כמונימפרקיםמדריכיםאיך מאבחנים דלקת מפרקים פסוריאטית?

איך מאבחנים דלקת מפרקים פסוריאטית?

תסמינים אופייניים, בדיקות דם ובדיקות הדמיה - כך מאבחנים דלקת מפרקים פסוריאטית (PsA)

מאת דן אבן
תגובות 0

(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

דלקת מפרקים פסוריאטית (PsA) נמנית כאחת מקבוצת דלקות המפרקים הספונדילוארתרופתיות (SpA), ומתאפיינת במעורבות משולבת של כאבי מפרקים ונגעים בעור שמאפיינים את מחלת הפסוריאזיס.

 

15%-20% מהסובלים מפסוריאזיס יפתחו דלקת מפרקים פסוריאטית. קיימים אף דיווחים מחמירים לפיהם עד 40% מחולי הפסוריאזיס יפתחו דלקת מפרקים.

 

ברוב המקרים תהליך אבחון המחלה קל יותר מאבחון של דלקות מפרקים אוטואימוניות אחרות, כשהנגעים הפסוריאטיים עשויים לרמוז לרופאים על המחלה. 

 

בדיקה קלינית

 

הביטויים הקליניים של דלקת מפרקים פסוריאטית הינם מגוונים וכוללים מעורבות של מפרקים בודדים בצורה הקלה של המחלה, מפרקים רבים במחלה קשה יותר ואף מעורבות של עמוד השדרה - בדומה לדלקת חוליות מקשחת (AS).

 

"בהבדל מדלקת מפרקים שגרונתית המאופיינת בסימטריות, דלקת מפרקים פסוריאטית נוטה להיות פחות סימטרית, ויכולה לערב למשל את כל המפרקים של אצבע אחת בלבד, או מפרק של כף יד אחת", מסבירה פרופ' אורי אלקיים, מנהלת המכון הראומטולוגי במרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב).

 

מחלת העור פסוריאזיס נוטה לרוב להיות ראשונית לדלקת המפרקים הפסוריאטית - בקרב 80% עד 85% מהחולים היא מקדימה את דלקת המפרקים. מאחר וחולים רבים במחלה המתלוננים על כאבים כבר אובחנו קודם לכן עם פסוריאזיס, האבחון קל יחסית ומתבסס בעיקרו על ההסתמנות הקלינית. עם זאת, בחלק מהמקרים מחלת העור ומחלת המפרקים מתפרצות בו זמנית ובמיעוט המקרים דלקת המפרקים אף מקדימה את הפסוריאזיס.

 

סימנים נוספים המעידים בבדיקה קלינית על דלקת מפרקים פסוריאטית, עשויים לכלול אצבעות נפוחות בידיים או ברגליים המכונות "אצבע נקניקייה". כמו כן, מאפיין נוסף הינו "אנתזיטיס" או דלקת באזור הקשור של הגיד או שריר לעצם – בעיקר באזור העקב, בקישור גיד האכילס לעקב ועוד.

 

 

בדיקות דם 

 

אין בנמצא בדיקת דם ספציפית לאבחון דלקת מפרקים פסוריאטית, כמו גם לאבחון פסוריאזיס. ברוב המקרים, ניתן למצוא עלייה במדדי הדלקת כגון מדד שקיעת דם (ש"ד או ESR) ומדד הדלקתיות (CRP) שאינם ספציפיים לדלקת מפרקים פסוריאטית.

 

בבדיקת דם שגרתית בקרב הסובלים מדלקת מפרקים פסוריאטית עלולה להימצא רמה גבוהה של חומצת שתן (חומצה אורית, Uric Acid) בדם, העלולה להטעות את אלו שנסמכים על בדיקות דם באבחנה של מחלת גאוט (שיגדון) שהיא סוג אחר של דלקת מפרקים.

 

דלקת מפרקים פסוריאטית נגרמת משילוב של גורמים גנטיים, סביבתיים ואוטואימוניים. בבדיקות סריקה גנטיות של כ-30% מהחולים בדלקת מפרקים פסוריאטית, הסובלים גם מפגיעה במפרקי עמוד השדרה, ניתן למצוא סמן גנטי הקרוי HLA-B27, המאפיין גם חולים בדלקת חוליות מקשחת. 

 

בדיקות הדמיה

 

ככלל, בדיקות ההדמיה עשויות להוות שלב חשוב באבחנה של דלקות המפרקים הספונדילוארתרופתיות (SpA), לרבות דלקת מפרקים פסוריאטית. צילומי רנטגן של חולים עשויים להצביע על שינויים בסחוסים או על פגיעה בעצמות במקרה של פגיעה במפרקי כף היד, האגן או עמוד השדרה. בשלבים מתקדמים של המחלה עשויים צילומי רנטגן להצביע על שחיקה או הרס של רקמות עצם (ארוזיה). לעתים נעשה שימוש בהדמיות מסוג MRI כדי לזהות בוודאות מצבים החשודים בהרס של העצמות או תהליך דלקתי פעיל, במיוחד במפרקי האגן ועמוד השדרה. 

 

צילומי סי.טי (CT) לא מומלצים בשלב האבחנה של דלקת מפרקים פסוריאטית. לדברי פרופ' אלקיים, "צילום סי.טי לא מדגים דלקת חריפה אלא רק שינויים בעצם, והוא כרוך בהרבה קרינה. היות וחולים בדלקות מפרקים לרוב צעירים, אין לסי.טי מקום בהליך האבחנתי". לעתים נעשה שימוש בצילומי סי טי כדי לסייע באבחנה של חולה קיים, אך לא בתהליך אבחון של חולה וחדש. כמו צילומי סי.טי, גם צילום הדמיה של מיפוי עצמות אינו תורם לאבחנה בדלקות מפרקים, למרות שחולים רבים מופנים לבדיקה זו על ידי רופאים אורתופדים, ונחשפים לקרינה במינונים גבוהים ללא צורך.

 

קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: