כאב כרוני הוא תסמין שכיח המוגדר ככאב שנמשך מעבר לתקופת ההחלמה הצפויה, בדרך כלל מעל שלושה עד שישה חודשים. כאב כרוני פוגע משמעותית באיכות החיים ומטיל מעמסה כבדה על החברה, כאשר לפי מחקרים, כ-30% מהאוכלוסייה מתמודדים עמו במהלך החיים.

לדבריו ד"ר נדב שליט, פסיכיאטר מומחה במרכז הישראלי להתמכרויות ICA, "טיפול תרופתי הוא אמצעי נפוץ ויעיל להתמודדות עם כאב כרוני, אך הוא טומן בחובו סיכון ממשי להתפתחות תלות והתמכרות, בייחוד בעת שימוש במשככי כאבים אופיואידים".

שימוש במשככי כאבים שאינם אופיואידים לרוב לא מוביל להתמכרות, אך גם בהם שימוש יתר עלול לגרום לנזק בריאותי משמעותי, כגון שימוש יתר במשככי כאבים ממשפחת ה-NSAIDS כגון איבופרופן המשווק גם ללא מרשם רופא ואף מחוץ לדלפקי הרוקחים. בנוסף, במקרים מסוימים עלולה להתפתח התמכרות לתרופות המיועדות לטיפול בכאב נוירופטי ממקור עצבי, בפרט לחומר הפעיל פרהגבלין.

מדוע שימוש במשככי כאבים אופיואידים לטיפול בכאב כרוני עלול להוביל להתפתחות התמכרות? איך נזהה כאשר מתפתחת בעיה? ומה הטיפולים האפשריים? על שאלות אלו נפרט בכתבה.

כאב כרוני

כאב כרוני מוגדר ככאב שנמשך מעבר לתקופת ההחלמה הצפויה, בדרך כלל מעל שלושה חודשים, בין אם הוא רציף או מתאפיין בדפוס של התלקחויות והפוגות.

כאב הוא מנגנון חיוני שמטרתו זיהוי נזק גופני ומניעת החמרת הנזק, אך כאשר הוא הופך לכרוני, הכאב כבר אינו משרת מטרה חיובית והוא יוגדר כהפרעה.

כאב כרוני פוגע משמעותית באיכות החיים ובתפקוד ומהווה את אחד המצבים הרפואיים השכיחים באוכלוסייה. מחקרים מראים שכ-20% עד 30% מהמבוגרים מתמודדים עם כאב כרוני במהלך חייהם, כשהאזורים הנפוצים ביותר בהם מתפתח כאב כרוני הם הגב התחתון, הצוואר, הברכיים והראש (כולל מיגרנות), וכן כאבים ממקור עצבי (נוירופתיה) ותסמונות כאב מפושטות כגון פיברומיאלגיה.

מחקר שנערך בישראל מצא כי מרבית המתמודדים עם כאב כרוני הן נשים (כ-60%), ובו כחמישית מהמתמודדים עם כאב כרוני תיארו כאב ברמה הגבוהה ביותר (דרגה 8 עד 10 בסולם של 1 עד 10) וקרוב ל-60% התלוננו על כאב ביותר מאזור אחד בגוף.

הטיפול בכאב כרוני מגוון ומותאם לעוצמת הכאב, האזור הכאוב, גורם הכאב, ומשתנים הקשורים למטופל כגון גיל, מין, מחלות נלוות ועוד. הטיפול בכאב כולל בין השאר שינויים באורח חיים (ספורט, שינויים בתזונה, טיפול בהפרעות שינה), טיפולים פיזיים (כגון פיזיותרפיה, הידרותרפיה) ונפשיים (כגון טיפול קוגניטיבי-התנהגותי ייעודי לכאב), טיפולים פולשניים (כגון הזרקות מקומיות למפרק כאוב) וטיפולי רפואה משלימה. עם זאת, מקום מרכזי מאוד בטיפול שמור לתרופות.

הטיפול התרופתי לכאב אף הוא מגוון, אך במקרים רבים יכלול בשלב מסוים טיפול במשככי כאבים אופיאוידים, אשר שימוש ממושך בהם כרוך בסיכון לפתח תלות והתמכרות.

