כמונינשימהמדריכיםCOPD: תרופות להרחבת סימפונות

COPD: תרופות להרחבת סימפונות

כל מה שצריך לדעת על הטיפול במרחיבי סימפונות לאנשים עם מחלת ריאות חסימתית כרונית

מאת ד"ר מייק סגל
תגובות 0

(צילום: Shutterstock)
(צילום: Shutterstock)

מחלת ריאות חסימתית כרונית (COPD) הינה מחלה המתאפיינת בהגבלה כרונית בזרימת האוויר בעץ הסימפונות (צינורות הנשימה). הגורם להגבלה בזרימת האוויר מתחיל בתגובה דלקתית של הסימפונות הנובעת מפגיעת חלקיקים מזיקים או גזים שונים, אשר מרביתם מגיעים מעשן הסיגריות. לכן COPD היא בעיקר מחלתם של מעשנים - יותר מ-80 אחוז מקרב החולים במחלה הינם מעשנים בעבר או בהווה.

 

הסימפטום העיקרי של COPD הוא קוצר נשימה במאמץ. קוצר הנשימה מופיע לראשונה כאשר כבר יש נזק משמעותי לריאות. חלק ניכר מחולי ה-COPD סובלים גם משיעול ליחתי. לעיתים מתרחשות התלקחויות של המחלה המתאפיינות בהחמרה חדה בקוצר הנשימה (החמרה המופיעה תוך שעות עד ימים ספורים), וכן בעלייה בכמות הכיח או שינוי בצבעו. התלקחויות קשות מובילות לאשפוז. מעבר לעצם ההחמרה על כל הכרוך בה, ההתלקחויות כרוכות בהחמרה בתפקודי הריאות אשר בדרך כלל משתפרת רק באופן חלקי גם אחרי חלוף האירוע החד. לכן מניעת התלקחויות היא יעד טיפולי מרכזי.

 

קיים מגוון של טיפולים ל-COPD שמטרתם בעיקר להקל על הסימפטומים הקיימים ולמנוע את התקדמות המחלה. הטיפול החשוב והיעיל ביותר שבהם הוא גמילה מעישון. הפסקת עישון הסיגריות בראש ובראשונה תמזער את התקדמות המחלה. הפסקת עישון גם מפחיתה סימפטומים ומונעת התלקחויות. אין צורך לומר שעישון מהווה גורם חשוב במחלות קטלניות רבות נוספות - בעיקר מחלות לב, שבץ מוחי וסרטן - ולכן התועלת שבהפסקת עישון רבה, מעבר להשפעתה החיובית ב-COPD.

 

פעילות גופנית סדירה אף היא מהווה נדבך חשוב בטיפול ב-COPD. מומלץ במיוחד להשתתף באחת מהסדנאות לשיקום נשימתי, שבמרכזן אימון גופני, המומלצות למטופלים עם COPD בכל דרגות החומרה.

 

הטיפול התרופתי ב-COPD נחלק למספר קבוצות עיקריות: מרחיבי סימפונות, משאפים המכילים סטרואידים, תרופות נוגדות דלקת, אנטיביוטיקה (בזמן התלקחויות), חיסונים (נגד שפעת ונגד דלקת ריאות) וחמצן. במדריך הזה נתרכז במרחיבי סימפונות – הטיפול התרופתי המרכזי למחלה.

 

מה הם מרחיבי סימפונות? 

 

בהפרעה התפקודית הקיימת בסובלים מ-COPD יש מרכיב של כיווץ סימפונות. מרחיבי סימפונות, כשמם - תורמים להרחבת דרכי האוויר וכך מקלים על הנשימה. ככל הנראה התרופות הללו גם מאטות את הירידה בתפקוד הריאות לאורך השנים. ניתן לחלק את מרחיבי הסמפונות לפי משך הפעולה שלהם, מנגנון הפעולה וצורת המתן.

 

משך הפעולה: מרחיבי סמפונות ארוכי טווח וקצרי טווח

 

מרחיבי סימפונות מתחלקים לשתי קבוצות לפי משך הפעולה של התרופה: תרופות קצרות טווח (Short acting) המתחילות את פעולתן באופן מיידי ומשפיעות למשך 4 עד 6 שעות ותרופות ארוכות טווח (Long acting) שנועדו לשימוש פעם או פעמיים בכל יום באופן קבוע. בחלקן התחלת הפעולה מהירה כמו התרופות קצרות הטווח ובחלקן התחלת הפעולה איטית יותר, אולם כולן מתאפיינות (בהגדרה) במשך פעולה ארוך של 12-24 שעות.

 

 

כיום הטיפול העיקרי ב-COPD הוא שימוש במרחיבי סימפונות ארוכי טווח מאחר והמחקרים מראים שהם יותר יעילים מהתרופות קצרות הטווח. התרופות קצרות הטווח מומלצות לשימוש רק כתוספת, לאירועים של צורך מידי, או בחולי COPD עם מחלה מאוד קלה שזקוקים למרחיבי סמפונות רק לעיתים רחוקות יחסית. מומלץ שכל חולה COPD שסובל מקוצר נשימה יטופל במשאף המכיל מרחיב סימפונות ארוך טווח. ישנם מקרים בהם רופא הריאות ימליץ על משאף כזה גם למטופלים עם COPD בלי קוצר נשימה, למשל בחולים עם תפקודי ריאות מאוד ירודים.

 

מנגנון הפעולה: תרופות אנטיכולינרגיות ותרופות בטא-אגוניסטיות

 

מרחיבי הסימפונות העיקריים מתחלקים גם לפי מנגנון הפעולה, לתרופות אנטיכולינרגיות (אנטי-מוסקריניות) ותרופות בטא-אגוניסטיות. המשפחות נבדלות זו מזו במנגנון הפעולה המולקולרי שלהן, אך ההשפעה הקלינית שלהן דומה. בכל אחד ממנגנוני הפעולה יש תרופות ארוכות טווח וגם קצרות טווח, כך יוצא שיש ארבע קבוצות מרכזיות של תרופות:

 

Short-Acting Beta-Agonists ובקיצור SABA - תרופות בטא-אגוניסטיות קצרות טווח כמו ונטולין (Ventolin) ובריקלין (Bricalin). תרופות אלה ניתנות באמצעות משאפים או באינהלציות.

 

Short-Acting Muscarinic Antagonists ובקיצור SAMA - תרופות אנטיכולינרגיות קצרות טווח כמו אירובנט (Aerovent) או אפוונט (Apovent). תרופות אלה ניתנות באמצעות משאפים או באינהלציות.

 

Long-Acting Beta-Agonists ובקיצור LABA - תרופות בטא-אגוניסטיות ארוכות טווח כמו סרבנט (Serevent), פורדיל (Foradil), אוקסיס (Oxis) ואונברז (Onbrez). כל התרופות ניתנות באמצעות משאפים, כשאת התרופות סרבנט, אוקסיס ופורדיל נוטלים פעמיים ביום, ואילו את התרופה אונברז נוטלים פעם ביום.

 

Long-Acting Muscarinic Antagonists ובקיצור LAMA - תרופות אנטיכולינרגיות ארוכות טווח. בישראל רשומות שלוש תרופות ממשפחה זו, כולן כלולות בסל הבריאות. התרופה הוותיקה יותר היא ספיריבה (Spiriva), והתרופות החדשות יותר במשפחה הן סיברי (Seebri) ואקלירה (Eklira). שלושת התרופות ניתנות באמצעות משאפים. את המשאפים של הספריבה והסיברי יש להטעין לפני כל שימוש, בעוד שהמשאף של אקלירה כבר מוטען מראש ומוכן לשימוש למשך 30 ימים. ספיריבה וסיברי נוטלים פעם ביום ואקלירה פעמיים ביום.

 

קיימים גם מספר משאפים המכילים שילוב של שתי תרופות: סרטייד (Seretide), סימביקורט (Symbicort), פלוטיפורם (Flutiform), רלוואר (Relvar) ופוסטר (Foster) מכילים שילובים שונים של LABA עם סטרואידים, ואולטיברו (Ultibro) הוא משאף המכיל שילוב של אונברז (LABA) עם סיברי (LAMA).

 

יש מטופלים שמגיבים יותר טוב לטיפול בתרופות אנטיכולינרגיות ויש כאלה שמגיבים טוב יותר לתרופות בטא-אגוניסטיות. על מנת להגביר את האפקט של הרחבת הסימפונות ניתן לשלב באותו המטופל תרופות משתי המשפחות.

 

ככלל, כאשר משווים תרופות מאותה הקבוצה ההבדלים ביניהן אינם גדולים, אולם לעיתים תרופה אחת תשפיע טוב יותר מאחרת במטופל מסוים. פרט לכך, בקבוצת ה-LABA, תחילת ההשפעה של סרבנט היא יחסית איטית לעומת פורדיל או אונברז. בקבוצת ה-LAMA, אקלירה (שניתנת פעמיים ביום, בבוקר ובערב) משיגה תוצאות טובות יותר עם תסמינים ליליים לעומת ספיריבה וסיברי (שניתנות פעם ביום, בבוקר בדרך כלל).

 

תופעות לוואי

 

מאחר והתרופות ניתנות במשאף, פעולתן ממוקדת לאזור דרכי האוויר ולכן לרוב הן לא גורמת לתופעות לוואי קשות. גם לתרופות אנטיכולינרגיות וגם לתרופות בטא-אגוניסטיות פרופיל בטיחותי גבוה. במחקרים מבוקרים תופעות לוואי נרשמו רק באחוזים בודדים יותר בקבוצות הטיפול לעומת קבוצות הביקורת.

 

עם תרופות ממשפחת האנטיכולינרגיים תופעת הלוואי השכיחה ביותר היא יובש בפה. בעיה נוספת עשויה להיות החמרה בגלאוקומה (לחץ תוך-עיני מוגבר), אולם זו ככל הנראה בעיה בעיקר במתן התרופה באינהלציה, כיוון שחלק מממנה מגיע ישירות לעיניים.

 

בתרופות LABA תופעת הלוואי העיקרית היא האצה בקצב הלב (דופק מהיר), מה שלפעמים גורם לתחושה לא נעימה של דפיקות לב. בחולים עם מחלת לב הדופק המואץ עלול להיות לרועץ ועל חולים כאלו להיוועץ ברופא הריאות וברופא הלב לפני נטילת תרופות מסוג זה. תופעה נוספת שמורגשת לפעמים בחולים הנוטלים משאפי LABA היא רעד בידיים.

 

תיאופילין ונגזרותיו

 

קבוצה נוספת של תרופות להרחבת סימפונות היא נגזרות של תיאופילין. תיאופילין ניתן בקפסולות דרך הפה. לפני עידן מרחיבי הסימפונות ארוכי הטווח (שהם כאמור יעילים יותר מהתרופות קצרי הפעולה ולא רק נוחים יותר), השימוש בתיאופילין היה נפוץ. בנוסף להשפעתו כמרחיב סמפונות, לתיאופילין גם השפעה נוגדת דלקת, ורוב המומחים מאמינים שזו עיקר ההשפעה המיטיבה שלו ב-COPD. אולם תיאופילין עלול לגרום לתופעות לוואי קשות, בהן הפרעות בקצב הלב או פרכוסים, ולכן השימוש בו מומלץ היום רק במדינות בהם לא ניתן להשיג משאפי LAMA או LABA.

 

לאחרונה נכנס לסל הבריאות בארץ נגזרת של תיאופילין – דלירספ (Daliresp). גם תרופה זו ניתנת דרך הפה. במחקרים נמצא שעיקר השפעתה לטובה ב-COPD הוא בהפחתת תדירות ההתלקחויות. תופעות הלוואי העיקריות הן שלשולים, כאבי בטן וירידה במשקל. אצל רוב המטופלים, השלשולים פוחתים ולבסוף נעלמים אחרי מספר שבועות. הירידה במשקל היא תופעה נלווית מבורכת בחולי COPD הסובלים גם מעודף משקל.

 

שימוש במשאף

 

מאוד חשוב שהמטופל ידע להשתמש נכון במשאף ויקבל הדרכה בנושא, כי נמצא שהרבה אנשים לא משתמשים נכון במשאפים שלהם, מה שכמובן פוגע ביעילות הטיפול. למשאפים שונים יש מנגנונים שונים, לדוגמה המשאף של אקלירה ננעל בסיום נטילת התרופה, כך שהמטופל יכול לוודא כי אכן נטל את כל המנה במלואה. למרבית המשאפים ניתן לקבל דפי הסבר לשימוש במשאף. כמו כן ניתן (ורצוי!) למצוא באינטרנט סרטונים המדגימים שימוש נכון במשאפים השונים. זכרו: אכסון התרופה כיאות ושימוש נכון במשאף הם תנאי חיוני ליעילות הטיפול! 

 

 

*ד"ר מייק סגל הוא רופא מומחה בכיר במכון למחלות ריאה שבמרכז הרפואי שיבא

 

קישור:
הקלד כתובת לסרטון יוטיוב: