מידעהצהרת נגישות
תצוגת צבעים באתר(* פועל בדפדפנים מתקדמים מסוג chrome ו- firefox)תצוגה רגילהמותאם לעיוורי צבעיםמותאם לכבדי ראייהא+ 100%א-סגירה

פסוריאזיס

כמוניפסוריאזיסחדשותטיפול ביולוגי לפסוריאזיס מפחית מהסיכון לפתח דלקת מפרקים פסוריאטית

טיפול ביולוגי לפסוריאזיס מפחית מהסיכון לפתח דלקת מפרקים פסוריאטית

חוקרים ישראלים מצאו: מאובחנים עם פסוריאזיס שמטופלים בתרופות ביולוגיות נמצאים בסיכון נמוך יותר לפתח דלקת מפרקים פסוריאטית. מה עשויה להיות הסיבה?


(צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

פסוריאזיס היא מחלת עור דלקתית כרונית שממנה סובלים כ-2.5% מהאוכלוסייה. עד 30% מהמאובחנים עם פסוריאזיס עלולים לפתח עם הזמן דלקת מפרקים פסוריאטית שמתבטאת בנוסף גם בדלקתיות במפרקי הגוף, וזאת בממוצע כעשר שנים לאחר אבחון המחלה העורית. לפסוריאזיס השלכות משמעותיות בהיבט הנפשי ועל איכות החיים, כאשר הידרדרות לדלקת מפרקים פסוריאטית לרוב מובילה להחמרה בנזקים אלה.

 

מחקרים רבים ניסו להתחקות אחר המסלול המוביל להתפתחות דלקת מפרקים פסוריאטית בקרב אנשים עם פסוריאזיס, כשההנחה המרכזית היא כי בשני המקרים מדובר במחלות שפורצות על רקע אוטואימוני, כאשר מערכת החיסון הטבעית של הגוף תוקפת מנגנונים ביולוגיים שונים מסיבה כלשהי. שתי המחלות גם עשויות להופיע בדפוס אופייני הכולל תקופות של התלקחות וביניהן הפוגות. סקירה של חוקרים אמריקאים מאוניברסיטת קליפורניה שפורסמה בחורף 2010 בכתב העת Psoriasis Forum הציגה ראיות כי מטופלים עם פסוריאזיס חמור יותר נוטים בסיכון גבוה יותר לפתח דלקת מפרקים פסוריאטית, כמו כן, מחקרי תאומים מזהים בשתי המחלות קשר גנטי חזק, כך שמאובחנים בפסוריאזיס עם מחלה שעוברת במשפחה נוטים יותר לפתח דלקת מפרקים פסוריאטית בהמשך. מחקרים גם מצאו כי דיכאון בפסוריאזיס מעלה את הסיכון להתפתחות דלקתיות במפרקים. ההערכות כי הקשר בין שתי המחלות עשוי להיות אף הדוק יותר מהידוע, וזאת מאחר וכל אחת מהן מטופלת על ידי רופאים מתחומי מומחיות שונים: פסוריאזיס על ידי רופאי עור ואילו דלקת מפרקים פסוריאטית על ידי ראומטולוגים.

 

עתה מדווחים חוקרים ישראלים כי זיהו באופן מעניין שמאובחנים בפסוריאזיס המטופלים בתרופות ביולוגיות למחלה העורית נמצאים בסיכון נמוך יותר לפתח דלקת מפרקים פסוריאטית בהשוואה לאחרים.

 

החוקרים מבית הספר לרפואה באוניברסיטת תל אביב, אוניברסיטת חיפה, המחלקה לראומטולוגיה במרכז הרפואי סורוקה, אוניברסיטת בן גוריון והמרכז הרפואי רבין, ביקשו לבחון את השפעותיו של הטיפול הביולוגי על מטופלים עם פסוריאזיס. החוקרים בחנו מאובחנים בפסוריאזיס חמור מקופת חולים מכבי, השנייה בגודלה במדינה, ובמדגם הראשוני נכללו 687 מטופלים שקיבלו תרופות ביולוגיות לפסוריאזיס בדרגה קשה ו-2,278 מטופלים בקבוצת ביקורת שלא טופלו בתרופות ביולוגיות. כדי לבצע התאמות בין הנבדקים משתי הקבוצות בהתאם לגיל, מין ונתונים נוספים, צומצם המדגם הסופי ל-1,326 מאובחנים בפסוריאזיס קשה, מתוכם 663 שטופלו בתרופות ביולוגיות ו-663 שלא קיבלו טיפול ביולוגי למחלה.

 

התרופות הביולוגיות שבהן טופלו נבדקים בקבוצת המחקר כללו את יומירה, אנברל, רמיקייד, סטלרה, קוסנטיקס, טאלץ וטרמפיה, והמחקר בוצע ללא מימון חברות תרופות.

 

לאחר נטרול השפעתם האפשרית של גורמים מתערבים, לרבות גיל התפרצות המחלה והזמן שחלף בין האבחון בפסוריאזיס ועד תחילת הטיפול, התברר כי מקרב המטופלים בקבוצת הביקורת שלא קיבלו תרופות ביולוגיות לפסוריאזיס, במעקב של עשר שנים – 16.4% פיתחו דלקת מפרקים פסוריאטית, ולנבדקים אלה היה סיכון גבוה ב-39% לפתח את מחלת המפרקים, בהשוואה למטופלים בתרופות ביולוגיות אשר רק 11.3% מתוכם פיתחו דלקת מפרקים פסוריאטית.

 

עוד התברר בעבודה כי לנשים עם פסוריאזיס סיכון גבוה ב-80% לפתח דלקת מפרקים פסוריאטית בהשוואה לגברים.

 

במחקר השתתפו יעל שלו רוזנטל, ד"ר נעמה שוורץ, ד"ר יפתח שגיא וד"ר לב פבלובסקי, וממצאיו מדווחים בגיליון אוגוסט 2021 של כתב העת Arthritis & Rheumatology.

 

ממצאים הפוכים מהמצופה

 

הטיפול בתרופות ביולוגיות לפסוריאזיס החל בישראל בשנת 2005, והשימוש בהן התרחב בשני העשורים האחרונים. כיום תרופות אלה כלולות בסל הבריאות הממלכתי בהתוויות שונות, כקו טיפול מתקדם, בעיקר לחולים עם פסוריאזיס בדרגה בינונית עד קשה, כשהמחלה מפושטת ומקיפה מעל ל-50% משטח הגוף או מכסה אזורי גוף רגישים.

 

קיימות מספר קבוצות של תרופות ביולוגיות לפסוריאזיס. הקבוצה הוותיקה יותר היא של נוגדי TNF-α – אחד הציטוקינים שתאי T של המערכת החיסונית אצל החולים גורמים להפרשתם (אנברל, יומירה, רמיקייד, סימזיה, ותרופות נוספות במנגנון ביוסימילר לתרופות אלה). הקבוצה השנייה נוגדת ציטוקינים אחרים שמופרשים ביתר אצל החולים, וכוללת תרופה הנוגדת את הציטוקינים 'אינטרלוקין 12' ו'אינטרלוקין 23' (סטלרה), תרופות נוגדות הציטוקין 'אינטרלוקין 17' (קוסנטיקס, טאלץ) ותרופות חדשות במיוחד שפועלות ספציפית כנגד הציטוקין 'אינטרלוקין 23' (סקייריזי, טרמפיה, אילומיה) ותרופה נוספת המעכבת את האנזים PDE4 שמשתתף בתהליכים דלקתיים בגוף (אוטזלה). לצד זאת מוצעים טיפולים נוספים למחלה בקווי טיפול מוקדמים יותר, לרבות טיפול מקומי במשחות, טיפול בתרופות סיסטמיות ופוטותרפיה/ קלימטותרפיה בים המלח.

 

מחקרים קודמים שבחנו האם מטופלים עם פסוריאזיס חמור חשופים יותר לפתח דלקת מפרקים פסוריאטית העלו ממצאים סותרים, אך בהנחה כי מחלה עורית חמורה מגבירה את הסיכון לדלקתיות במפרקים – הרי שהיה צפוי כי מטופלים בתרופות ביולוגיות, שהם המטופלים הקשים יותר – יהיו בסיכון גבוה יותר לפתח דלקת מפרקים פסוריאטית, ואילו המחקר הוביל לממצאים הפוכים בהקשר זה, באופן שמחזק לדברי החוקרים את הקשר שזוהה בין טיפול ביולוגי לבין ירידה בסיכון של חולי פסוריאזיס לפתח דלקתיות במפרקים. גורמי סיכון נוספים להתפתחות דלקת מפרקים פסוריאטית בקרב חולי פסוריאזיס שזוהו בעבודות בעבר כוללים פסוריאזיס בציפורניים, נגעים פסוריאטיים בקרקפת ובשסע העכוז, גורמים גנטיים לרבות נשאות של הסמן הגנטי HLA-B27 המעלה את הסיכון לדלקות מפרקים אוטואימוניות ובייחוד לדלקת חוליות מקשחת, וכן סמני דלקתיות מוגברים בדם כמו חלבון CRP.

 

Arthritis & Rheumatology, doi: 10.1002/art.41946.

 

הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: