אנחנו נוהגים לשאול.

ואנחנו רגילים לענות ש...  "עבדים היינו לפרעה במצרים" וגם להגיד בקול רם את עשרת המכות ולחפש את האפיקומן או להחביא אותו בעצמנו.

אנחנו חושבים על כל מה שהשתנה לנו, וחוששים שעוד דברים יתחילו להשתנות לנו, אז אנחנו מדפדפים קדימה בהגדה, ומביטים על התמונה של בני ישראל החוצים בבטחה את ים סוף, צועדים בעקבותיו של משה שחצה אותו עבורם לשניים.

אנחנו מחפשים את הסדר, את המקום המנחם שיכול להקנות לנו מעט יציבות, מחפשים  בתוכנו את מה שנראה בלתי אפשרי למצוא בחוץ, את מה שיכול להחזיר לנו את שאבד לנו. מחפשים את ההגדה הפנימית שלנו.

אין לנו שליטה על מה שנשתנה, אבל יש לנו את השליטה על עצמנו וזה הרבה, יש לנו את השליטה על המחשבות שלנו, ועל הפעולות שלנו. והיא יכולה לברוא למעננו עולם חדש ומגוון. אנחנו יכולים לחשוב על תשובות לשאלות כמו  "מה נשתנה אצלי, מה אני רוצה לשמר, מה אני רוצה לשנות". השאלות האלה יכולות לשרטט לנו את המציאות שאנחנו יכולים לייצר עבורנו בתקופה הזאת. עצם חיפוש התשובה לקושיות כאלה הוא לפעמים המענה שיכול לאפשר לנו להישאר בלילה הזה מסובין. מסובין עם עצמנו ועם מחשבותינו, מסובין עם מי שקרוב אלינו, ועם מה שניתק מאיתנו. מסובין בלבבותינו עם אחינו החטופים, ומייחלים לחזרתם.

אבא שלי נפטר לפני יומיים, זה היה די פתאומי למרות שהיה חולה. אני יודעת מי הוא היה אז הניחומים לא באמת עוזרים לי. איך מתגברים על געגוע עתידי? עברו רק יומיים וכבר בא לי לשתף אותו בכל מיני דברים. איך מתמודדים?

ממש תודה לתגובות על הפוסט האחרון שלי מהצהריים שהייתי כל כך מטורגרת . חזרתי מעיר המקלט שלי לפני הזמן. עכשיו באמצע הלילה. משלמת מחיר מופקע על מונית מכסף שאין לי. אבל זה לא מעניין אותי כי עיר המקלט לא הצליחה להיות עיר מקלט ועשתה לי הרבה טריגרים ובסוף כבר היו לי ככ הרבה פלשבקים שהייתי אומללה עד מאוד. עד שכבר לא ראיתי בעיניים. אני מבואסת מזה שעיר המקלט לא צלחה אבל :

א.

נרגעתי מרגע שהגעתי הביתה אל החתול המתוק שלי ושמחה ומודה לעצמי שלקחתי את האחריות , ברגע שנהיה לי קשה מדי, לדאוג לעצמי ולחזור.

ב.

אני שמחה שאני מצליחה לשאת את התסכול הזה, שלא הצליח כמו שרציתי, ואני מקבלת את זה.

ג.

היו רגעים טובים בתוך השיט הזה - היו לי פה ושם רגעי שלווה, החרדה שככה בכל זאת, פגשתי כמה אנשים ממש נחמדים ונעימים שאולי אפילו אשאר איתם בקשר כלשהו, אחרי תקופה ארוכה מאוד של די בידוד גיליתי שיש לי צדדים חברתיים נשכחים, שאני מצחיקה, מעניינת ומאתגרת אנשים, שאני יודעת למשוך אלי אנשים טובים, אנשים שהלב שלהם טוב וחם. ולעומת זאת היו אנשים שממש לא התאימו לי. וזה היה נפלא לגלות שבאופו אינטואיטיבי זורם לי וטוב לי, ונותן לי תקווה גם לגבי המשך ההיכרויות שלי.. שאני מקווה להכיר אנשים שיהיה לי כיף איתם. אז נכון, אני באמת אדם פצוע וכאוב, אבל יש אנשים שפושט נעימים לי ולא מכאיבים לי וכיף לנו ביחד (ואני אומרת את זה בעיניים מפוכחות של מי ששבה לדי מדבר שממת הבדידות שוב, אבל לא מתייאשת מלהמשיך לחפש מקומות להכיר אנשים)

ד.

לצד הירידות שלי על עצמי, ןהקושי והכאב לראות איך התסמינים הפוסט טראומטיים התעצמו מאז המלחמה, וכמה קשה לי - נפלא לי לראות ואני מפרגנת לעצמי על זה שאני חכמה, אמפטית, מצחיקה גם בשחור, דעתנית, ושבתאכלעס יכול להיות כיף איתי. ועצם היכולת לפרגן לעצמי וםלראות את עצמי שוב חברתית בחברה, זה דבר גדול.

ה.

האמת שאני מופתעת מזה שהתאוששתי מרגע שהגעתי הביתה, ושאני רואה את הרע ואת הטוב כאחד, ושאני לא מקסחת לעצמי את הנשמה. ואפילו מפרגנת לעצמי. אני עושה מה שאני יכולה כדי לשרוד, וכדי לנסות לחיות. והיכולת להיות טיפה בחמלה אל עצמי  ולהסתכל באופן פחות או יותר מאוזן ומפוכח גם על הדברים הרעים וגם על הטובים - הוא אולי חדש. לא היה "רע לתפארת". היה רע דיו, וכשהתחיל להיות רע מדי לקחתי אחריות והלכתי, תוך שאני זוכרת את הטוב.

אני מקווה שאני לא אפול ברוחי בהמשך הלילה או מחר, אבל גם אם כן, אני שמחה שכתבתי כאן ואוכל לקרוא וליזכר באופן המםוכח והדי מאוזן שבו אני מצליחה לקחת אצת הדרמה הזאת כעת. וזה תקדים. גם אם יתמוסס. זה תקדים. אשמח מאוד מאוד לפידבקים, לתיקוף, לתמיכה. מאוד מאוד מודה לכן

ודיי. את לא יכולה להעביר ביקורת. זאת יהירות. את מעבירה ביקורת כי את לוקחת בחשבון שאני לא יודעת מה אני עושה ופה את טועה. יש לי ניסיון חיים והרבה מאוד ידע, באיזה חוצפה את מגיעה לעמותה, מקבלת את כל ההערכה ובגילך הצעיר, שעוד לא עברת רבע ממה שעברתי, או מהניסיון הניהולי שלי? כן, זאת יהירות גדולה מאוד. הפכתי אותך למנהלת בכלום זמן. איך את מעזה בכלל להתלכלך עליי? כנראה שהיה לך פה מלא עליי הרבה זמן כי ביום אחד החלטת להעליל עליי עלילות ולדבר עליי עם אנשים ופה זה נגמר. ואת שוב יהירה כשאת חושבת שאת רוצה מרחב בטוח למתמודדים ואני לא ופה את טועה ובגדול כי אם אני אומרת או עושה משהו זה אך ןרק בשביל לייצר אחד כזה, אבל את בטוחה שאת רגישה ושאחרים לא רגישים. את חוצפנית ואני לא רוצה אותך במרחבים שלי.
והשיא שאת לוקחת את מה שעשית וחושבת שעשית את זה בשבילי... מי עשה ומי הביא ומי תמך... וואו. תסתכלי מה עשו בשבילך ולא מה את עשית. דיי, זהו, עברת כל גבול. מאחלת לך בהצלחה ותזכרי דבר אחד- לי תהיה הצלחה גדולה מאוד, כי כל דבר שאני עושה אני עושה מכל הלב, אני לא מחפשת את ההערכה שאת מחפשת. ל אמר לי כמה פעמים "תיזהרי ממנה" ואני אמרתי לו שלא יעז לדבר עלייך ועוד בלי להכיר אותך. כנראה שמפגש אחד לא יכול להפוך בן אדם למנהל בעמותה והפעם הוא צדק, כי ברגע אחד הפכת אותי בדמיונות הפרועים שלך למפלצת ודיברת עליי מאחורי הגב. תתביישי. 
ופה אני עוצרת ואני מבקשת ממך לא לפנות אליי יותר ולא להמשיך את השיחה הזאת כי אין בה טעם, אני לא סובלת יהירים. את ילדה בת 20 נשמה, יש לך עוד הרבה מה לעבור לפני שאת מבקרת אותי. גם את ג ביקרת שלא שמה עלייך ולא העריכה וכו.. את קפצת מעל הפופיק. יש לך רק מה ללמוד בינתיים ועוד דרך ארוכה לעבור, והרבה השכלה לרכוש, וזהות כמובן, בשביל לבוא לבקר בני אדם על האופי שלהם. 
את כולה חודשיים נותנת פה יד, מה את חושבת לעצמך? 
איזה ביזיון, ואת מדברת עליי? רוצה להתערב שאת תעברי מעבודה לעבודה לעבודה כל החיים שלך? מנהלים לא יעבדו עם יהירה כמוך. 
מילא לבוא ולהגיד לי מה את חושבת אבל ללכלך על אנשים מאחורי הגב ועוד עליי? שקידמתי איתך, הערכתי אותך,  הגנתי עלייך, הפכתי אותך למנהלת בקהילות שלי? אפילו על אחותך את מלכלכת. יש לך ערכים לבנות לפני שאת מתקרבת למרחבים שלי. יאללה שיהיה אחלה יום, אני בדיוק מתארגנת ויוצאת לחגוג את יום ההולדת שלי עם 30 חברים קרובים שלי בקיימפינג... 
כן.. 🤭 יש לי הרבה חברים. קטע, אה? איך יש למפלצת לא רגישה שמסכנת מתמודדים, חברים? 🤣🤣
אויש, כמה שטויות את מדברת. שלחתי לכמה אנשים את ההודעה שלך והם צחקו.
זהו. שתהיה לך התבגרות נעימה,  את חייבת את זה.
ואל תדאגי לי, כולם יחזרו להנהלה. אתמול ש אמר לי שהוא חוזר, וא גם מרגישה טיפה יותר טוב, וגייסתי מנהלת מדהימה, ויש פה אנשים מדהימים שלא רק מדברים על מה שהם עשו. עוד כמה ימים גם נקבל כסף. לאט לאט ובזהירות. 
אבל לא בזכותך, אלא בזכות מי שבא להתנדב כדי לשפר את החיים של מתמודדי הנפש ולא את החיים של עצמו.

זאת ההודעה שקיבלתי הבוקר ממנהלת העמותה אחרי שאמרתי לה שאני לוקחת צעד אחורה כדי לשמור על עצמי כי נעלבתי ממה שהיא אמרה. היא העיפה אותי מכל הקבוצות וחסמה אותי בכל הרשתות החברתיות. אני חסרת מילים.

כותבת כאן רק כדי לפרוק להוציא מתח מיותר מהגוף לחשוב מחשבות חיוביות האתר הזה מעולה לפריקת מתחים לוחצים תודה רבה על זה תודה רבה שלאבא שלי ולי יש אותו צליל להודעות ווצאפ תודה רבה על חיים ואחות קטנה לשמור עליה בקיצור בטח כולכם עסוקים עכשיו בעבודה או משהו אחר ואין לכם ראש להגיב להודעות שאני שולחת מבינה אתכם גם אני לא מגיבה כמעט כי קשה לי לקרוא את ההודעות ששולחים פה הרבה כאב וקצת אופטימיות זה מחזיר אותי אחורה ולכן מצטערת שמבקשת שיגיבו לי אבל לא מצליחה להגיב לאחרים 

כֹּל רֶגַע – יָכוֹל לִהְיוֹת רֶגַע אַחֲרוֹן.

רֶגַע אָדָם חַי – בָּרֶגַע הַבָּא בְּאָרוֹן.

.

אִחַרְתָּ לַתַּחֲנָה – הִיא כְּבָר עָזְבָה אֶת הַקָּרוֹן,

הַדִּיאָלוֹג – נִשְׁאָר רַק בַּזִּכָּרוֹן.

.

רֶגַע מְבֻזְבָּז – הוּא רֶגַע מְבֻזֶּה,

תְּנַצֵּל כָּל רֶגַע – בָּעוֹלָם הַזֶּה.

.

אַל תִּתְבַּזְבֵּז – עַל שִׂנְאָה וְקִנְאָה,

תַּגְשִׁים אֶת הַתַּכְלִית – בִּשְׁבִילָהּ נִשְׁמָתְךָ נִבְרְאָה.

.

כָּל רֶגַע - הוּא יְקַר עֵרֶךְ,

אַל תְּאַבֵּד אֶת הָעִקָּר – בַּדֶּרֶךְ.

.

תִּלְמַד – מִכָּל שְׁגִיאָה וְטָעוּת,

וְתִזְכֹּר שֶׁלָּרֶגַע הַבָּא –  אֵין שׁוּם וַדָּאוּת.

.

בְּמַסַּע נֶפֶשׁ קוֹגְנִיטִיבִי – תּוֹהֶה לְעַצְמוֹ אִינְטְרוֹסֶפְּקֶטְפֹבִּי,

מִבֵּין שְׁלַל מַחְשְׁבוֹתָיו – מָה אוֹבְּיֶקְטִיבִי, מָה סוּבְּיֶקְטִיבִי וּמָה בִּכְלָל פִיקְטִיבִי?

.

לְהִתְיַחֵס לְכָל שִׂיחָה – כְּאֶפִּילוֹג,

תּוֹעִיל אוֹ תַּזִּיק – לְדִיאָלוֹג?

אני לא מבינה מה נסגר איתי ? מה עובר עליי ? 

אני מתביישת מעצמי וממה שנהיה ממני !!

משהו פשוט דפוק בי !! 

לא נשאר בי שום דבר אנושי !! 

אני כל כך מיאושת מהעולם הזה ובעיקר מעצמי ... 

בהמשך אנסה לתרגם/לתמצט אם לא תוכלו לצפות  על ידי מניס פרידמן  לילה טוב  

www.youtube.com/live/RUs7Rj8K2YM?si=bqgx3OLa526L9L3o

אני רוצה לתעד זיכרון שבו אני מתעוררת ובחלון נקודת אור משנה צבעים מולי. דרך טיפת גשם על עלה של שיח עברה קרן שמש 

לא כואב לי הראש, אבל כמעט כואב לי הראש.. מכירים?

אולי אלך לישון עכשיו, ומחר אנסה לדאוג לעצמי יותר טוב. 

היום זה לא קרה. 

אבל התקדם יפה משהו שחשבתי עליו.

אני צריכה להתחיל להכניס יותר כסף.. אני כבר חודשים מתנדנדת בין רעיונות שבינהם לחזור לשכירות, שזה פשוט יחסוך ממני הרבה בירוקרטיה ויתן ביטחון. או להמשיך עם הסטארטאפ שהפסקתי איתם אז.  רעיונות יותר מפטים הם ליצור קורס וללמד אותו אונליין.  התחלתי כבר לחשוב מה נעשה בכל מפגש. זה די דוחה את עניין השכירות.. או שלא? עולים לי שני מקומות שדחיתי, אבל תכלס סיכוי יותר גבוה שיתנו לי משרה חלקית. איזה מהאופציות יותר טובה? אוקי יש לי סוג של תשובה בראש. אז אולי אפנה אליו נסגור חצי משרה ובמקביל אעבוד על הקורס.. זה הרבה להיות על המחשב בבית אז עולה בי המחשבה להכנס לוויוורק כלשהו. 

מעניין. מעניין. 

הראש שלי טס.. אני נהית יותר מודעת לאחרונה. 

הפרוייקט מתקדם נחמד. אף פעם זה לא יהיה מספיק מהר. אבל האיכות חשובה

מחר זה יום שישי שבו אני פנויה יחסית בניגוד לאלו שלפני ואחריו בזמן הקרוב.. התחלתי קורס שממש מעניין אותי, לא קשור למקצוע שלי בצורה נראת לעין.. שזה מעולה. מוציא אותי מהבית אל הטבע.  אז קבעתי לי יוגה וקצת משימות נקיון בבית. ואז ניסע להורים של בנזוגי

פגשתי לא מזמן אנשי שהם העצם חברי ילדות. האמת שזה די הוריד לי איזה אבן.. יותר מן אבן חצץ מעצבנת.. הוריד אותה, ועכשיו להתעסק במחשבות הקשורות מרגיש לי יותר נגיש.. כי לעיתים היו מטרידות אותי. 

ככל שאני מבינה על מצבים של זוגות אחרים אני מבינה שאני ברת מזל . הרי ביומיום אני בודקת מה לא מסתדר לנו. אבל אנחנו גורמים לזה לעבוד. היתי רוצה שהוא יהיה יותר פעיל, פחות מהופנט. עדיין. כן. יש דברים שאני לא רוצה להשלים איתם, למרות שאני נותנת להם להיות. כרגע זה יכול להתקיים ככה כי יש לי את המרחב להתקדם במה שחשוב לי בזמן שהוא שורף לעצמו את המוח.. מה שטוב זה שהוא אוהב.. 

לאני של פעם ואולי לאני הלא אנונימית לא מתאים להכניס את המילה אוהב בהקשר כזה.. אבל פה זה פשוט מה שהתנסח לי. מעניין כמה מילים אני ממירה לאחרות כדי להשאר בתפקיד