תרופות לשיכוך כאבים במרשם

תרופות רבות לשיכוך כאבים נמכרות בישראל ללא מרשם וללא פיקוח רוקחי, כמו תרופות המכילות פרצטמול (אקמול, דקסמול וכו'), דיפירון (אופטלגין) ותרופות מסוימות ממשפחת ה-NSAIDS המהווים משככי כאבים נוגדי דלקת שאינם סטרואידיים כמו איבופרופן (נורופן, אדוויל וכו') ודיקלופנק (וולטרן, אביטרן וכו'). במקביל קיימות גם תרופות המחייבות מרשם רפואי, בהן תרופות אחרות מקבוצת  NSAIDsכגון אטוריקוקסיב (ארקוקסיה), סלקוקסיב (סלקוקס) ותרופות המשמשות לטיפול בכאב נוירופטי כמו גאבאפנטין ופרהגבלין (ליריקה).

במקרים של כאב חריף בעוצמה גבוהה, למשל אחרי פציעה משמעותית, או כאשר הכאב בעוצמה גבוהה ולא הגיב לתרופות מהקבוצות שפורטו קודם לרבות NSAIDs, יש מקום לשימוש בתרופות מקבוצת האופיואידים. תרופות אלו פועלות באמצעות היקשרות לקולטנים אופיואידים במערכת העצבים המרכזית אשר הפעלתם מובילה לשיכוך כאב, ירידה בחרדה ולעתים שיפור במצב הרוח ואף תחושת אופוריה. תרופות אלו כוללות אופיאטים המופקים מצמח הפרג וכוללים בין השאר קודאין ומורפין ואופיואידים סינטטיים או סינטטיים למחצה "דמויי אופיאטים" הכוללים חומרים כמו אוקסיקודון, פנטניל, בופרנורפין, פתידין, מתדון, טרמדול, הרואין ועוד.

תרופות אופיואידיות עלולות לגרום להתמכרות בשל השפעתן הישירה והעקיפה על מערכת הגמול המוחית.

בנוסף לתרופות אלו, בישראל ניתן לטפל בכאבים כרוניים גם בקנאביס רפואי, בעיקר במקרים של כאב אונקולוגי או במצבי כאב כרוני לאחר שמוצו מספר אפשרויות טיפול אחרות.

לפי מחקר שנערך בישראל שנערך באוניברסיטת תל אביב ופורסם בשנת 2022, אצל אנשים עם כאב כרוני כחמישית (21%) השתמשו בתרופות ללא מרשם בלבד, כחמישית (20.2%) השתמשו בתרופות מרשם בלבד, וכרבע (25.2%) שילבו בין תרופות מרשם לתרופות ללא מרשם. כשליש (33.7%) כלל לא השתמשו בטיפול תרופתי להתמודדות עם הכאב הכרוני עליו דיווחו.

עוד על משככי כאב מקבוצת NSAIDs

עוד על אופיאטים

עוד על קנביס רפואי

הסיכון להתמכרות לתרופות מרשם לכאב

שימוש לא מבוקר בתרופות לא אופיואידיות לשיכוך כאבים – כולל תרופות ללא מרשם – עלול לגרום לנזקים בריאותיים שונים. למשל, נטילה ממושכת או במינון גבוה מדי של פרצטמול עלולה לגרום לפגיעה בכבד, ושימוש יתר בתרופות מקבוצת NSAIDs (כמו איבופרופן או נפרוקסן) עלול לגרום לפגיעות בקיבה, הכליות או עלייה בלחץ הדם.

למרות שתרופות אלה אינן נחשבות ממכרות במובן הקלאסי, הן עשויות לעיתים לגרום לדפוס של שימוש בעייתי, בעיקר כאשר השימוש בהן הופך להרגל יומיומי שאינו עומד בהמלצות הרפואיות. כך, מחקרים מצאו כי חלק מהנוטלים NSAIDs נוטים לחרוג מהמינונים המומלצים באופן קבוע - לפי מחקר אמריקאי מ-2018, כ-11% מהנוטלים איבופרופן (אדוויל, נורופן) משתמשים בתרופה מעל למינון היומי המומלץ וכך גם 4% מנוטלי תרופות אחרות מקבוצה זו.

עם זאת, כאשר מדובר בהתפתחות התמכרות, הסיכון המשמעותי ביותר נמצא בשימוש בתרופות ממשפחת האופיואידים.

הפרעת שימוש באופיואידים

כיום, ספר האבחנות הפסיכיאטרי, DSM-5 מכיר באבחנה של "הפרעת שימוש באופיואידים" (Opioid Use Disorder – OUD).

באופן דומה להתמכרויות אחרות, חומרתה של הפרעת שימוש באופיואידים מוגדרת לפי מספר הקריטריונים החיוביים, והיא נעה בין קלה (2–3 קריטריונים) לבינונית (4–5) ועד חמורה (6 ומעלה).

מאחר וטיפול קבוע באופיואידים יוביל במקרים רבים להתפתחות סבילות ותסמונת גמילה בניסיונות הפסקה, בעת הערכת התמכרות למטופלים בתרופות במרשם לא מתייחסים לקריטריונים אלה ומושם דגש על קטגוריות האבחנה האחרות.

סבילות לאופיואיודים לא מתפתחת תמיד בקצב זהה להשפעותיה השונות – לדוגמא, במקרים מסוימים לא מתפתחת סבילות לשיכוך הכאב (כלומר המינון שהיה יעיל בשלב מוקדם ממשיך להיות יעיל לשליטה בכאב לאורך זמן), אך כן מתפתחת סבילות לתופעות כגון עצירות או גרד, כך שתופעות לוואי אלה עשויות להיחלש עם הזמן. חשוב לציין כי קיום סבילות טומן בחובו סכנה – מטופלים ששבים לשימוש באופיואידים לאחר הפסקה ממושכת נוהגים לעתים לשוב לשימוש במינון האחרון אותו הם נטלו. מאחר והסבילות היא הפיכה, כלומר לאחר זמן ללא שימוש באופיואידים עולה שוב הרגישות להשפעותיהם, אותם מטופלים נוטלים למעשה מינון יתר שעלול להוביל לדום נשימה ואף למוות.

גמילה מאופיואידים (הידועה בשמה העממי "קריז") עלולה להיות חוויה קשה הכרוכה בסבל רב עבור מטופלים מסוימים, בעוד מטופלים אחרים חווים תסמיני גמילה מינימליים בלבד, כמעין מחלת שפעת קלה לימים ספורים. הבדלים אלו קשורים בסוג האופיואיד בו משתמשים, מינונו, משך הטיפול באופיואידים טרם הגמילה ומשתנים אישיים רבים כגון גיל, מין, מחלות רקע, תרופות נוספות בשימוש ומשתנים גנטיים.

תסמונת הגמילה אינה מסכנת חיים במרבית המקרים (יוצאי דופן הם מטופלים שאינם יציבים גופנית, בהם הסטרס מהגמילה עלול להחמיר את מחלת הרקע), עם זאת, הגמילה עלולה כאמור להיות קשה מאוד, ועבור מטופלים רבים היא מהווה סיבה מרכזית לחזרה לשימוש. תסמיני הגמילה כוללים זיעה קרה, עלייה בדופק, רעד, פיהוקים מרובים, בחילה, הקאה, שלשול, נזלת ודמעת, "עור ברווז", כאב מפושט, אי-שקט ועצבנות, חרדה, קשיי שינה ומצב רוח ירוד.

מועד הופעת תסמיני הגמילה תלוי בסוג התרופות בהן נעשה שימוש, אך במרבית המקרים בתוך שש עד 24 שעות יופיעו תסמיני גמילה ראשונים, אשר יגיעו לשיאם בתוך יממה עד שלוש יממות ויימשכו בדרך כלל פחות משבוע, אלא אם נעשה שימוש בתרופות ארוכות טווח, אז תסמונת הגמילה עשויה להמשך גם מעל לעשרה ימים.

משבר האופיאטים – בעולם ובישראל

בארה"ב התמכרות לאופיואידים הוכרזה כמשבר בריאות ציבורי. לפי הערכות, קרוב ל-3 מיליון תושבים מתמודדים עם הפרעת שימוש באופיואידים (OUD). העלייה החדה בהתמכרות נקשרה לשיווק אגרסיבי של תרופות כמו אוקסיקונטין (OxyContin), שינוי נורמות בטיפול בכאב וכן שינויים סוציואקונומיים שליליים בקרב קהילות גדולות ברחבי המדינה.

גם בישראל דווח על עלייה מדאיגה בשימוש באופיואידים. דו"ח ה-OECD מצא כי בין השנים 2012–2015 תועדה עלייה של 125% בצריכת אופיאטים בישראל – השיעור הגבוה ביותר במדינות הארגון. לשם השוואה, בתקופה זו ארה"ב רשמה ירידה של כ-13% בשימוש, ואוסטרליה ירידה של כ-11%.

לפי דו"ח ארגון "רופאים לזכויות אדם" משנת 2022, אלפי מטופלים בישראל נוטלים תרופות אופיאטיות לאורך זמן ללא מעקב מספק, בניגוד להנחיות הבינלאומיות.

דו"ח של מרכז טאוב מלמד כי עיקר העלייה ברישום תרופות אופיואידיות היא בקרב צעירים, אנשים ממעמד סוציואקונומי נמוך וללא מחלות ממאירות. עוד באותו הדו"ח, ניתן לראות כי במקביל לעלייה ברישום תרופות אלה, חלה עלייה באבחון הפרעות שימוש באופיואידים לאורך העשור האחרון.

הפגנה בארה"ב בעקבות משבר האופיאטים, ספטמבר 2023 (צילום: Shutterstock)

רגולציה בישראל – והתרופות המרכזיות בשימוש

בעקבות המודעות הגוברת לסיכון, משרד הבריאות החל בפעולות לצמצום השימוש באופיאוידים בישראל. במהלך שנת 2025 מוקמות ברחבי הארץ מרפאות לטיפול בהתמכרויות בכל קופות החולים; מתבצעת הרחבה של המענים להתמכרויות לתרופות מרשם על ידי האגודה לבריאות הציבור; מוחלות הגבלות חדשות על רישום אופיואידים בכל קופות החולים; וכן בפברואר 2025 עודכנו תקנות הסמים המסוכנים כך שלא ניתן יהיה לספק מרשמים ידניים לאופיאוידים.

בין התרופות המרכזיות בשימוש בישראל נכללים:

• אופיאטים חזקים: פנטניל (Fentanyl), אוקסיקודון (כולל Oxycontin, Percocet, Targin), מורפין ומתדון.

• אופיאטים חלשים: קודאין (למשל ברוקסט פלוס), טרמדול (כמו טרמדקס).

גורמי סיכון להתמכרות למשככי כאבים

לאורך השנים, זוהו מספר גורמי סיכון מרכזיים להתפתחות התמכרות לאופיואידים:

• מאפיינים דמוגרפיים

בדומה למרבית ההתמכרויות, גברים מצויים בסיכון גבוה יותר לפתח הפרעת שימוש בתרופות מרשם אופיואידיות.

הסיכון להתפתחות הפרעת שימוש הוא הגבוה ביותר בקרב צעירים בקבוצת הגיל 29-18 והולך ויורד עם העלייה בגיל, עם זאת הסיכון לדיכוי נשימה מסכן חיים עולה עם הגיל.
הסיכון להפרעת שימוש באופיואידים גבוה יותר בקרב אנשים במעמד סוציואקונומי נמוך, בקרב אנשים ברמת השכלה נמוכה יותר, ובקרב אנשים לאחר גירושין/פרידה או כאלה שמעולם לא נישאו (אין עלייה בסיכון בקרב אלמנים/ות).

מחקר אמריקאי שפורסם ביולי 2022 בכתב העת Journal of Psychiatric Research מצא כי מובטלים היו בסיכון גבוה ב-40% לפתח הפרעת שימוש באופיואידים.

• תורשה

היסטוריה משפחתית של התמכרות כלשהי קשורה לסיכון מוגבר משמעותית להתפתחות התמכרות למשככי כאבים אופיואידים, על רקע שילוב של מרכיבים גנטיים וסביבתיים.

• הפרעות רקע נפשיות

קיום הפרעות פסיכיאטריות ברקע, כולל הפרעת קשב וריכוז, מעלה סיכון להתמכרות למשככי כאבים אופיואידים.

הפרעה פוסט-טראומטית היא גורם סיכון חשוב, ובאופן ספציפי – פגיעה מינית בילדות כרוכה בסיכון מוגבר באופן משמעותי.

הפרעת אישיות אנטי-סוציאלית (הפרעת אישיות הקשורה המתבטאת לעתים קרובות בהתנהגות עבריינית) מגבירה אף היא את הסיכון להתפתחות התמכרות לאופיואידים.

כמו כן, מחקר אמריקאי שפורסם באוגוסט 2023 בכתב העת Heliyon מצא כי דיכאון קל העלה פי 4.1 את הנטייה להשתמש באופיואידים לאחר ניתוח מפרקים. מחקר מקנדה בקרב צעירים בגילי 25-18 שפורסם בפברואר 2023 מצא כי הפרעות חרדה היו קשורות בסיכון מוגבר פי 2.53 להתפתחות הפרעת שימוש באופיואידים וכי דיכאון היה קשור בסיכון מוגבר פי 2.2 לתופעה, אך חשוב לציין שקיום קשר אינו מעיד בהכרח כי הקשר סיבתי, וידוע כי קיומן של התמכרויות שונות מעלה בעצמו את הסיכון להתפתחות הפרעות אלו.

• היסטוריה של התמכרות

קיומה של התמכרות כלשהי בהווה או בעבר, כולל התמכרויות התנהגותיות כגון התמכרות להימורים או לפורנוגרפיה, קשור לסיכון מוגבר להתפתחות הפרעת שימוש באופיואידים.

לפי מטה אנליזה בנושא שפורסמה במאי 2019 בכתב העת Addictive Behaviors, עישון סיגריות בהווה מעלה פי 8.23 את הסיכון להפרעת שימוש באופיאטים, וסיכון זה אף גבוה יותר בקרב מי שהחלו לעשן בגיל צעיר.

• מצב רפואי

הסיכון להתפתחות הפרעת שימוש באופיואידים גבוה יותר בקרב מטופלים במצב בריאותי ירוד יותר, מטופלים עם ביקורי מיון מרובים, חולים במחלות כרוניות שונות, ובקרב חולים עם לקות תפקודית עקב מצבם הרפואי.

• משתנים הקשורים לגורם המטפל

שימוש במינון גבוה, אופיואידים חזקים יותר (דוגמת פנטניל) ובעיקר מתן מרשמים לאופיאוידים לאורך זמן ממושך – כולם גורמי סיכון להתפתחות הפרעת שימוש באופיואידים. גם העדר ניטור אחר מרשמים וזמינות גבוהה של מרשמים (למשל מתן מרשם ללא צורך בהגעה למעקב מרפאתי) מעלים סיכון להתפתחות שימוש בעייתי.

הטיפול בהפרעת שימוש במשככי כאבים אופיאוידים

בדומה לטיפול בהתמכרויות אחרות, גם התמכרות למשככי כאבים אופיואידים מטופלת בגישה המשלבת טיפול רפואי, פסיכולוגי וסוציאלי.

יעדי הטיפול שונים ממטופל למטופל – במקרים מסוימים המטרה היא הפסקה מוחלטת של שימוש באופיואידים, בעוד שבמקרים אחרים המטרה תהיה הפחתה של השימוש או צמצום סיכונים מסוימים הכרוכים בשימוש.

גם אופי ההתערבות משתנה מאדם לאדם, כאשר במקרים מסוימים יוחלט על הפחתה הדרגתית במינון, ובמקרים אחרים יוחלט על הפסקה חדה ו/או על מעבר לטיפול תרופתי ארוך טווח על ידי תרופות המפעילות את הקולטנים האופיואידים כגון מתדון או סובוקסון. בכל מקרה – מומלץ לשלב בטיפול בהפרעת שימוש באופיואידים גורמי טיפול רפואיים יחד עם גורמי טיפול פסיכוסוציאליים.

טיפול תרופתי ארוך טווח

אחד הטיפולים היעילים ביותר בהתמכרות לאופיואידים הוא דווקא טיפול בתרופות מאותה משפחה – אך בצורה מבוקרת, מדויקת ובטוחה.

תרופות כמו בופרנורפין (סובוקסון, סובוטקס) ומתדון פועלות על אותם קולטנים במוח אליהם נקשרים גם אופיואידים כמו אוקסיקודון ופנטניל. עם זאת, הן עושות זאת בצורה שונה, ופועלות לאורך זמן ממושך, כך שהן מונעות עליות וירידות תכופות ברמת התרופה. בופרנורפין נקשר לקולטן בחוזקה, אך מפעיל אותו רק באופן חלקי, כך שהסיכון לתופעות לוואי מסוכנות יורד משמעותית. מסיבה זו הוא כיום טיפול הבחירה הראשון, ומתדון נשמר למקרים בהם אין תגובה מספקת לבופרנורפין. טיפול בתרופות אלה מונע תסמיני גמילה ומפחית משמעותית דחף לשימוש באופיואידים אחרים, תוך שמירה על יכולת תפקוד תקינה.

טיפולים תרופתיים אלו נקראים "טיפול באגוניסטים אופיואידים" והוא נחשב כיום הקו הראשון והמומלץ ביותר להתמודדות עם התמכרות לאופיואידים על ידי ארגוני בריאות בינלאומיים ועל ידי משרד הבריאות בישראל. מחקרים מצאו שהוא מעלה משמעותית את הסיכוי להפסיק שימוש מסוכן, מפחית תמותה בעשרות אחוזים, תורם ליציבות תפקודית, ומאפשר לרבים לחזור לעבודה, לימודים וחיי משפחה תקינים.

בניגוד לתפיסה של מטופלים רבים, אין מדובר ב"החלפת התמכרות בהתמכרות". התמכרות כרוכה בהעדר שליטה, הסתרה, פגיעה תפקודית ושימוש במצבי סיכון בעוד שבטיפול באגוניסטים המטופל נוטל כל יום בשעה קבועה תרופה, בדומה לתרופות רבות אחרות, או לחילופין – מקבל זריקה תת-עורית של התרופה אחת לחודש, ויכול לתפקד ולהמשיך בחייו כרגיל – ללא עיסוק בהשגת התרופה, ללא צורך בעלייה הדרגתית במינון, ללא תחושת כמיהה לשימוש ועם סיכון מופחת משמעותית לנזקים בריאותיים. המטופל נותר עם תלות פיזית – הפסקת הטיפול באופן חד תגרום לתסמיני גמילה. מטופלים רבים מתמידים בטיפול באגוניסטים לאורך שנים רבות, בעוד אחרים מעוניינים להפסיקו בשלב מסוים, לעתים קרובות כאשר מצב חייהם התייצב ומאפשר להם להתמודד עם תהליך של גמילה הדרגתית.

חשוב לציין כי עבור אנשים עם כאב כרוני שהתמכרו לאופיואידים – טיפול באגוניסטים אופיואידים מאפשר להמשיך לספק מענה לכאב. בקרב נשים בהריון המתמודדות עם הפרעת שימוש באופיואידים, טיפול הבחירה הוא עם בופרנורפין.

בשנה האחרונה הוחל בהעברת האחריות על הטיפול בהתמכרויות לקופות החולים, כך שכיום ניתן לקבל בכל קופת חולים טיפול ייעודי בתרופה סובוקסון במרפאות לטיפול בהתמכרויות. בנוסף, קיימות מרפאות באחריות משרד הבריאות, ובשנה האחרונה התבצעה הרחבה ניכרת של השירותים לטיפול תרופתי ארוך טווח על ידי האגודה לבריאות הציבור. בחלק ממרפאות משרד הבריאות וכן במרפאות כאב מסוימת ניתן לקבל טיפול במתדון. במרפאות שונות בפריסה ארצית ניתן לקבל סובוקסון בזריקה חודשית ("סובלוקייד").

התרופות ניתנות תחת מעקב רפואי ומותנות בקיום טיפול פסיכוסוציאלי בכפוף לנוהל של משרד הבריאות.

פירוט המרפאות המורשות לטיפול בבופנורפין במצבים של התמכרות לאופיאטים

מרכז גמילה מהתמכרויות באזור מטה יהודה (צילום: פלאש 90)

הפסקת טיפול באופיואידים

במקרים מסוימים מטרת הטיפול היא הפחתת המינונים בלבד או הפסקה מוחלטת ללא רצון להמשיך ולהיות עם תלות באופיואידים כלשהם. במצבים כאלה תתבצע הפחתה – הדרגתית או חדה – במינון האופיאוידים, תחת ליווי רפואי.

הפסקה חדה של אופיואידים כרוכה בהתפתחות תסמיני גמילה המובילים לעתים למצוקה משמעותית ומקשים מאוד על התפקוד היומיומי. עם זאת, בדרך כלל לאחר כשבוע עד 10 ימים מהפסקת השימוש יש כבר שיפור משמעותי במצב וניתן לחזור בהדרגה לתפקוד יומיומי רגיל. לעומת זאת, הפחתה הדרגתית של המינון מאפשרת לעבור את התהליך עם תסמיני גמילה מינימליים, אך עלולה להמשך מספר שבועות ואף חודשים.

בכל אופן הפסקה שייבחר, מומלץ כי יהיה ליווי פסיכוסוציאלי מקדים, לאורך התהליך ומלווה לאחריו. הפסקה הדרגתית בדרך כלל תיעשה במסגרת מרפאתית. הפסקה חדה מומלץ לבצע במסגרת אשפוזית המאפשרת ניטור גופני צמוד ומתן מענה מידי לתסמינים שונים. במקרים של קיום אבחנה פסיכיאטרית בחומרה משמעותית ברקע – ניתן לבצע תהליך גמילה במחלקה פסיכיאטרית לתחלואה כפולה. במקרים מסוימים ניתן לבצע תהליך של גמילה חדה גם בבית המטופל, בעיקר במקרים בהם חומרת ההתמכרות קלה עד בינונית, אצל מטופלים ללא מחלות רקע או הפרעות נפשיות משמעותיות, ובמקרים בהם קיימת מערכת תמיכה מספקת אשר תוכל ללוות את המטופל בתהליך בביתו.

בעת גמילה מאופיואידים ניתן להקל על תסמיני גמילה שונים באמצעים תרופתיים – משככי כאבים לא אופיואידים להקלה על כאב שצפוי להחמיר במהלך הגמילה, תרופות לשינה ולהרגעה, תרופות אשר מסייעות בהורדת דופק והזעה, תרופות נגד שלשול ועוד. תרופות אלה משמשות בעיקר במקרים של הפסקה חדה, אך תסמיני גמילה קלים שעלולים להתעורר בעת הפחתה הדרגתית יטופלו אף הם בתרופות דומות, אם כי לרוב במינונים ובתדירות נמוכה יותר.

טיפולים פסיכוסוציאליים

הטיפול הנפשי במהלך גמילה מאופיואידים הוא מרכיב חיוני בטיפול, ומחקרים רבים מצביעים על כך שהוא משפר באופן ניכר את הסיכויים להחלמה ממושכת. גישות טיפול שהוכחו באופן ספציפי כיעילות כוללות טיפולים קוגניטיביים התנהגותיים (CBT), טיפול בגישה המוטיבציונית (MI) וטיפולי Contingency Management (שיטה התנהגותית בה מקבלים תמריץ עבור בדיקות שתן שליליות לאופיאוידים – לא קיים כיום בישראל).

שיטה טיפולית נוספת קרויה "הגישה לחיזוק קהילתי" (CRA), ושמה דגש על שיפור תחומי החיים החיוביים כמו קשרים חברתיים, משפחה ותעסוקה ונמצאה כמשפרת סיכויי הצלחה בטיפול לעומת טיפול תרופתי בלבד.

למטופלים המתמודדים עם הפרעות אישיות מסוימות, טיפול דיאלקטי-התנהגותי (DBT) נמצא מועיל גם בהפחתת חזרה לשימוש באופיואידים.

קבוצות עזרה עצמית

בדומה להתמודדות עם התמכרויות אחרות, ניתן להיעזר בקבוצות עזרה עצמית להתמכרויות. בישראל הקבוצות השכיחות ביותר לטיפול בהתמכרות לאופיואידים הן קבוצות NA- Narcotics Anonymous.

יתרון משמעותי של קבוצות אלה הוא האנונימיות וכן הזמינות הגבוהה – קיימות קבוצות בכל רחבי הארץ מדי יום וכן קבוצות מקוונות (אונליין) לאורך היממה מדי יום, כולל קבוצות ייעודיות לדוברי שפות שונות וקבוצות לנשים.

​אורח חיים בריא

מחקרים מצאו כי במהלך טיפול בהתמכרות למשככי כאבים, אורח חיים בריא ופעיל תורם להצלחת תהליך הגמילה.

כך, מחקרים מזהים כי פעילות גופנית עשויה לסייע בהתמודדות עם גמילה מהתמכרות לאופיאטים ומפחיתה מהנטייה להשתמש בחומרים ממכרים. בגמילה מהתמכרות לאופיאטים חשוב לתת גם דגש על תזונה בריאה, וזאת לאור ההשפעה האפשרית של הפרעת שימוש באופיאטים על ירידה בתיאבון והתפתחות תת תזונה וחוסרים משמעותיים ברכיבים תזונתיים חיוניים. לאור נתונים ולפיהם כ-80% מהמתמודדים עם הפרעת שימוש באופיאטים סובלים מנדודי שינה (אינסומניה) – יש גם לשים דגש על שיפור איכות השינה כחלק מהמהלך הטיפולי בהתמכרות למשככי כאבים.

ד"ר נדב שליט הוא פסיכיאטר מומחה במרכז הישראלי להתמכרויות ICA

עדכון אחרון: מאי 2025