלקתיות על ידי רופאים פנימאיים ופחות סיכוי לקבל טיפול מרופאי גסטרו, שיש להם ידע רב יותר אודות מחלות אלה.
כמו כן, ייתכן והפערים נובעים מעיכוב האבחנה באוכלוסייה הערבית, בין השאר על רקע מודעות נמוכה יותר למחלה, מה שמוביל לגישות טיפוליות שונות באוכלוסייה זו.
כמו כן ייתכן כי קיימות השפעות פסיכולוגיות וסביבתיות שיכולות להשפיע על ההבדלים בין הקבוצות, לרבות תזונה שונה שמאפיינת את האוכלוסייה הערבית שעשויה להשפיע באופן שונה על מהלך המחלה והטיפולים, וזאת לצד חסמים תרבותיים מסוימים שעשויים להשפיע על הנגישות לטיפולים שונים, כמו הטיפולים הביולוגיים הניתנים בהזרקות.
הממצאים מתיישבים עם פערים נוספים שמזוהים בין יהודים לערבים בישראל במדדי בריאות במדינה. כך, למשל, לפי דו"ח אי שוויון בבריאות של משרד הבריאות לשנת 2022, תוחלת החיים באוכלוסייה הערבית נמוכה יותר בהשוואה ליהודים. בשנת 2022 הייתה תוחלת החיים לגברים ערבים 77.5 שנים לעומת 81.3 שנים ליהודים, ובקרב נשים עמדה על 81.2 שנים לערביות בהשוואה ל-85.2 שנים ליהודיות. גם שיעורי התמותה המוקדמת לאלף נפש גבוהים יותר באוכלוסייה הערבית. ובתמותת תינוקות, למרות שיפור מתמשך לאורך זמן, שיעורי התמותה באוכלוסייה הערבית עומדים על 5.1 לאלף לידות חי בהשוואה ל-2.1 לאלף בלבד באוכלוסייה היהודית.