עודף משקל הוא גורם סיכון מוכח למחלות לב  ולמי שאובחנו עם תחלואה לבבית – משקל עודף הוא גורם סיכון לאירועים קרדיו וסקולאריים משניים ובהם התקפי לב ושבץ מוחי, וכן גורם סיכון לנזקים רבים נוספים שנקשרו להשמנה, לרבות סרטן, מחלות ריאה, מחלות כליה ומחלות כבד.

לפי הערכות, כמחצית מחולי הלב מתמודדים עם עודף משקל והשמנה, ורבים מהם נוטים להאמין למיתוסים שאין להם אחיזה במציאות, אשר הפוכים לידע הרפואי והמדעי שנצבר בנושא, כפי שמציין פרופ' איתמר רז, רופא מומחה לרפואה פנימית סוכרת והשמנת יתר. מודעות חסרה או לקויה לבעיות הנובעות מהקשר בין מחלות לב להשמנה מובילה לכך שהורדת המשקל העודף אינה זוכה לעדיפות הראויה בניהול הטיפול המומלץ במחלות הלב, למרות יתרונותיה הרבים בשיפור הבריאות הכללית ומניעת נזקים עתידיים.

1. השמנה אינה מחלה

מיתוס: השמנה קשורה רק בחוסר רצון והעדר משמעת.

האמת: בקהילה הרפואית והמדעית מתחדדת בשנים האחרונות ההכרה כי השמנה היא מחלה כרונית רב גורמית ומורכבת המשלבת בין גורמי סיכון גנטיים, מטבוליים, סביבתיים ורגשיים, וגם הטיפול בה דורש לרוב שילוב כוחות כדי להניע שיפור אפקטיבי.

ארגונים רפואיים רבים בעולם הכריזו בשנים האחרונות על ההשמנה כמחלה. בארה"ב ההסתדרות הרפואית האמריקאית (AMA) הגדירה את ההשמנה כמחלה עוד ביוני 2013, איגוד הרופאים הקנדי (CMA) הכריז על כך באוקטובר 2015, והאיגוד הבינלאומי להשמנה (WOA) יצא בהכרזה דומה ביוני 2017. גם ארגון הבריאות העולמי (WHO) מסווג השמנה תחת קטלוג המחלות ICD-11 כמחלה כרונית.

בישראל הכריזה ההסתדרות הרפואית (הר"י) במאי 2018 כי השמנה היא מחלה כרונית, ואף קראה להקמת מערך לאומי לטיפול בהשמנה.

הכרזות אלה מגיעות על רקע כניסתן לשוק של תרופות חדשות המיועדות להורדה במשקל מקבוצת האנלוגים להורמון GLP-1 שהוכחו כמועילים להורדה במשקל וכן בתרומתן ליתרונות בריאותיים רבים נוספים, כשהן ניתנות בשילוב הקפדה על אורח חיים בריא. לאור ההכרה בהשמנה כמחלה, חשוב להפחית מהסטיגמה המיוחסת בציבור לחולי לב שמתמודדים עם משקל עודף, ולהבין כי יש לתמוך בהם ולא להאשים אותם במצב שבמקרים רבים אינו נשלט.

2. השמנה אצל חולי לב נגרמת מבחירה

מיתוס: לצד המיתוס שקושר בין השמנה לחוסר רצון והעדר מוטיבציה בלבד, יש המאמינים באופן שגוי כי השמנה היא תוצר של בחירה בלבד, גם כשמדובר בהשמנה אצל חולי לב.

האמת: השמנה גם אצל חולי לב היא מחלה כרונית מורכבת ולא כישלון אישי. גוף האדם והמוח האנושי מתקשים להתמיד בהורדה במשקל על רקע שינויים פיזיולוגיים מטבוליים והורמונליים שהופכים את ההורדה במשקל למשימה קשה – הן באוכלוסייה הכללית והן בקרב חולי לב שמתמודדים מעבר לכך גם עם מצב תחלואה מאתגר.

בהקשר למורכבותה של ההשמנה, יש לציין דו"ח שנכתב על ידי כ-50 מדענים ורופאים מומחים להשמנה, שפורסם בינואר 2025 בכתב העת Lancet Diabetes & Endocrinology שקבע כי יש להרחיב את ההגדרה של השמנה מעבר לחריגות במדד ההשמנה BMI, תוך התייחסות גם לפיזור אחוזי שומן בגוף והשמנה ביטנית וקיומן של מחלות נלוות – וכן הומלץ לתת תשומת לב ייחודית במסגרת ההגדרה החדשה לתרופות ההרזיה החדשות שתורמות למאמצים להורדת משקל עודף.

3. לחולי לב עם השמנה מסוכן לעסוק בספורט

מיתוס: לאנשים עם מחלות לב ממליצים בקהילה הרפואית לחזק מהלכים של אורח חיים בריא, ובמרכזם פעילות גופנית סדירה, אולם לצד זאת מקונן החשש מפעילות אינטנסיבית מדי שנקשרה לפגיעה בלב. בענפי ספורט רבים תועדו סיבוכים אמנם נדירים אך מעוררי חשש להתפתחות דום לב במהלך הפעילות. החשש מכך שפעילות גופנית מסוכנת באופן גורף לחולי לב גבוה במיוחד אצל חולי לב המתמודדים עם השמנה.

האמת: פעילות גופנית סדירה היא המלצה מרכזית באורח חיים בריא המיועדת לכלל האוכלוסייה, וכך גם לחולי לב ואפילו לאלו שמתמודדים במקביל עם השמנה. לאוכלוסייה זו מומלצת פעילות מותאמת בהיוועצות עם הצוותים המטפלים – הרופאים והצוותים השיקומיים במסגרות שיקום לב לאחר אירוע לב או ניתוח לב. כושר גופני הוא במקרים רבים גורם מרכזי בשיפור המצב הלבבי, לצד ההורדה במשקל.

ככלל, לפי המלצות ארגון הבריאות העולמי (WHO) המיועדות לכלל האוכלוסייה – לרבות חולים כרוניים ואף חולי לב עם השמנה – מומלץ על פעילות גופנית מתונה למשך 300 דקות לפחות בשבוע או פעילות מאומצת למשך 150 דקות בשבוע הפזורות ברוב ימות השבוע. לפי המלצות מקובלות, לחולי לב שמאובחנים בבדיקת מאמץ (ארגומטריה) עם מדד עוצמת מאמץ(METs)  בגובה מעל ל-5 יחידות ללא תסמינים מומלץ לשוב לפעילות גופנית שגרתית. אם המדד מציג ערכים נמוכים יותר, מומלץ להפחית את היקף הפעילות הגופנית ל-50% מזו שהייתה מקובלת לפני אבחון המחלה הלבבית.

מומלץ לשלב פעילות אירובית כמו הליכה מאומצת וריצה, טיפוס במדרגות ורכיבה על אופניים, ופעילות אנאירובית לחיזוק השרירים, בהתאמה אישית ולפי העדפות המטופל.

לפי המלצות החברה האירופית לקרדיולוגיה (ESC) משנת 2020, נדרשת הערכה גופנית לפני ביצוע פעילות גופנית אינטנסיבית הן בקרב אנשים עם מחלות לב והן בקרב אנשים עם השמנה וגורמי סיכון נוספים לתחלואה קרדיו וסקולארית.

עוד על פעילות גופנית לאחר אירועי לב

פעילות גופנית סדירה מומלצת גם לחולי לב שמתמודדים עם השמנה – תחת מעקב בדיקת ארגומטריה (איור: Shutterstock)

4. פעילות גופנית מספיקה כדי להוריד במשקל

מיתוס: יש המאמינים כי פעילות גופנית לבדה מספיקה כדי להשיל את המשקל העודף.

האמת: בצער רב, מחקרים עד כה לא זיהו בפעילות גופנית את "פתרון הקסם" לעודף משקל, וכיום על הרקע ההכרה בהשמנה כמחלה מורכבת – ידוע כי יש צורך בשילוב מאמצים וטיפולים כדי להוריד קילוגרמים עודפים. כיום מקובל להמליץ בעיקר על שילוב של טיפולים תרופתיים או ניתוחיים עם אורח חיים בריא הכולל מספר מרכיבים, בהם פעילות גופנית סדירה ותזונה בריאה, לצד שיפור איכות השינה והפחתת לחץ נפשי, שגם להם תרומה משמעותית למאמצים לרדת במשקל.

תרופות ההרזיה החדשות מוכיחות יעילות אף הן במחקרים בעיקר כשהן ניתנות בשילוב עם אורח חיים בריא.

באחד המחקרים מארה"ב שבחן את המיתוס, ופורסם בפברואר 2016 בכתב העת Current Biology, מציעים החוקרים כי יש "נקודה מדויקת" לפעילות גופנית הולמת לשיפור הבריאות, כאשר מעט מדי פעילות גופנית עלולה לגרום לאדם להיות לא בריא, ויותר מדי פעילות גורמת לגוף לבצע התאמות גדולות כדי להסתגל, ומלווה דווקא בהגבלה בהוצאת האנרגיה הכוללת. ממצא זה עשוי להסביר לכאורה סתירה שקיימת בין מחקרים שמדגימים כי פעילות גופנית ברמה עצימה יותר מלווה בהוצאה האנרגטית גבוהה יותר מחד, אולם מחקרים אחרים שלא זיהו באוכלוסיות פעילות יותר (למשל ציידים-לקטים בשבטי אפריקה) הוצאה אנרגטית כוללת גבוהה יותר. החוקרים מציינים כי אמנם פעילות גופנית חשובה מאוד להורדת המשקל, אולם אינה מספקת, ומחקר זה מוסיף את הצורך גם בהקפדה על תזונה בריאה, כאשר מרכיב התזונה גם חשוב כדי למנוע בהמשך עלייה חוזרת במשקל שירד.

מטה אנליזה שפורסמה באוקטובר 2014 בכתב העת JAND של האקדמיה האמריקאית לתזונה ודיאטה, מצאה כי שילוב של פעילות גופנית ותוכנית תזונתית התנהגותית להורדה במשקל הובילה לירידה גבוהה יותר במשקל של 5.3 ק"ג נוספים תוך 6-3 חודשים ו-6.29 ק"ג נוספים תוך 18-12 חודשים, בהשוואה לפעילות גופנית לבדה.

המחקרים שהובילו לאישורן של תרופות ההרזיה פורצות הדרך מוכיחים אף הם את יתרונות התרופות בשיפור הירידה במשקל, כשהן ניתנות בשילוב פעילות גופנית ואורח חיים בריא, בהשוואה להקפדה על אורח חיים בריא לבדו בשילוב עם תרופות דמה (פלסבו). כך, לדוגמא, במחקר שפורסם בפברואר 2021 בכתב העת New England Journal of Medicine נצפתה יעילותה של התרופה סמגלוטיד להורדה במשקל עודף בשילוב עם התערבויות של אורח חיים בריא, בהשוואה לאורח חיים בריא לבדו בשילוב טיפול דמה, כשהשיפור התבטא בירידה נוספת של 12.7 ק"ג במשקל הגוף כעבור 68 שבועות בקבוצת המחקר בהשוואה לקבוצת הביקורת שטופלה בתרופת הדמה.

5. ירידה במשקל לא משפיעה על הסיכון הלבבי

מיתוס: ירידה במשקל איננה משפיעה על הסיכון האירועים לבביים אצל חולי לב.

האמת: ההיפך הוא הנכון. לחולי לב, הורדת משקל עודף תורמת באופן משמעותי להפחתת הסיכון לאירועי לב וכלי דם חוזרים. בהיבט הפיזיולוגי, הצטברות עודפי שומן בגוף עלולה להשפיע לרעה על מבנה הלב ותפקודו ומעלה את הסיכון לטרשת עורקים – שהיא בעייתית במיוחד לחולי לב. השמנה גם מעלה את הסיכון לסיבוכים רפואיים נוספים שעלולים להחמיר גם את הפגיעה בלב וכלי הדם, בהם מחלת ריאות חסימתית כרונית ודום נשימה בשינה, מחלת מפרקים ניוונית, אבנים בכליות ודרכי השתן, אבנים בכיס המרה, מחלות כבד, מחלות כליה ומחלות של מערכת העיכול.

מחקרים מהשנים האחרונות מזהים כי לחולי לב רבים לא מותאם טיפול רפואי הולם להורדה במשקל – בין השאר גם על רקע מודעות נמוכה של רופאים לנושא. כך, למשל, במחקר ישראלי שבחן שחרורים מארבעה בתי חולים לאחר מחלת לב איסכמית, שממצאיו פורסמו עוד באוגוסט 2006 בכתב העת IMAJ של ההסתדרות הרפואית, נמצא כי רק 39.6% מחולי הלב עם השמנה ו-65.8% מחולי הלב עם השמנה קיצונית במיוחד תועדו ברשומה הרפואית של בית החולים עם 'השמנת יתר', ורק ל-15% מתוכם הומלץ על הורדת המשקל העודף.

בפועל, בספרות הרפואית מוצגות הוכחות חותכות לחשיבות הירידה במשקל העודף על הפחתת הסיכון הלבבי של חולי לב. כך, למשל, במחקר SELECT שפורסם בנובמבר 2023 בכתב העת New England Journal of Medicine נמצא כי אצל מטופלים עם עודף משקל ומחלת לב וללא סוכרת, הטיפול בתרופה סמגלוטיד היה מלווה במעקב חציוני של 39.8 שבועות בירידה של 9% במשקל הגוף ובירידה של 20% בסיכון לאירוע קרדיו וסקולארי משמעותי חוזר, הכולל תמותה קרדיו-וסקולארית, התקף לב או שבץ מוחי.

חוקרים מהולנד פרסמו בספטמבר 2021 בכתב העת Heart כי אצל מטופלים עם השמנה ומחלות לב, הורדה של 5% עד 10% במשקל הגוף עשויה לשפר את הסיכון לאירועים לבביים חוזרים לשארית החיים. מאחר ותוכניות לשיקום לב לבדן אינן מספקות כדי להוריד במשקל בהיקפים משמעותיים שכאלה, החוקרים מצאו כי הפנייה לתוכניות ייעודיות להורדת המשקל, כחלק מתוכנית מניעה שניונית מפני אירועי לב וכלי דם חוזרים – משפרת משמעותית את הסיכויים להורדה משמעותית במשקל וכן מונעת צבירת משקל אצל חולי לב שעברו תהליך חיובי כשלעצמו של גמילה מעישון סיגריות.

6. כל הורדה במשקל טובה לחולי לב

מיתוס: כל צורה של הורדה במשקל טובה לחולי לב.

האמת: מחקרים מצאו כי ירידה מהירה מדי במשקל הגוף באופן דרסטי, כשהיא מבוצעת דרך דיאטות מסוכנות שעלולות לגרום לחסרים תזונתיים – בפועל עלולה להחמיר את מצב הלב ותפקודו ולגרום להפרעות בקצב הלב. מסוכנות במיוחד הן 'דיאטות כאסח' או 'דיאטות הרעבה' המכונות בעגה המקצועית VLCD (קיצור של Very Low Calorie Diets) המוגבלות לרוב עד 800 קלוריות ליום, בדרך כלל ממקורות תזונתיים שאינם מגוונים.

עוד בשנת 1981 התריעו חוקרים בכתב העת American Journal of Clinical Nutrition על מטופלים שפיתחו דום לב קטלני לאחר 'דיאטות הרעבה' שהוגבלו ל-300 עד 400 קלוריות ליום בלבד. גם מחקרים בחיות מדגימים סיכון זה. למשל, מחקר בעכברים זכרים שבוצע באוניברסיטת ג'ורג'טאון בארה"ב ופורסם בינואר 2020 בכתב העת Experimental Physiology מצא כי דיאטה שלוותה בירידה קיצונית במשקל של 16% ממשקל הגוף תוך שבועיים בלבד הייתה מלווה בעלייה של 70% בסיכון להתפתחות הפרעות בקצב הלב. חוקרים מדנמרק תארו בשנת 2016 הפרעות מסוכנות בקצב הלב בקרב עשרות נבדקים שהשילו 13.4% ממשקל גופם תוך חודשיים בדיאטות כאסח מהירות.

ההנחה כי קשר בין דיאטות קיצוניות ולא מבוקרות להפרעות בקצב הלב נובע בין השאר מהפרעות באיזון האלקטרוליטים בגוף, כגון מגנזיום, אשלגן וסידן – הפרעות שנגרמות מחסרים תזונתיים ומשבשות את הפעילות החשמלית של הלב. בנוסף, אובדן מהיר במשקל גוף מחליש לפי הערכות את רקמת שריר הלב, פוגע במערכת העצבים האוטונומית שיש לה תפקיד חשוב בקיצוב הלב ואף משבש פעילות של הורמונים שונים כמו אינסולין והורמוני בלוטת התריס באופן שעלול לפגוע בבריאות הלב.

מסיבה זו, לחולי לב שמעוניינים להוריד ממשקלם חשוב לנקוט בגישה מבוקרת המשלבת פעילות גופנית ותזונה בריאה ומגוונת בשילוב טיפולים תרופתיים וניתוחים בריאטריים למטופלים עם השמנה קיצונית, ומומלץ לעשות זאת בהיוועצות עם צוותים רפואיים, לרבות הרופאים הקרדיולוגים, תזונאים ודיאטנים, רופאי המשפחה וצוותים תומכים נוספים.

7. רק BMI נורמלי מפחית סיכון לבבי

מיתוס: רק הגעה למדד השמנה BMI נורמלי מבטיחה הפחתה של הסיכון הלבבי לחולי לב.

האמת: למרות יתרונותיו של מדד ההשמנה BMI בהערכת הסיכון לסיבוכים הנלווים להשמנה, לאחרונה מתפרסמים מחקרים רבים שמציינים כי לא ניתן להסתמך על מדד זה בלבד, ויש להתייחס למדדים נוספים הקשורים לעודפי שומנים בגוף, למשל לפיזור השומנים ובעיקר להתפתחות השמנה ביטנית – שנחשבת למסוכנת במיוחד. השמנה בטנית מלווה בסיכונים רפואיים רבים יותר לגוף ואף ללב בהשוואה להשמנה בירכיים, ובעקבותיה פותחו מדדים חדשים שאומדים את היחס בין היקף המותניים להיקף ירכיים (WHR) והיחס בין היקף מותניים לגובה (WHtR או WSR).

מטה אנליזה של חוקרים מצרפת, שפורסמה בספטמבר 2011 בכתב העת Obesity Reviews, מצאה כי מדד היחס בין היקף המותניים לירכיים שמעריך את מידת השומן הביטני מהווה אומדן להערכת הסיכון לתמותה ממחלות לב וכלי דם, ואילו מדד BMI אינו בעל ערך ניבויי בהיבט זה.

המחקרים כיום המייחסים יתרונות של הורדה במשקל לחולי לב – מזהים תועלת בטיפול תרופתי המשולב באורח חיים בריא בהורדה של 5% עד 10% במשקל הגוף, באופן שמשפיע לטובה על לחץ הדם, פרופיל השומנים בדם והסיכון הכולל לתחלואה לבבית משנית, וזאת גם מבלי להידרש להגעה למדד השמנה BMI נורמלי. כך, למשל, במחקר ה-SELECT שפורסם בנובמבר 2023 זוהתה אצל חולי לב ללא סוכרת עם מדד השמנה BMI ירידה של 20% בסיכון לאירועי לב חריגים לאחר טיפול בהזרקות שבועיות של סמגלוטיד למשך 33 חודשים, ללא תלות במדד ההשמנה הסופי של הנבדקים. השיפור בתפקוד הלב יוחס על ידי החוקרים הן לירידה בשומני גוף עודפים אך גם להשפעות נוספות של התרופה, לרבות שיפור באיזון רמות הסוכר בדם, הפחתה ספציפית של מאגרי שומן סביב כלי הדם ובאזור האפיקרדיאלי (בסמוך ללב) שעלולים לפגוע בשריר הלב ולייצר טרשת עורקים, וזאת לצד שיפור בפעילות דלקתית ובפגיעה במנגנוני קרישת הדם שמיוחסים להשמנה.

השמנה ביטנית – מסוכנת יותר ללב, ובעקבותיה פותחו מדדים חדשים להערכת היחס בין היקף המותניים והירכיים (צילום: Shutterstock)

8. מחלות לב והשמנה משפיעות רק על אוכלוסייה מבוגרת

מיתוס: חולי לב עם השמנה משתייכים רק לאוכלוסייה המבוגרת, ואינם מהווים בעיה לאוכלוסייה צעירה.

האמת: אמנם רוב חולי הלב עם השמנה הם מבוגרים, אולם בספרות הרפואית מתועדת בעשורים האחרונים עלייה בהיקף הצעירים שמתמודדים עם מחלות לב והשמנה, וזאת על רקע העלייה בהיקף האנשים שמפתחים השמנה כבר בגילי הילדות וההתבגרות, כתוצאה מאורח החיים המערבי המסוכן המעודד צריכת מזון מתועש לא בריא ואורח חיים יושבני ללא פעילות גופנית. מגמות ההשמנה בילדות והשמנה בגילי ההתבגרות מלוות גם בעלייה בהיקף הצעירים עם סוכרת סוג 2 וסיבוכי השמנה נוספים, בהם צעירים עם לחץ דם גבוה, רמות גבוהות של שומנים בדם ואף תחלואה לבבית אופיינית, לעתים אף בשנות השלושים ואפילו בשנות העשרים לחיים.

כך, למשל, הודגם במחקר שסיכם נתונים מ-204 מדינות וטריטוריות לגבי מתבגרים ובוגרים צעירים בגילי 39-15, שפורסם ביוני 2023 בכתב העת BMC Medicine, שמצא כי לצד ירידה בשיעורי התמותה ממחלות לב – שמיוחסת לשיפורים הטכנולוגיים בעולם הרפואה בתחום הטיפול בחולי לב, ניכרת עלייה בהיקף הצעירים עם תחלואה לבבית – משיעור של 126.8 למאה אלף בשנת 1990 ועד לשיעור של 129.85 למאה אלף בשנת 2019. עלייה זוהתה במחקר בעיקר במחלות לב איסכמיות שנגרמות על רקע היצרות כלי הדם וטרשת עורקים, דלקת קרום הלב (אנדוקרדיטיס) ומחלות לב ראומטיות – שהן מחלות לב שנגרמות על רקע הידבקות בחיידק הסטרפטוקוק.

בהתייחס למיתוס זה, וגם למיתוס הקודם המצביע על BMI כמדד מרכזי בהערכת הסיכון הלבבי, מחקר ישראלי נרחב שבוצע על בסיס מאגר של מתגייסים לצה"ל, וממצאיו פורסמו ביוני 2016 בכתב העת New England Journal of Medicine, הפריך מיתוסים אלה, כאשר בחן נתונים על מדד ההשמנה BMI בקרב 2.3 מיליון מתגייסים לצה"ל. המחקר מצא כי BMI גבוה יותר בגיל ההתבגרות היה מלווה בסיכון גבוה לתמותה ממחלות לב כעבור מעקב של כ-40 שנים – באוכלוסייה הבוגרת שעדיין אינה מוגדרת כמבוגרת, וזאת גם כשהיה מדובר במדד BMI גבוה יותר בתוך טווח הערכים שנחשב בהתבגרות לתקין.

9. כל סוג של השמנה מזיק לבריאות הלב

מיתוס: יש התופסים באופן גורף כל סוג של השמנה שניכרת בגוף האדם כמסוכן לבריאות הלב.

האמת: ברבות השנים הולכת ומתחדדת ההכרה בהשמנה כמחלה מורכבת, כאשר השפעותיה על בריאות הלב משתנות בהתאם לאזורים בהם נצבר השומן העודף.

לפיזור השומנים העודפים בגוף יש חשיבות בהשפעה על הסיכון ללב, כאשר השמנה ביטנית המכונה גם 'שומן ויסרלי' ומהווה את שכבת שומן המצטברת בחלל הבטן סביב איברים פנימיים – נחשבת למסוכנת יותר לפעילות הלב בהשוואה לשומן תת עורי שמצטבר מתחת לשכבת העור.

בין הראיות בתחום, כבר לפני כעשור, בנובמבר 2012, חוקרים אמריקאים דיווחו בכתב העת Obesity במסגרת מחקר במימון המכון הלאומי ללב, ריאות ודם (NHLBI) כי במחקר העוקב אחר אנשים עם השמנה להערכת הסיכון הלבבי, שומן ביטני עמוק מלווה בסיכון גבוה יותר לגורמי סיכון רבים לתחלואה קרדיאלית, לרבות יתר לחץ דם, רמות גבוהות של שומנים בדם, כבד שומני, התסמונת המטבולית, טרשת עורקים ותחלואה לבבית, ואילו שומן תת עורי היה קשור רק בהפרשה מוגברת של הורמון הלפטין המווסת תחושות רעב ותיאבון ובדלקתיות מוגברת, אולם לא נקשר ישירות להפרעות בשומני הדם ולטרשת עורקים.

חוקרים מיפן דיווחו באוגוסט 2019 בכתב העת Atherosclerosis כי אצל מטופלים בוגרים ללא היסטוריה של מחלות לב – אחוזים נמוכים של שומן ביטני ואחוזים גבוהים של שומן תת עורי היו הכי פחות מסוכנים להצטברות טרשת עורקים, ואילו המצב ההפוך שהתבטא באחוז נמוך של שומן תת עורי ואחוז גבוה של שומן ביטני היו המסוכנים ביותר לטרשת עורקים שמגדילה את הסיכון לתחלואה קרדיו וסקולארית.

ביולי 2024 הציעו חוקרים מאיראן בכתב העת BMC Public Health כי היחס בין השומן בעומק הבטן הויסרלי לבין השומן התת עורי יכול להוות מדד לסיכון קרדיאלי, וככל שיחס זה גבוה יותר – כך הסיכון לתחלואה ותמותה קרדיו וסקולארית גדול יותר.

מחקרים מציעים כי השומן הביטני המסוכן ביותר הוא שומן אפיקרדיאלי (Epicardial fat) – המצטבר בין הלב לקרום הלב.

10. לחולי לב מסוכן לבצע ניתוח בריאטרי לקיצור קיבה

מיתוס: יש המאמינים כי אנשים עם השמנה קיצונית ומחלות לב צריכים להישמר מניתוח בריאטרי מחשש לפגיעה בבריאות הלב.

האמת: ההיפך הוא הנכון. מחקרים רבים מזהים בשנים האחרונות יתרונות לניתוחים בריאטריים לקיצור קיבה לא רק בהורדה מהירה של משקל עודף אצל המתמודדים עם השמנת יתר חולנית, אלא גם בטיפול במצבים כרוניים רבים עד כדי ריפוי של ממש. כך, למשל, מחקרים מזהים יתרונות לניתוחים בריאטריים בריפוי מצבי סוכרת, פסוריאזיס ותחלואה כלייתית. וגם אצל חולי לב – מחקרים רומזים כי ניתוח בריאטרי יכול להפחית משמעותית את הסיכון לאירוע לבבי חוזר.

מחקר משבדיה שפורסם בינואר 2012 בכתב העת JAMA מצא כי במעקב חציוני שנמשך 14.7 שנים, ניתוח בריאטרי מפחית ב-53% את הסיכון לתמותה ממחלות לב וכלי דם ומפחית ב-33% את הסיכון לאירוע לב ראשון – קטלני או לא קטלני. מטה אנליזה של חוקרים אמריקאים שפורסמה בפברואר 2023 בכתב העת Cureus מצאה כי ניתוחים בריאטריים לאנשים עם השמנה קיצונית משפרים על בריאות הלב, מפחיתים ב-32% את הסיכון לטרשת עורקים, מפחיתים ב-47% את הסיכון להתקף לב, מפחיתים ב-55% את הסיכון לאי ספיקת לב, מפחיתים ב-32% את הסיכון לאירוע מוחי, ומפחיתים ב-52% את הסיכון לתמותה ממחלות לב וכלי דם.

במחקר מקנדה שפורסם באפריל 2021 בכתב העת Circulation נמצא כי אצל מטופלים עם השמנה ומחלת לב, ניתוח בריאטרי היה מלווה במעקב חיצוני שנמשך 4.6 שנים בירידה של 42% בסיכון לבבי המבטא אחד או יותר מהתוצאות הבאות: תמותה מכל הסיבות, התקף לב, טרשת עורקים, אירוע מוחי ו/או אשפוז על רקע אי ספיקת לב. ההשפעה המיטיבה של ניתוח בריאטרי לקיצור קיבה הייתה משמעותית במיוחד עבור מי שהיו מאובחנים מראש עם אי ספיקת לב (ירידה של 56% בסיכון הלבבי), אם כי גם אצל מי שלקו במחלת לב איסכמי זוהתה ירידה של 40% בסיכון הלבבי.

לחולי לב עם השמנה קיצונית מומלץ על ניתוח בריאטרי אצל רופאים המיומנים בתחום, תוך הכנה הולמת לניתוח ובדיקות מקדימות לתפקוד הלב, ניטור רציף של פעילות הלב במהלך הניתוח ובחירת שיטת הרדמה מתאימה וניטור הדוק למדדי הלב לפחות 48 שעות לאחר הניתוח.

עוד על השפעות ההשמנה על גוף האדם

פרופ' איתמר רז הוא רופא מומחה לרפואה פנימית סוכרת והשמנת יתר

עדכון אחרון: יולי 2025