מושתלים

כמונימושתליםמדריכיםהתסמונת המטבולית אצל מושתלי איברים

התסמונת המטבולית אצל מושתלי איברים

עד כמה חשופים מושתלי איברים לפתח את סיבוכי התסמונת המטבולית? ומה ניתן לעשות להפחתת הסיכון? מדריך

מאת דן אבן. * יעוץ מקצועי: ד"ר רוני ברוך
תגובות 0

(צילום: shutterstock)
(צילום: shutterstock)

מושתלי איברים נמצאים בסיכון מוגבר לפתח את התסמונת המטבולית, בין היתר בגלל הטיפול התרופתי החיוני וגם על רקע המחלות שהובילו לצורך בהשתלה. ריכזנו את התשובות לכל השאלות.

 

מהי התסמונת המטבולית?

 

התסמונת המטבולית מהווה צבר של חמישה מצבים רפואיים אשר יחד מגדילים את הסיכון לסוכרת סוג 2 ולמחלות לב וכלי דם.

 

התסמונת המטבולית כוללת חמישה מאפיינים קליניים: השמנה ביטנית (היקף מותניים רחב), רמות גבוהות של טריגליצרידים (שומנים) בדם, רמות נמוכות של כולסטרול טוב (HDL) בדם, יתר לחץ דם והפרעה ברמות הסוכר (גלוקוז) בדם.

 

הגדרת התסמונת המטבולית עברה גלגולים ברבות השנים, וכיום לפי קריטריונים של האיגוד העולמי לסוכרת (IDF) משנת 2005, התסמונת מאובחנת בנוכחות השמנה בטנית ושניים מתוך ארבעת המאפיינים האחרים. לעומת זאת, גופים רפואיים אחרים, ובכללם התכנית הלאומית לחינוך על כולסטרול בארה"ב (NCEP) והמכון הלאומי האמריקאי ללב, ריאות ודם (NHLBI) מגדירים את אבחון התסמונת בהמצאות שלושה מתוך חמשת המאפיינים. בנוסף, יש חוסר אחידות בין הגופים הרפואיים באשר להגדרת הערכים התקינים והחריגים לכל מאפיין של התסמונת המטבולית.

 

מדוע מושתלי איברים נוטים לפתח תסמונת מטבולית?

 

מספר גורמים עשויים להסביר את העלייה בסיכון לתסמונת בקרב מושתלים. כדי למנוע את דחיית השתל מושתלים נדרשים ליטול תרופות שמדכאות את מערכת החיסון הטבעית של הגוף מה שעשוי להיות קשור להתפתחות התסמונת. גם הטיפול בסטרואידים מגביר את הסיכון לתסמונת.

 

מחקרים שונים קשרו זיהומים שאליהם חשופים מושתלי איברים לסיכון מוגבר תסמונת המטבולית. כך, למשל, זיהומים בנגיפי הפטיטיס C ו-CMV שגורמים לכשל בכבד ועלולים להוביל לעלייה ברמות הסוכר בדם ולסוכרת.

 

מהם הנזקים המרכזיים שעלולים להיגרם מהתסמונת המטבולית במושתלים?

 

התסמונת המטבולית מגדילה את הסיכון להתפתחות סוכרת סוג 2. סוכרת סוג 2 שמתפתחת לאחר השתלה, מכונה בעגה המקצועית NODAT. מושתלים שמפתחים NODAT נמצאים בסיכון מוגבר למחלות לב וכלי דם, לרבות התקפי לב ואירועים מוחיים, וכן נמצאים בסיכון מוגבר להתפתחות זיהומים.

 

התסמונת המטבולית מעלה את הסיכון גם למחלות לב וכלי דם, לרבות התקפי לב ושבץ מוחי וכן אי ספיקת לב – סיכון שמופיע אצל כלל המושתלים, לרבות מושתלי לב. למעשה, מחלות לב וכלי דם הן סיבת המוות הראשונה במעלה בקרב מושתלים.

 

סיבוכים של התסמונת המטבולית כגון ירידה בתפקוד שכבת כלי הדם הפנימית (האנדותל), עלייה בתנגודת לאינסולין והשמנה עלולים להוביל עם הזמן לדחייה כרונית – דחייה איטית והדרגתית השתל.  

 

מה עושים?

 

שומרים על אורח חיים בריא

 

יש לאמץ אורח חיים בריא, הכולל תזונה נכונה והפחתת שומנים במזון, הימנעות מעישון ופעילות גופנית סדירה – לצורך הורדה במשקל, לרבות הפחתה בהשמנה הביטנית המאפיינת את התסמונת המטבולית, והפחתת סיבוכים נלווים ובהם סוכרת שמתפתחת לאחר ההשתלה (NODAT).

 

מקפידים על מעקב רפואי

 

חשוב לבצע בדיקות מעקב תקופתיות לפי ההמלצות: ניטור עצמי של המשקל, חום הגוף, לחץ הדם ודופק הלב, וכן מעקב במרפאת ההשתלה לאחר השחרור מאשפוז בתום ההשתלה – תחילה 2-1 פעמים בשבוע, בהתאם למצבו של המושתל, ועל פי רוב כעבור שלושה חודשים – אחת לחודש, וכעבור חצי שנה מההשתלה – אחת ל-3-2 חודשים, לכל החיים. על מעקב זה לכלול בדיקות דם ושתן, לרבות ספירת דם, בדיקות שומנים בדם, תפקודי כבד וכליה ובדיקות לרמות הסוכר בדם, וכן בדיקות הדמיה בהתאם לממצאי בדיקות אלה.

 

במסגרת בדיקות המעקב מופנים מושתלי איברים לעבור באופן קבוע בדיקת מיפוי לב במאמץ ובדיקת אקו לב דופלר (אולטרה-סאונד של הלב), לפחות אחת לשנה עד שנתיים.

 

דואגים לאיזון לחץ דם

 

לחץ דם גבוה שאינו מטופל מעלה את הסיכון לדחייה כרונית של השתל ולכן חשוב במיוחד לשאוף להגיע ללחץ דם תקין (עד 130/80 מ"מ כספית, לפי יעד שנקבע למושתלי איברים בוועידה הלאומית השביעית למניעה וטיפול בלחץ דם גבוה – ועידת JNC7).

 

לפי מחקרים, יתר לחץ דם מתפתח בקרב עד 90% ממושתלי הכליה, ובקרב 70% עד 90% ממושתלי הלב המטופלים בתרופה ציקלוספורין ו-30% עד 50% מהמטופלים בטקרולימוס.

 

להורדת לחץ הדם מומלץ לדבוק באימוץ אורח חיים בריא, לרבות התאמת דיאטה דלת מלח. במידה והבעיה נותרת – ניתן להתאים תרופות להורדת לחץ הדם ובייחוד מקובל בקרב מושתלי איברים ובייחוד מושתלי כליה שימוש בתרופות מקבוצת מעכבי אנזים המהפך (ACEs) ומקבוצת חוסמי הקולטן לאנגיוטנסין 2 (ARBs).

 

מטפלים בשומנים בדם

 

קרוב ל-60% מהמושתלים מפתחים בשבועות הראשונים לאחר השתלה רמות גבוהות של שומנים בדם. הטיפול בתרופות להורדת כולסטרול מסוג סטטינים עלול להיות מסוכן בשילוב עם חלק מהתרופות המונעות דחיית שתל, כשהסיכון גבוה בעיקר בשילוב עם התרופות מקבוצת מעכבי קלצינאורין – ציקלוספורין, טקרולימוס וסירולימוס, ובעיקר סיכון מוגבר למחלות שריר (מיופתיה) והרס רקמות שריר (רבדומיוליזיס). לכן למושתלי איברים מותאמים סטטינים במינונים נמוכים, ובמידה ורמות השומנים בדם מוסיפות להיות גבוהות, יש להחליף את מינוני התרופות נוגדות דחיית השתל ולעתים להוסיף תרופה נוספת להורדת כולסטרול מסוג אזטימיב.

 

שואפים לשליטה על רמות הסוכר בדם

 

הימנעות מטיפול בסוכר גבוה בדם עלולה להוביל להתפתחות סיבוכי סוכרת .במקרה של רמות גבוהות של סוכר בדם שמופיעות לראשונה אצל מושתלים, מומלץ תחילה לבחון שינוי באורח החיים ואימוץ אורח חיים בריא ופעיל.

 

אם רמות הסוכר נותרות גבוהות ויש צורך להתאים טיפול תרופתי, יש להיוועץ ברופא אנדוקרינולוג באשר לשילוב המוצלח בין תרופות לסוכרת לתרופות למניעת דחיית שתל.

 

 

 

יעוץ מקצועי: ד"ר רוני ברוך, מנהל מרפאת השתלות כליה במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב) ומומחה לרפואה פנימית, נפרולוגיה ויתר לחץ דם

 

עדכון אחרון: יולי 2019

 

קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: